אישה בריטית צעירה הגישה תלונה נגד בעלה בגין חמישה מעשי אונס שביצע בה. הראשון מביניהם התרחש בליל חתונתם. אי אפשר שלא להרים גבה. אנחנו כבר מודעים לקיומם של מעשי אונס בין בני זוג, אולם בליל הכלולות? מדוע שלא תרצה בליל הכלולות? ואם לא רצתה - מדוע התחתנה?

 

עוד ב Onlife:

 

היעדר ההסכמה לא ברור. לא מספיק שתאמר לנו שאמרה לא, אנחנו עדיין מוצאים עצמנו תוהים. מה מסמלת התהייה הזו ועד כמה היא מגבילה את יכולתן של נשים נשואות לומר "לא"?

 

מגע מיני אלים אינו בהכרח אונס

אחת ה"בעיות" עם אונס היא שהאקט עצמו – מגע מיני - הוא אינו פסול מיסודו. הענין הפסול הוא קיום האקט ללא הסכמה הדדית וחופשי. אם נשווה את הענין לעבירות אחרות כמו רצח או סמים, הדיון בהסכמה לא יהיה רלוונטי. הלא ברור שאדם לא יסכים הסכמה חופשית שמישהו ירה בו או ירעיל אותו.

 

גם בעבירות סמים ההסכמה אינה רלוונטית. לרוב, משתמשים בסמים יסכימו לקנות אותם ויסכימו להשתמש בהם. סוחרי הסמים יסכימו למכור להם אותם. ולמרות שהמכירה, הקניה והשימוש נעשים בהסכמה מלאה, המעשה לכשעצמו נחשב לעבירה. לכן כל שעל בית המשפט להוכיח הוא את קיום המעשה.

 

לא כך בעבירות מין. ברוב המקרים, החשוד או הנאשם בעבירות מין יודה בקיום המגע המיני. במקרים בהם הנפגעת תיבדק בסמוך לאירוע התקיפה יהיו אפילו עדויות רפואיות שיוכיחו כי אכן התקיים מגע מיני ואולי אפילו מגע אגרסיבי ואלים. מגע מיני אגרסיבי ואלים אינו בהכרח אונס, מותר לאהוב את זה ולרצות בזה. אולם האם הוא היה בהסכמה? על כך יקום או ייפול דבר.

 

מתי יש הסכמה, ומי מחליט על זה?

הבעייתיות בהסכמה היא שמדובר בנורמה חברתית ותרבותית. אם אישה מתאמנת בריצה בפארק הירקון ואדם קופץ מהשיחים ומקיים איתה יחסי מין – האם נגדיר את זה כאונס? האם סביר שיש שם הסכמה? סביר שנגדיר את המעשה כאונס ונניח שהאישה לא הסכימה. אם אותה אישה יוצאת לפאב, יושבת על הבר, ניגש אליה בחור, הם משוחחים קצת ולאחר שעה הוא מזמין אותה לדירתו והיא נעתרת. האם סביר שיש הסכמה לקיום יחסי מין? אם הם יקיימו יחסי מין, האם נגדיר אותם כאונס? סיכוי סביר שלא.

 

ומה קורה עם אישה נשואה? אם היא הולכת לישון עם בן זוגה במיטתם המשותפת והוא מעוניין לקיים יחסי מין? היא לא מעוניינת והוא מתחיל ללחוץ. "הרבה זמן כבר לא שכבנו", "את לא אוהבת אותי", "תגידי יש לך מישהו"? "תמיד לא בא לך!" והיא לבסוף נעתרת ומסכימה. האם זו הסכמה? לא ממש, אבל האם מדובר באונס? סביר מאוד להניח שרובנו נאמר כי מדובר בסיטואציה גבולית ובוודאי מאוד שכיחה.

 

לא ממש הסכמה אבל לא נתפס כמו אונס (צילום אילוסטרציה)

 

 

התחתנת? מין זה חלק מההסכם

כעת הבה ננסה לחשוב על אותן נשים ולשאול את עצמנו מי מינית יותר בעינינו? האישה בבר, האצנית בפארק או האישה הנשואה? ומה לגבי הסיטואציות עצמן? איזו סיטואציה מינית ואיזו לא? הריצה בפארק, הבר או הבית המשותף? זה בוודאי ברור שהאישה שעושה כושר בפארק לא נמצאת שם למטרות מיניות. ההנחה הזו פחות ברורה לנו לגבי האישה בבר, ולגבי זו הנשואה - ברור לנו שיחסי מין זה חלק מהעניין.

 

התפיסה התרבותית היא שכאשר האישה לא נתפסת בעינינו מינית או כאשר הסיטואציה לא נתפסת מינית, אנו נאפשר מרחב גדול יותר לאישה לומר לא. ה"לא" שלה יהיה יותר מובן ולגיטימי בעינינו. לעומת זאת, ככל שהאישה והסיטואציה יתפסו בעינינו מיניות יותר -  "אשתו של" או לבד בבר, אנחנו פחות נחשוב שה"לא" אפשרי, ונקבל אותו כפחות לגיטימי.

 

אם האישה בבר תאמר לנו שהיא אמרה לו "לא", אנחנו נשאל את עצמנו "אז למה עלית איתו לדירה אחרי שיחה של שעה? ובכלל, לא ברור לה מה זה משדר, אישה לבד בבר?". ולגבי האישה הנשואה מה נאמר? עד כמה לה יש חופש לומר "לא"? עד כמה, אם היא נשואה, היא צריכה להתחשב, להיות רגישה, "לתת לו" ולהרגיע את הרוחות? כמה מרחב יש לה להסכים הסכמה חופשית ועד כמה התפקיד הנורמטיבי שלה מאפשר לה מרחב אמיתי לבחור? אלה שאלות שכמעט ולא נשאלות, בשעה שבוודאי ראוי שטבעת נישואין לא תפקיע מאישה את אותו החופש לבחור בכל פעם מחדש.

 

האם גופה של אישה נשואה הוא רכושו של בעלה?

אותו תפקיד נורמטיבי, שלא מאפשר לאישה נשואה לבחור אם לקיים יחסי מין עם בעלה, היה מעוגן בחוק הישראלי עד לשנת 1988(!). עד לאותה שנה, לגבר היה מותר לשכב עם אישתו ללא הסכמתה. ולאישה, גם אם היתה צועקת ומתנגדת, לא היתה אפשרות להגיש תלונה, כי המעשה לא היה מוגדר כעבירה, הוא היה חוקי לגמרי.

 

עד 1988 חיינו בחברה שתפסה את האישה הנשואה כמותרת, כרכוש בעלה. של הבעל והבועל הייתה האישה וגופה, ושלו היה המין. מאז השינוי בחוק, השליטה על המיניות התאזנה. המין הוא של שניים, אולם אם נחזור לשלוש הנשים – זו בפארק, זו בבר וזו הנשואה אנו חייבות וחייבים לשאול את עצמנו האם התפיסה שלנו השתנתה גם היא.

 

האם אנחנו מאפשרים את אותה המידה של חופש להחליט בכל הסיטואציות? ומה לגבי האישה הנשואה? גם אם לא נרוץ להגדיר את הענין כ"אונס" ורק לשם הבדיקה העצמית, האם המחשבה האוטומטית שלנו, אי שם בגזע המוח, עדיין מחייבת את האשה הנשואה לוותר על השליטה שלה על המיניות שלה ועל גופה לטובת רצונו של בן זוגה? בכל זאת, 1988 זה לא כל כך רחוק.

 

 

לאתר של מרכז סיוע לנפגעות ונפגעי אונס ותקיפה מינית

קו חירום לנשים: 1202
קו חירום לגברים: 1203