קומיקס לא נועד רק כדי להצחיק, יש לו גם השפעה וכוח.

תמיד אהבתי לצייר ולכתוב, וקומיקס זה שפה שמשלבת את שניהם. עם הזמן פשוט גיליתי שהשפה הזו יושבת עלי בול ושקומיקס הוא לא רק כלי לביטוי אלא הוא גם כלי מחאתי. כלומר אפשר לספר איתו סיפור אבל אפשר גם להשתמש בו כדי להביע ביקורת או אמירה פוליטית.

 

מבחינתי קומיקס זה בדיוק כמו לכתוב טור בעיתון. ש לו כוח והשפעה וזה ממש לא רק כדי להצחיק ולשעשע. כבר 6 שנים שאני מציירת וכותבת טור קומיקס ב"עכבר העיר" וברור שיש לי טורים שהם גם עלילתיים על דברים יומיומיים אבל יש גם טורים שבהם אני מעבירה מסרים או מביעה דעה. כשאני עושה את זה אני רואה את ההשפעה שיש לזה על אנשים. הרבה כותבים לי ואני רואה איך אנשים מסכימים או כועסים על הדברים. בסופו של דבר קומיקס זו פשוט דרך יצירתית יותר להביע דעה.

 

 

עוד ב-onlife:

 

 

אני לא מאמינה ב"לסביות מיליטנטית" – אני רוצה שכולם יקראו את הטור שלי.

דרך הקומיקס אני מציגה את הלסביות שלי כמשהו נורמטיבי ומובן מאליו. ברור שיש בזה משהו חתרני, כי זוגיות לסבית אינה נורמטיבית עדיין. מצד שני, זה מעניק לטור איזשהו נופך מיינסטרימי ולא מיליטנטי, וזה אולי גם מסביר למה הטור הפך להיות אהוב גם על מבוגרים וגם על ילדים.

 

 

אילנה זפרן: "אני לא לסבית מיליטנטית. אני רוצה שכולם יקראו את הטור"

 

 

לקח לי זמן למצוא את עצמי ולהגיד בפה מלא - אני לסבית.

"הלסביות" שלי פרצה בגיל מאוחר יחסית, לקח לי הרבה שנים עד שהבנתי שזה העניין. יש לזה המון סיבות אבל העיקרית מבניהם היא שפשוט גדלתי באשקלון ולפחות אז היא הייתה עיר מאוד מנותקת, שנמצאת בוואקום. אני לא חושבת שאי פעם שמעתי את המילה לסבית או הומו בתיכון. הסביבה שלי הייתה מאוד סגורה, לא נחשפתי לזה בשום רמה אפילו לא ברמה הרעיונית הכי פשוטה. בהתחלה זה נראה לי ממש לא ממשי לחשוב על זה ולהרגיש ככה אפילו כשכבר התחלתי להרגיש ככה. מצד שני, למרות שגדלתי במשפחה קונסרבטיבית, ההורים שלי תמיד קיבלו אותי בברכה, הם תמיד היו מאוד סובלניים ולכן "היציאה שלי מהארון" (למרות שאני לא ממש קוראת לזה ככה) לא הייתה כל כך קשה.

 

 

לסביות זה סוג של פנטזיה גברית ולכן יותר קל לקבל לסביות מאשר הומואים.

הטור שלי הפך להיות מאוד פופולארי דווקא בקרב סטרייטים, הוא לא נתפס כטור לסבי ולפעמים אני תוהה אם הייתי הומו ועושה אותו הדבר רק על זוג גברים, אם זה היה מתקבל באותה אהדה. לדעתי לא, כי בחברה שלנו לאנשים יותר קשה עם הומואים וזה די מצער. מדובר בשילוב של מאצ'ואיזם ישראלי שקשה לו לקבל את הגבר הנשי יותר, יחד עם החברה הפטריארכלית השוביניסטית שאין מה לעשות אבל אנחנו עדיין חיים בה. מהסיבה הזו אגב, נורא קשה להיות הומו בישראל. לסביות זה סוג של פנטזיה גברית וזה נתפש כמשהו הרבה פחות "פרובוקטיבי" ולכן כאילו "יותר קל" להיות לסבית.

 

"לא בטוחה שאם הייתי הומו, ומציירת טור על זוג גברים, זה היה מתקבל בכל כך הרבה אהדה"

 

 

לפעמים מפתיע אותי שבת הזוג שלי לא מטילה וטו על קומיקס שמדבר עליה.

לבת הזוג שלי אין בעיה שאני חושפת את החיים הפרטיים שלנו בטור ולפעמים מפתיע אותי שהיא לא מטילה ווטו על נושאים מסויימים, כמו למשל הפסיכולוגית שלה. ברור שיש דברים שאני לא אעשה אבל בגדול אני מרגישה בנוח להפוך את הסיפורים האישיים שלנו למשהו גלובלי.

 

"אין לבת זוג שלי בעיה שהטור חושף את היחסים האינטימיים שלנו"

 

 

נכון, כל הקטע שלי עם חתולים הוא קצת קלישאתי אבל אני בעד הומור עצמי.

החתולים שלי, "רפי" ו"ספגטי", מופיעים כמעט בכל אחד מהטורים שלי. הסיבה הראשונית היא כמובן האהבה שלי לחתולים, שהם חיה שתמיד נמצאת בתהליך, וככה גם אני. ברור שיש בזה גם הומור עצמי וזה הכי קלישאתי שזוג לסביות יגדלו זוג חתולים אבל אני בעד הומור עצמי. נוח לי להשתמש בהם, הם מוספים עניין ותמיד יותר מעניין לשמוע מה שיש להם להגיד, הם מאפיין קומי דרמטי שמאוד מוסיף לטור.

 

קצת הומור עצמי עוד לא הזיק לאף אחד

 

 

רוסיה מתנהגת כמו המנדט הבריטי כשהיא אוסרת על קיום יחסים הומוסקסואליים.

זה נורא מפתיע שבשנת 2012 יש מדינות, כמו רוסיה, שעדיין אוסרות על יחסים הומוסקסואליים. זה ממש הזכיר לי את ימי המנדט הבריטי ותחילת שנותיה של ישראל אשר אימצה את החוק המנדטורי שקבע כי משכב זכר הוא אסור מבחינה חוקית. אני חושבת שתמיד יש מה לשפר כי כרגע אין שוויון זכויות מלא, לא בעולם ולא בארץ.

 

 

האמירה של ברק אובמה על נישואים חד מיניים הייתה מבורכת.

לדעתי האמירה של ברק אובאמה על נישואים חד מיניים בשבוע שעבר הייתה מאוד אמיצה ועדיף מאוחר מאשר אף פעם. אני מבינה שיכול להיות שהיה שם שיקול אסטרטגי של בחירות אבל זה עדיין מבורך מבחינתי. עובדה שזה אפילו עורר דיון על נישואים אזרחיים בארץ ונישואים אזרחיים כוללים בין היתר גם נישואים של הומואים ולסביות. חוץ מזה אני לא באמת יכולה להגיד שום דבר רע על אובמה, כי רפי (החתול) מעריץ אותו בטירוף. בסופו של דבר תמיד מדובר בפינג פונג, גם פה בארץ – בג"ץ מקדם נושאים הקשורים לקהילה בחקיקה ואז איזשהו חבר כנסת דתי יוצא באמירה הומופובית איומה.

 

"רפי החתול שלי מעריץ את ברק אובמה"

 

אני לא חושבת שיום אחד נזכה לראות נישואים חד מיניים בישראל.

אני חוששת שלעולם לא נזכה לראות נישואים חד מיניים בישראל, אני פשוט לא רואה את זה קורה. השליטה של הרבנות במוסד הנישואין וההתערבות של הדת במדינה היא פשוט גדולה מדי. בסופו של דבר אני חושבת שזה סוג של נס שבכלל הגענו לאן שהגענו היום, בייחוד כשלוקחים בחשבון שהעניין הדתי במדינה הוא מאוד משמעותי. אבל נישואים אזרחיים או נישואים חד מיניים זה צעד קיצוני מדי עבור המדינה הזו וקשה לי לראות את זה קורה.

 

 

הייתי יושבת לקפה עם יוצר "החבובות", החתולים שלי למדו מהם הרבה.

הייתי יושבת לקפה עם ג'ים הנסון, יוצר "החבובות" ו"רחוב סומסום". היצורים הפרוותיים מלאי האופי, הנונסנס והחוכמה שהוא יצר אהובים עליי במיוחד, ואני די בטוחה שרפי וספגטי (החתולים שלי) יודעים לדבר בהשראתם.

 

 

ברביעי הקרוב, 23.5 החל מהשעה 20:00 אילנה זפרן תשתתף בערב מפגש עם יוצרים, במסגרת פסטיבל "אנימקס ערד-תמר". הפסטיבל יתפרש על פני 3 ימים (23-25.5) בערד ובמועצה האזורית תמר, בשיתוף קרן מיראז' לפיתוח הנגב, ויכיל מגוון של אירועים מעניינים לכל הגילאים.