הילרי קלינטון, מזכירת המדינה של ארה"ב ואחת הנשים החזקות בעולם, העזה לצאת לפני שבועיים מהבית בלי איפור. התמונה התפרסמה בכל אתרי החדשות, ועוררה סערה תקשורתית חסרת פרופורציות.

 

והנה, חיפוש מהיר בגוגל של התמונה של הילרי קלינטון ללא איפור מניב מספר תוצאות דומה למספר התוצאות של חיפוש שמה יחד עם המילה איראן. המשמעות ברורה, ועדיין צריך להגיד את זה: מספר האנשים שחיפשו בשבוע האחרון את תמונתה של מזכירת המדינה ללא איפור כמעט זהה למספר האנשים שחיפשו כל מידע שהוא הקשור להתמודדותה עם משבר איראן מאז הצטרפה לקבינט ב – 2009.

 

 

עוד ב Onlife:

 

 

מוציאה את העוקץ מהרעש התקשורתי

לפני הכול, יש לזכור שנשים עדיין נבחנות דרך פריזמה אחרת. סביב הילרי קלינטון בפרט וסביב נשים בכלל מתקיים שיח שלא מתקיים סביב גברים. פוליטיקאית אישה תצטרך להתמודד עם שאלות על לבוש, איפור, תסרוקת, בעוד שגבר לעולם לא ישאל על נושאים אלו. ההתייחסות למראה של גבר מנהיג היא הצילום השנתי הקבוע שבוחן את כמות השיער הלבן שנוסף לנשיא ארה"ב בתום כל שנת כהונה. אבל זה הרי רק שימוש בשיער כמדד לגודל האחריות שמונחת על כתפיו והמחיר שהיא גובה ממנו. אף פעם לא ינתחו את התסרוקת שלו או האופנתיות שלו בלבוש.

 

אבל הילרי קלינטון, שועלת קרבות תקשורתיים ותיקה, והאישה שהתקשורת עקבה באובססיביות אחרי מצב השיער שלה, הגיבה בנון שלנטיות. "אני מרגישה כזאת הקלה להיות בשלב בו אני נמצאת בחיי כרגע", אמרה קלינטון. "אם אני רוצה להרכיב את המשקפיים שלי אני מרכיבה את המשקפיים שלי. אם אני רוצה לאסוף את השיער שלי, אני אוספת את השיער שלי... באיזשהו שלב זה פשוט לא משהו שראוי ליותר מדי זמן ותשומת לב. ואם אחרים רוצים לדאוג בקשר לזה, אני נותנת להם להיות אלה שדואגים, לשם שינוי".

 

הילרי קלינטון של 2012 יכולה להרשות לעצמה לא להתרגש, והיא לא יכלה לתת תגובה טובה מזו. הילרי קלינטון הפכה את נקודת התורפה לכוח, כשבמקום להתגונן היא הוציאה את העוקץ מהרעש התקשורתי. במקום להתבייש היא אמרה "למי אכפת?", והרוויחה עוד נקודות על "קוליות", שלא לדבר על ההזדהות האוטומטית. שלי, לפחות.

 

 

לא מתרגשת. הילרי קלינטון בתמונה בלי איפור (צילום מסך מתוך אתר Huffington Post)

 

 

דמות רצינית שחושפת פן אנושי

מעבר לנושא הנשי, יש פה אמירה חזקה הרבה יותר, שרלוונטית מאד לפוליטיקה של ימינו, וגם היא מאפיינת שינוי ברור וחיובי שעובר על הילרי קלינטון בתקופה האחרונה: היא מרשה לעצמה להיות אמתית. זה מקום שגם גברים פוליטיקאים יכולים להזדהות איתו, והאמת? אני ממליצה ללמוד אותו. כי האיפור הוא לא רק מסקרה ואודם, אלא גם מטאפורה במקרה הזה. מטאפורה למשהו שמכסה, מסתיר. משהו שגורם לדברים להראות כמו איך שחושבים שנכון להראות, ולא כמו איך שטבעי.

 

אם בעידן הקודם שלה, הילרי קלינטון נתפסה כנוקשה וייצוגית, כפופה לתכתיבי מערכת הציפיות הישנה, היום היא מרשה לעצמה להיות נינוחה, אמתית. וכפועל יוצא היא נתפסת כהרבה יותר אנושית וגם, בהעדר מילה אחרת, מגניבה. דווקא בגלל שהיום היא תופסת הרבה יותר נפח בזכות עצמה, בזכות העשייה שלה, היא יכולה להרשות לעצמה לזרום בכל כך הרבה הומור עם "מים" הסמסים האינטרנטי, או עם התמונה שצולמה כשהיא רוקדת במסיבה.

 

חשוב לזכור שהפן "הקולי" של קלינטון מופיע כפן משלים בדמותה הציבורית, בנוסף על היותה אשת עשייה מוערכת באחד התפקידים החשובים בעולם, ולכן הוא גם מתקבל באהדה. אם דמותה הציבורית היתה נלעגת, מהלך כזה היה עלול להיות מכה אנושה בתדמיתה.

 

 

 

 

 

הילרי קלינטון רוקדת במסיבה בקולומביה (צילום מסך מתוך אתר news.yahoo)

 

 

הציבור מזהה זיוף ממרחקים, והוא רוצה שקיפות

אם פעם אמרו שתמונה שווה אלף מילים, היום אפשר לומר שתמונה אמתית שווה אלף תמונות מבוימות. גם אם זו לא התמונה הכי טובה בעולם – היא אמתית, וזה מה אנחנו מחפשים. כי יותר מהכול, אנחנו רוצים לראות את הצד האנושי והאותנטי. עיניו של הציבור כבר קהו מהתמונות המתוסרטות והמתוזמרות של פוליטיקאים. אנחנו לא רוצים להרגיש שעובדים עלינו. אנחנו רוצים מנהיגים אמינים וראויים לנו, לקבל את מה שאנחנו מאמינים שמגיע לנו.

 

אישי הציבור חייבים להבין שהמציאות השתנתה. הציבור לא רק אינטליגנטי, הוא גם יודע לזהות זיוף ממרחקים. כלי התקשורת החדשה משמשים את הציבור באופן דו כיווני, גם כצרכן מידע אבל גם כיצרן תוכן. והכלים החדשים האלה מחפשים ומכבדים את השקוף, הכן והאמיתי. כל העולם הפוליטי הולך למקום של להיחשף בלי איפור. 

 

אין יותר "נכון" ו"לא נכון" של ספר כללים פוליטי אלא יש "אמתי" ו"מזויף". פוליטיקאים שימשיכו לפעול על פי מה שכביכול "צריך" ו"נכון" אבל לא מתוך אמינות, ערכים ומסר משלהם, ייתפסו כלובשי מסכה, מה שמיד מעורר את התהיה מה הם מסתירים. מי שידע "לא לפחד לצאת לרחוב בלי איפור", להתחבר באופן ישיר אל הציבור, לפעול בשקיפות, לשווק את יתרונותיו אבל גם להתמודד עם חסרונותיו - יוכל לפצח את הפוליטיקה של עידן המדיה החדשה.