בליל ה-23 ביוני 1993 נכנסה לורנה בוביט, מהגרת עבודה אמריקאית אלמונית מאקוודור אל בין דפי ההיסטוריה: היא כרתה את איבר מינו של בעלה בעת שישן. התגובות הנסערות, המבודחות, הנזעמות והתומכות במעשה זה הגיעו מכל רחבי העולם.

 

 

עוד ב Onlife:

 

עצם המעשה שעשתה לורנה בוביט לא היה חריג: מדי יום נקטעים מגוף האדם איברים החיוניים לקיומו במקומות שונים בעולם. אך על פי רוב, גבר הוא המניף את הסכין, ואישה היא זו השוכבת תחת המאכלת. עניינה של לורנה בוביט היה חריג רק בשל חילוף התפקידים המגדרי. לו היה ג'ון בוביט רוצח את לורנה, ספק אם היה מתעורר עניין כלשהו בסיפור זה, שהיה נשכח תוך שעות ספורות. אך הסערה העצומה שעורר היפוך התפקידים נושאת עימה מסר מרתק ונרחב יותר.

 

בית המשפט נדרש בשנים האחרונות, במידה גוברת והולכת, להכיר בסבלן של נשים שנפלו קרבן לפגיעות פיזיות, מיניות ונפשיות. הסכומים הנפסקים בתחום זה עודם נמוכים, למרות שיפור מסוים שחל בשנים האחרונות. נשים שנאנסו, הוזנו והותקפו זוכות לא פעם לפיצויים עלובים בלבד על הפגיעה שחוו ועל נזקים עתידיים בחייהן, לרבות בחיי המין שלהן. לא למותר לציין, כי אף סכומים אלה אינם משולמים תמיד על ידי הנתבעים.

 

לעומתן, גברים הפונים אל הערכאות המשפטיות בבקשה להכיר בנזקים שנגרמו לאיבר מינם, מהווים תמונת מראה מעניינת בסוגיה זו: מה שוויו של איבר המין הגברי בדיני הנזיקין? ומה שווי אובדן הנאתו מחיי המין ? בהשוואה למקרה בו המדובר באישה?

 

 

עבודת אמנות בהשראת מקרה לורנה בוביט

 

 

פיצויים לקבלת שירותי זנות

סוג אחד של פסקי דין שהיה נפוץ עד לאחרונה עסק ב"צרכים חברתיים" של גברים שנפגעו בתאונות שונות ותבעו את חברת הביטוח שלהם, בין השאר, בשל אובדן יכולתם לקיים יחסי מין או בשל אובדן ההנאה מקיום יחסים אלה. בית המשפט פסק להם סכומים נדיבים של מאות אלפי שקלים בגין פגיעה זו שחושבה לפי עלויות שירותי זנות באותה תקופה (ראו, למשל, ת.א מחוזי ת"א 1553/99, ת.א מחוזי ת"א 154/97). בצורה דומה, חושבה העלות של "בקבוקים להטלת שתן", הרחבת משקופי הדירה לצורך התניידות בכסא גלגלים ועלות התרופות שידרשו לתובע. פסיקה מעין זו נעלמה כמעט כליל, מאז קבע בית המשפט העליון כי פסיקת שירותי זנות נוגדת את הנורמות בישראל. 

 

עם זאת, גם כיום גברים זוכים לפיצוי כספי בגין פגיעות באיבר מינם, המחושב לפי מידת הנזק שנגרם להם (אך לא לפי הפרמטר של עלותם של שירותי הזנות). דרך ניסוחם של מסמכי הצדדים, כמו גם פסיקת בית המשפט, פותחים צוהר מרתק אל רכיביה של הגבריות בתפיסתם של השחקנים השונים.

 

איבר מינו של הגבר, היווה מאז ומעולם את ההוכחה לגבריותו ולאישיותו

כך למשל, בעניינו של נפגע תאונת עבודה קשה כבן 40, עורך דינו תאר בכתב התביעה את מצבו הנפשי של התובע: "מרגיש מושפל, כמו אפס, כמו ילד קטן". מומחה שבדק את התובע כתב כי זה ניסה להשתמש בוויאגרה, אך התלונן על עלות הכדור ועל "ההכנות הקשות" הנדרשות לנטילתו, וכן כי "הדבר גם מחייב לפנות לנערות ליווי, שיסכימו לקיים עימו יחסים בהשפעת גלולות ויאגרה, יחסים המצריכים מטבעם, כאמור, הכנות מרובות והעדר ספונטניות". (ת.א מחוזי פתח תקווה 07-08-5798).

 

בעניינו של תובע אחר, שאיבר מינו עוות בשל ניתוח קוסמטי שנכשל, קבע בית המשפט כי הדבר - "מהווה פגיעה אישית ונפשית קשה בתובע. איבר מינו של הגבר, מראהו, אורכו, גודלו, היוו מאז ומעולם את ההוכחה לגבריותו ולאישיותו של הגבר. פגיעה באיבר המין מהווה את אחת הפגיעות הקשות ביותר אשר מהן יכול גבר להיפגע, ועל כך אין צורך להרחיב." (ת.א שלום-ירושלים 17040/00).

 

נכונותו הנלהבת של בית המשפט לעמוד לצד גברים שנפגעו בתאונות כאלה ואחרות (שחלק לא מבוטל מהן נגרם בשל חוסר זהירות מצידם) איננה דומה כלל ועיקר לנכונות שהוא מפגין בנוגע לנשים שחיי המין שלהן נפגעו בכוונה תחילה בידי גברים אלימים. כאשר המדובר בנשים, פורש בית המשפט את ידו בקמצנות מרובה, ומשליך ממנה פרוטות מועטות בלבד על מנת לפצות את התובעות.

 

לא פעם, הסכום שנועד לפצות גברים רק על אובדן יכולתם לקיים יחסי מין הוא  הסכום הכולל הנפסק לנשים עבור סך הפגיעות בהן. בטרם יפסוק את דינו, על בית המשפט לעטות על עצמו את כיסוי העיניים של אלת הצדק; לאחוז בידיו את מאזניה ביד יציבה; להתעלם משאלת מינם של התובע/ת; ואז, ורק אז ? לקבוע את סך הנזק שנגרם.