המהפכה במצרים הגיעה לנקודת ציון נוספת ביום רביעי האחרון, כשהתחילו הבחירות לנשיאות. אבל האם המהפכה השיגה משהו עבור הנשים במצרים?

 

עוד ב- Onlife:

 

מצבן של הנשים במצרים מעולם לא היה טוב במיוחד. בדומה למדינות ערב רבות, הנשים במצרים חוו דיכוי, חוסר מוביליזציה בעבודה, התנכלות חברתית לנשים שבוחרות בקריירה, הטרדה מינית ואונס כחלק מהנורמה בחברה, בה נשים מותרות לגברים והפשעים האלה מושתקים דרך קבע. לשם הבהרת התמונה אפשר לציין כי מצרים היא שיאנית המנהג הברברי של מילת נשים, כש – 85% מהנשים במצרים נימולו. זה מצב שלא קיים אפילו בסעודיה.

 

בזמן שלטונו של מובארק, מצבן של הנשים במצרים היה אמור לכאורה להשתפר, כשרעייתו המשכילה, סוזן מובארק, הפכה להיות אחראית על נושא מעמד הנשים. אלא שלמעשה היה מדובר בעניין סמלי בלבד, שלא שינה בהרבה את מצבן בפועל של הנשים במצרים. האם המהפכה עשתה את זה? לא בטוח.

 

הראשונות שהתייצבו במרכז כיכר תחריר

מטרת המהפכה במצרים הייתה הפלת השלטון. חופש ושוויון לנשים אפילו לא היו סעיף באג'נדה של המהפכה. אבל לרגע קצר בזמן, בתוך כיכר תחריר, מעמדן של הנשים היה שונה. נשים היו מעורבות במאבק, מהרגע הראשון. למעשה, יש הטוענים כי יריית הפתיחה של היציאה הראשונה לעבר כיכר תחריר נורתה על ידי אישה, בקבוצה בפייסבוק. בזמן המהפכה נוצרה אחווה בין ילדי הדור החדש שיצאו לכיכר תחריר, ודרשו שוויון ודמוקרטיה. שם אפשר היה לראות נשים משכילות, שהגיעו מהאקדמיה עם אג'נדה פמיניסטית ברורה ורצון עז לשנות, והן היו חלק אינטגרלי מהמאבק.

 

מהפכנית מצריה (צילום: Shutterstock)

 

גם פמיניסטיות מצריות בוגרות יותר ראו במהפכה הזדמנות לשנות, הבולטת שבהן היא נוואל אל סעדאווי, סופרת ופסיכיאטרית פמיניסטית מוכרת, שנאבקת כבר שנים ופרצה דרך במאבק למען מעמד הנשים במצרים. סעדאווי, יחד עם נשים רבות אחרות, העלו את נושא מעמד הנשים על השולחן, ויצרו איזושהי תקווה לשינוי.

 

כמו במהפכות רבות אחרות, הייצוג של נשים בכיכר היה בולט מאד, וביום שאחרי הרבה פחות. למעשה, נשים תמיד היו חלק ממאבקים ומהפכות בעולם הערבי, גם במאבק העצמאות הפלסטיני, במסגרת ה"פתח". אך האם אחרי המאבק חלקו איתן את ה"שלל", את ההישגים, את הכוח שהושג? התשובה היא לא. לאורך כל ההיסטוריה, בעצם, נשים נאבקו שכם אל שכם לצד הגברים, וכשהגיע רגע הניצחון הן הושארו מאחור, בטענה שיש דברים חשובים יותר ושיחכו לתורן.

 

המהפכה רצתה, דבר ראשון ולפני הכל, להעיף את מובארק ומהר, והחלפת השלטון הייתה הדבר הראשון והדחוף ביותר לעשות. כרגע אמנם מוקדם לנסות ולנבא את העתיד המהפכה המצרית, אבל נכון להיום, ימים ספורים לאחר תחילת הבחירות במצרים, מצבן של הנשים המצריות לא נראה מזהיר.

 

הנשים ייאלצו להמתין לתורן

כרגע מצרים נמצאת בתקופת מעבר, שהיא בהכרח תקופה כאוטית, והראשונות לשלם את המחיר הן הנשים. בימים אלו יש אנרכיה ברחובות מצרים. וכשהרחובות לא בטוחים, הם קודם כל לא בטוחים לנשים. אז האם השתפר מצבה של הסטודנטית שנוסעת באוטובוס ללימודים? להיפך. הסיכוי הסביר הוא שכעת היא מוטרדת ומותקפת הרבה יותר. אבל זה מצב שאפשר עדיין להגדירו כזמני.

 

גם באשר לייצוג בפרלמנט, נרשמה אכזבה גדול לצד הנשי. בתהליך הבחירות אפשר היה לראות ייצוג נשי, ונראות נשית, אבל בסופו של דבר הוקם פרלמנט שאחוז הנשים בו זעום, אפילו קטן יותר ממה שהיה קודם. וזה הפרלמנט שהולך לבחור את האנשים שינסחו את החוקה של מצרים, כך שסביר מאד להניח שנושא מעמד הנשים לא יקבל ייצוג הולם.

 

שוויון אזרחי בעתידה של מצרים?

מצד שני, יש מקום לאופטימיות. מטבע הדינמיקה של מהפכות, לא כולם מקבלים מיד את החלק שלהם. אבל מצרים מנסה לבנות חברה דמוקרטית, ובדמוקרטיה יש יותר מקום לניידות ופתיחות. אני מאמין שלאורך זמן נראה שינוי לטובה, לאט לאט, כמו בכל תהליך במזרח התיכון. עם זאת, מעמד הנשים במצרים לא ישתנה ביום, המצב במצרים מאד מורכב וקשה מכדי לקוות שזה יקרה מיד.

 

המהפכה בראש ובראשונה ביקשה להפיל את השלטון הקיים, ובשוליים ביקשה חופש ושוויון לכולם. במציאות, כרגע  זאת דמוקרטיה רק באזור שהוא מאד נוח לקבוצה השלטת. האם הנוצרים יקבלו גם הם חופש ושוויון? בוודאי שלא.

 

הנשים במצרים לא יכולות להפיל שלטון לבד, הן זקוקות לרוח גבית של כלל האוכלוסייה. לכן שוב יצטרכו הנשים במצרים להמתין לתורן. בהתחשב בעובדה שמדובר בסדרי העדיפויות של חברה איסלאמיסטית מסורתית פטריארכלית, קשה לומר מתי, ואם בכלל, תורן יגיע. הן יאלצו לסמוך על הזמן הזוחל שיעשה עבורן את העבודה, כפי שהיה עד כה.