בשבוע שעבר בארה"ב מנעו מבנים לשחק במשחק הגמר של אליפות המדינה בכדורסל בגלל שבקבוצה הנגדית שיחקה בת. כבר לפני כן היא נאלצה לשבת על הספסל במשך שני משחקים בגלל הדרישות שלהם. 

 

עוד ב- Onlife:

 

למה? האם היא, ספורטאית שהיא גם בת, בחרה בכך? האם היא הייתה ילדה טובה ומכבדת כשהיא נענתה לדרישות שלהם? למה הקבוצה השנייה לא התבקשה לקבל על עצמה הפסד טכני בגלל דרישתם כי היא תשב בצד? איזה מסר מעבירה הדרישה הזו לה ולחברי קבוצתה?

 

הדברים לא מסובכים.

 

ההחלטה הזו מעבירה מסר שגוי. מסר מבלבל. מסר לא קוהרנטי. את יודעת שהיא הייתה צריכה לשחק ולא לשבת בצד במשך שני משחקים. האנשים האלה ודומיהם, בכל העולם כולו, הם גברים דתיים. הם מפחדים ממך ולא יאפשרו לך להיות מי שאת. את מדאיגה אותם תמידית.

 

אם לא היית בעלת כוח ועוצמה, הם לא היו מתייחסים אלייך כל כך ברצינות. והם מתייחסים אלייך מאוד, מאוד, מאוד ברצינות. את צריכה לעשות את אותו הדבר. את יכולה להבעיר את העולם.

 

נכון שאת לא מרגישה ככה, אני יודעת. אם זה היה נכון, את חושבת לעצמך, לא הייתי צריכה לשבת בצד במהלך משחק כדורסל מתוך כבוד לאמונות דתיות שדורשות ממני לציית, ולקרוא לציות הזה מתנה. לא הייתי נאלצת לעבוד את האלוהים שלי בנפרד מאחיי. לא הייתי צריכה ללמוד שאני פתיינית מרשעת או שומרת הטוהר והבתולים של בנים. הבתולים שלי לא היו מונפים נגדי כנשק, והערך העצמי שלי לא היה נקבע על ידי הרחם שלי.

 

לא הייתי נאלצת להיות במצבים בהם היו יורקים עליי וקוראים לי זונה בגיל שמונה, בגלל שהזרועות שלי חשופות. לא היו מרעילים אותי בגלל שהלכתי לבית ספר. לא היו מכריחים אותי בגיל 9 לשאת ברחמי תאומים שנוצרו כתוצאה מאונס והתעללות. לא הייתי צריכה להרוג את עצמי כדי להימנע מלהינשא לאנס שלי. אם כל זה היה נכון, הם היו צריכים לרדוף אחרי האנס שלי ולא לסקול אותי באבנים על פשעי.  אני, ואלפי בנות אחרות, לא היינו צריכות להיהרג בגלל "כבוד".

 

בנות, כל הדברים האלה קורים בגלל שיש גברים עם כוח שפוחדים מכן ורוצים לשלוט בכן. אני יודעת שיצרתי השוואה בין משחק כדורסל לרציחות על רקע "כבוד המשפחה", אבל במקום שבו יש  אירוע יומיומי שנראה "קטן" ולא מזיק ואירוע גדול וקטלני, הם ניזונים מאותו מקור. הבסיס לשני האירועים האלה, והפעולות שגורמות להסלמתן זהים:  ללמד אותך ואת כל הבנות הנתונות למרותן של הגברים האלה שיעור שרוצים ללמד אותך: "דעי את מקומך".

 

אני יודעת שיש בנות שמודרות או נדחקות לשוליים גם לא בנסיבות דתיות. אבל בכל העולם הגברים הצבועים והאדוקים האלה, בדרכם המבישה, מייצגים את הצד הנראה לעין של הרוע. הם מנצלים את מלוא כוחה ועוצמתה של השפעתם, מוקדם ככל האפשר, כדי להבטיח שאתן, וגם הבנים, יבינו את הכללים שהם רוצים שתחיו לפיהם. במקום בו יש שליטה פטריאכלית ודתית, בנות תסבולנה ללא כל פרופורציה.

 

תבינו מי הגברים האלה: הם בריונים. אל תפנימו את מה שהם רוצים מכן להאמין בו.

 

הקיום שלך גורם להם לחרדה עצומה. והחרדה שלהם מתעצמת כי יש לך מה שלא היה לאף דור של בנות – היכולת לתקשר עם גברים ונשים בעולם שיכולים לתמוך בשוויון שלך ובחופש שלך. בדיוק כמו רובים, חיידקים ומתכת, הטכנולוגיה הזו שמאפשרת לי לכתוב לך משנה את הגאוגרפיה, משנה חברות ומפרקת מערכות שליטה. הטכנולוגיה גורמת לעולם להיות מקום קטן יותר, והיא יוצרת, גם אם באיטיות, שינויים חיוביים עבור בנות, בדיוק כמוך.

 

עד עכשיו הגברים האלה יכלו לערוב לכך שאת ונשים כמוך תהיינה מבודדות מהעולם. רבות עדיין נמצאות במצב הזה. אבל ההבדל הוא שעכשיו יש מיליונים רבים של אנשים שחושבים עלייך מדי יום. לך יש את מהירות האור לצדך, ואם מישהו לא יכבה את האור לתמיד, ימי הבידוד אינם עוד לעד.

 

אבל איך את מאיימת עליהם? ילדה, לבדך? רק מעצם העובדה שאת חזקה, בטוחה בעצמך וחסרת מעצורים. אולי את לא מתעניינת "באופן טבעי" בדברים ביתיים או בטוהר או בצייתנות, אבל הם תלויים במחויבות שלך לכל אלה כי ככה העולם שלהם בנוי עבורם. כל המעשים שלהם מתמקדים בלגרום לך לחוסר ביטחון, פחד, פיזי או נפשי, כי אחרת את, וכל הבנים מסביבך, יהיו מודעים לכוח שלך ולפוטנציאל שלך.

 

בגלל כל אלה, הם מסיטים את המיקוד אלייך, לגוף שלך, לבגדים שלך, ליכולות שלך, לחופש שלך ול"ערכים" שלך, שלדעתם, ללא כל ספק, צריכים להיות שונים משל הבנים. הם נחושים בדעתם ללמד אותך, גם אם לא באופן ישיר , שאת "שונה", חלשה, לא שווה, לא מסוגלת. הדבר העצוב פה הוא שאם את לא כל הדברים הללו, אז הם לא שווים, לא מסוגלים וחלשים. מטרתם היא לרפות את ידייך "בשם האל" וכשזה לא מצליח, הם פונים לאלימות.

 

פחד זו הסיבה שהגברים הללו מנסים להפריד בנים מבנות בחברה. הם גורמים לך להבין שהגוף שלך הוא מקור לבושה וללכלוך, או בקצה השני "קדוש", וצריך להיות שייך לגברים. הפחד הוא זה שמניע אותם ללמד אותך כי את מזהמת אחרים בעצם קיומך. כך שהם משכנעים אותך שבעצם העובדה שאת נשארת סגורה בבית ולא נחשפת לעולם, זה לטובתך. זו הסיבה שהם  משוכנעים כי אונס והתוצאות שלו הם "מתנה מאלוהים", זו הסיבה שהם מאפשרים לעצמם לסקול אותך באבנים ולשפוך עלייך חומצה.

 

גם "להוציא את ההומוסקסואליות" מילדים, בעיקר מבנים, מכוון נגדך. כי אם בנים יידמו לבנות, שזה לדעתם משהו נחות מאוד, יכול להיות שבנות יהיו "יותר גבריות". מבחינתם זה מעשה בלתי נסבל. פחד הוא בדיוק הסיבה שבגללה הם מתעקשים כי את לא בסדר. אל תאמיני להם.

 

פחד זו הסיבה שהם רצים שתכסי את גופך, אבל אין שום בעיה עם הגוף שלך ואת לא צריכה להתבייש בו. אם את מחליטה לכסות או לחשוף את גופך, זו הבחירה שלך. מבחינתם הבחירה הזו היא הפחתה של הדמות שלך למיניות צרה על ידי תרבות שמסרבת להטיל על גברים אחריות למעשיהם, כך שמבחינתם יש שני קצוות: או שתחשפי את עצמך למענם או שלא תיראי בכלל.

 

פחד זו הסיבה שהם אומרים לך שאת שונה מהבנים. את, וגם הבנים שאת מכירה, מודעים לעובדה שאתם שונים מבחינה פיזית אבל בכל השאר הרבה יותר דומים מאשר שונים.  גברים לא בטוחים בעצמם, מפוחדים וחסרי ביטחון עצמי, יגידו לך את ההפך.  אל תאפשרי להם לומר לך את זה. תדחי את הרעיונות שהם מנסים להחדיר במוחך כי הנשים באופן "טבעי" נתונות למרות של הגברים.

 

קשה לעשות את זה. זה דורש ממך להיות אמיצה, חזקה, נחושה, חסרת פחד ובטוחה בעצמך. את צריכה לדרוש מהמבוגרים סביבך לשים לב לכך ולשנות את ההתנהגות שלהם. וזה אפילו קשה יותר.

 

הדבר הראשון והקשה ביותר להבין כבת, הוא כי הנשים שאוהבות אותך ודואגות לך מאפשרות לגברים האלה את ההתנהגויות האלה. זו הסיבה שאנשים טוענים כי "לא רק גברים חושבים ככה". אבל זה קורה כי בחברות דתיות ומסורתיות לנשים אין סמכות אמיתית, למרות שהן אלה שאוכפות את החוקים. הגברים הללו ימשיכו ליהנות מתמיכתן של הנשים עד שהן בעצמן יחליטו כי הן משתחררות. את מפחידה גם אותן כי את גורמת להן לאי נוחות ולקונפליקט פנימי גדול.

 

שנית, זה מבלבל כשהגברים אומרים לך שמה שהם עושים, הם עושים לטובתך. הם טוענים כי הם מכבדים אותך ואת הכבוד שלך. ואת רוצה להאמין להם. יש להם כוח וסמכות המשפיעים עלייך, על  ההורים שלך, על הקהילה שלך ועל הגישה שלך לאלוהים.

 

הם גם פעמים רבות טובים ואוהבים כלפייך, אז את חושבת שהם צודקים. אבל הם לא צודקים. הם טוענים כי הם יודעים מה טוב בשבילך, אבל הם לא יודעים! אל תאמיני לכל שיטות ההפחדה שלהם שרוצות ללמד אותך כי את טועה, לא מסוגלת להחליט החלטות בעצמך וזקוקה להגנה. תתנגדי להם.

 

המבוגרים סביבך לפעמים לא יתמכו בך, אל תאפשרי להם. אל תתני להם לנצל את "המסורת" כתירוץ.  אל תתני להם להתחמק מאמירות כמו "שבי במהלך המשחק בצד", "תהיי ילדה טובה", "אל תעשי בלגן" ו"תלבשי משהו". הם אומרים את זה מפחד.

 

את יכולה לומר: " אין שום דבר לא בסדר בי. יש משהו לא בסדר בך ובעולם שלך".

 

אחרת, כשתתבגרי, אותם גברים, אותם אלה שפוחדים ממך ושונאים אותך, ימשיכו להשפיל אותך. הם ימשיכו לשלוט בגוף שלך, ינסו להשאיר אותך מחוץ למרחב הציבורי, ישאירו אותך שם לטובת "המשפחה", יציבו מכשולים בדרך לשוויון, יביישו אותך ויצדיקו את הכל הפעולות שלהם בסיבות של ערכים ומוסר.

 

הם יחקרו אותך על כך שאת חזקה, יפנו כלפייך אלימות, יסקלו אותך למוות, יאשימו אותך בכישוף, יענישו אותך בכל דרך כדי לתת דוגמה לעולם ולילדים שלך.

 

אז דעי לך שאת חזקה. השתמשי בהיגיון שלך. בטחי באינסטינקטים שלך, חפשי את האנשים שיתמכו בך ואכן דעי את מקומך: בשדה, ברחוב, בקדמת האוטובוס, בבית הספר, בעבודה ובמרחב הציבורי.

 

דעי שאת לא לבד והאור שלך זוהר הרבה יותר מהשמש.

 

לטור של סוראיה שמלי באתר בהאפינגטון פוסט