נשים אופיינו מגדרית במרוצת הדורות כבעלות סיבולת גבוהה משל גברים ועיוות מובנה בתפיסת הצדק מעצם ההפנמה של אי השוויון: הגבר הוא אלוהים, הנאמנות אליו היא דת, שמירה על חוקי הדת מצויה מעל לחוק. ככה נשים מגוננות על הגבר שמתעלל בהן, וככה שולה זקן מגוננת על אהוד אולמרט.

עוד ב Onlife:

גברים שגזרו קופון ונשים שנזרקו לפח

שני הכוחות המרכזיים המנהלים את העולם הם ההגמוניה הגברית השלטת והמריונטות שלה – אנחנו, הנשים, שאלפי שנות סוציאליזציה תכנתו אותנו להיות אלו שמאפשרות להגמוניה הגברית להישאר כזו (עדיין, ב- 2012, רק 1% מההון העולמי נמצא בידי נשים, אבל הן אלה שמנקות מכולו את האבק ומחשבות אותו בקבצי אקסל תמורת שכר מינימום).

למי שתקפוץ עכשיו ותאמר "אצלי זה אף פעם לא ככה", אני עונה: באמת? בואי נעשה בוחן מציאות של יחסי העבודה שלנו, הזוגיות שלנו, היחסים עם האחים. שולה זקן, וכמוה רייצ'ל מור, שחקנית משנה נוספת בסיפור אולמרט, הן מקרה קיצון שמעיד על כולנו. שוב יש כאן קבוצה גדולה, הטרוגנית ומורכבת של גברים שגזרו קופון, ושתי נשים שהיו הקופון עצמו. מה עושים עם קופון גזור? זורקים אותו לפח והוא אומר על כך תודה.

רק היד שמעבירה את הכסף להנאתו של מישהו אחר

שולה זקן אשה מסודרת, כמו שאשה מתוכנתת בחברה גברית צריכה להיות. היא שמרה מעקב מסודר של כל העברות הכספים, ההנחיות למימון כפול, הכירטוסים, העברות הכספים. היא סידרה בעמלנות דיסקרטית את הדילים, והכסף וההנאות הועברו אליו. הוא הנחית הוראות לקוניות והיא נתנה בהן נשמה וביצעה אותן "מעל ומעבר" (כי "Good Enough" זה לא מספיק אצל אשה מתוכנתת כמונו, אנחנו טובות בלעשות "מעל ומעבר").

היא לא "אגואיסטית": הנאתו – הנאתה. פה ושם הוא זרק לה צ'ופר קטן, לא על חשבונו, כמובן, אלא על חשבון המממנים. פה ספה, שם שיפוץ. ממש כמו מערכת היחסים הקלאסית של כולנו עם העוזרת – היא מנקה, אנחנו נותנים לה מדי פעם שקית בגדים משומשים. כי (כך הסבירה לי פעם מישהי) "בשבילה זה זהב".

כשהיומן של שולה זקן נתפס, נדמה היה לרגע שתפסנו את אולמרט. לא לקחנו בחשבון שאחרי שהעולם הפטריארכלי תיכנת את שולה זקן, הוא נעל את ההארד-דיסק ושכח את הסיסמה. ליומן לא הייתה משמעות ראייתית ללא עדותה לגביו. הוא הפליל רק אותה. וכמו אתי אלון בזמנו – מעשיה הם רק האנקול שהרים את שקית הכסף כדי למסור אותה לנהנה אחר. מהמקום שבו אנו (העם) עומדים לא ניתן לראות את המנופאי המרוחק והנישא שהרים את האנקול, וכפי שגילו אורי מסר ואחרים – מסוכן מדי לטפס על הכבל שמחבר ביניהם. אפשר ליפול בדרך.

בעל הבית והעוזרת. שולה זקן ואהוד אולמרט אחרי הקראת פסק הדין (צילום: רויטרס)

מקבלת באהבה את האשמתה בעוונותיו של האדון שלה

לשולה זקן יש כנראה את כל התכונות הנשיות ה"נכונות", הנגזרות מהשיטה: נאמנות מוחלטת לגבר שמעליה, היעדר ביקורת, הפיכת מי שמנסים לחשוף אותו באופן לא אישי לאויבים אישיים שלה ("החלטתי לא להעיד כי הרגשתי שאני הופכת כלי של מישהו אחר שהחליט להפיל ראש ממשלה"), הפיכת מושג הנאמנות מערך אוניברסלי לאידיאולוגיה קונקרטית שקשורה אך ורק אליו, בלבול מהותי בין נאמנות לדוגמטיות, שהיא אמונה בעלת סמכות שלא ניתן לערער עליה ואינה זקוקה להוכחה לוגית או אחרת.

נשים בתוך מבנה חברתי כזה, כלומר אנחנו, מאופיינות לרוב גם במידה משתנה של הגדרה עצמית על ידי הח?ס?ר: אוברדראפט תודעתי קבוע בהכרה באמצעי הנגישות שלנו למשאבים, הן חומריים והן משאבי זכויות וזכויות-יתר. ברוח זו הגיבה שולה זקן לפסק הדין: "אני חושבת שהמחיר הגדול ששולם הוא שאהוד אולמרט לא ראש ממשלה".

השלב הזה, שזקן מייצגת, מוגדר כשלב הקבלה הפאסיבית: קבלה של התפקידים המסורתיים המגדריים ואמונה בכך שתפקידים אלה הם חיוביים ומתאימים לנשים ולגברים כאחת. השלב הבא על פי המודל הוא שלב הגילוי – המתאפיין בשאילת שאלות לגבי התפקידים המגדריים. שולה זקן עוד לא שם. היא מקבלת את האשמתה הבלעדית בעוונותיו של אדונה כעניין חיובי המתאים לאשה ולגבר כאחת.

אולמרט נוסע לחופש, זקן משלמת על הכרטיס

זקן לא לבד. כדי שקבוצה גדולה כל כך של גברים תצליח לנקות את עצמה מאישומי מרמה, הפרת אמונים, שוחד וקנוניות אחרות, צריך רק לדמות לעצמנו את מגרש הכדורגל. יש בו שחקנים משתי קבוצות (הפרקליטות והנאשמים), אוהדים לכל קבוצה שמוכנים לעשות ה-כ-ל למען הקבוצה שלהם, שחקנים שעברו מקבוצה לקבוצה כי קבלו חוזה טוב יותר (כסף או הגנה משפטית), ויש עוד שני מעגלים שקטים שבונים את המשחק: המעודדות בחזית המגרש, וכל הנשים שיצרו את התשתית האדמיניסטרטיבית והלוגיסטית שמקיימת את הקבוצה. הן לא מקבלות לעולם קרדיט, מתוחזקות 'על תנאי' כשמנוף ההדרה והנישול נמצא תמידית מעל ראשן, ומוכנות לשכב על כל גדר שהשחקנים צריכים לעבור מעליה בנעליהם הממוסמרות.

שולה זקן שייכת לשני המעגלים, וכמוה רייצ'ל מור. עבור רייצ'ל מור, שעבדה כמתאמת נסיעות במשרד ראש הממשלה – לא אולמרט היה מושא הנאמנות העיוורת, אלא רב ימני קיצוני שעבורו העידה לכאורה עדות שקר, כדי לסייע בידו להדיח את ראש הממשלה, על מנת למנוע "איומים על שלמות ירושלים". מלבד חשיפה של בן כספית השבוע, אנחנו לא יודעים הרבה על רייצ'ל מור, חוץ מזה שעבור הרב שלה – היא הייתה מוכנה לבצע עבירה פלילית שהעונש עליה הוא 7 שנות מאסר.

אז נפל דבר במחוזותינו: אהוד אולמרט טס לחופשות בחו"ל, שולה זקן שילמה מחיר מופקע על הכרטיס.