הזדמן לי היום לקרוא את הפוסט (ואז את התיקון לפוסט), של דניאל עוז. על פי רוב, כשאני קוראת משהו מטריד מסוג זה, אני מפרסמת לינק בפייסבוק יחד עם דברי ביקורת נוקבים, אך הפעם זה לא נראה לי מספיק.


מדוע כה קוממו אותי דבריו?

אולי משום שהוא מייחס לתנועות הפמיניסטיות נטיה לחשוב שבידינו האמת הבלעדית תוך התעלמות מהמציאות, כשבעיני הוא עצמו מתעלם מהמציאות ומכך שדבריו הם חלק ממציאות חברתית שמעודדת תרבות של אונס תוך האשמת הקורבנות.

אולי משום שלהרגשתי בכתבו את הדמות הפרודית אותה הוא מתאר בפוסט, יש זלזול ועוינות כלפי נפגעות אונס וכלפי אלו המנסות לסייע להן.

ואולי פשוט כי אני לא מצליחה ממש להבין מה המסר שלו. רוצה לומר שפמיניסטיות תקועות עמוק מדי באידיולוגיה שלהן? רוצה לומר שקורבנות אונס אכן אשמות באונס שלהן? רוצה לומר שאולי בחלק מהמקרים קורבנות אונס אשמות באונס שלהן? שהן לא אשמות אבל אחראיות לאונס שלהן? שנשים אחראיות צריכות להזהר יותר, ושאלו שלא נזהרו הן חסרות אחריות וזה פחות נורא שהן ייאנסו?

 

כדי לנסות לרדת לעמקו של עניין, אתייחס באופן נקודתי לחלק מהאמירות בפוסט.

 


 

בהסבר המקדים שדניאל הוסיף לפוסט האומנותי שלו, הוא אומר:

"בין המסונוורים והמסונוורות ביותר מהאידאה המוסרית של בלעדיות האחריות, נוצר אפוא העיוורון למסוכנותה של המציאות הקונקרטית. המציאות היא שאנסים אינם מפגינים חשיבה אחראית. הם סובלים מהפרעות פסיכולוגיות. יש ביניהם גם פסיכופטים, שבעיה נפשית מונעת מהם לתפוש את אנושיות הזולת. לפחות עבור אנסים רבים, גם אם לא עבור כולם, אשה היא עצם. כלומר בניגוד לפמיניסטית המוארת, האנס לא תמיד קולט את מולא כובד האשמה שהוא ישא בה באם יאנוס."

 

חשוב לשים לב שהכותב מסמן כאן את האנס כאדם לוקה בנפשו, שאיבד בוחן מציאות. בהנתן המחשבה הזאת, אפשר בהחלט להבין למה זה יכול להראות הגיוני להזהיר נשים שלא ליפול קורבן למטורפים חסרי השליטה האלה. ולמה זה כה מקומם אותו שמוסרת כל אחריות מנאנסת שמתגרה בלבושה והתנהלותה במטורף האומלל שאין בכוחו לשלוט בעצמו. 

הכותב מתעלם מההקשר החברתי, שמבנה יחס משפיל, מחפיץ ואלים כלפי נשים. הוא מתעלם מכך שבאמרו את הדברים שאומר, יש משום הצדקה של אונס והטרדה מינית כלפי נשים בשל אופן הלבוש שלהן או ההתנהלות שלהן.

בעולם שבו ישנה הפרדה ברורה בין אנס או מטריד מינית לבין אזרח ישר, אולי דבריו של דניאל עוז היו הגיוניים איכשהו. אבל בעולם שבו רוב הנשים הוטרדו מינית, בעולם שבו יחסים בין גברים ונשים מאופיינים ביחסי כח והבדלי סטטוס, בעולם שבו נשים נאנסות ומוטרדות מינית ללא קשר למה שלבשו באותה העת, בעולם שבו נשים מחונכות שכדי לזכות להערכה עליהן לההציג עצמן כחפץ (אבל לא להתלונן אם מישהו יקח זאת ברצינות ויתייחס אליה כחפץ) זהו עולם שבו אין שום משמעות להתייחס לאופן שבו התנהלה או התלבשה קורבן, אלא זה עולם שבו יש לסמן את כל הדברים בחברה שמעודדים יחס כזה כלפי נשים. יש להדגיש את העובדה שאלו לא רק פסיכופתים אלימים שאונסים, אלא שהחברה שלנו מעודדת הבניה של מיניות גברית ככוחנית. דוגמה לזה אפשר לראות בסרטון המטריד הבא:

 

[video:http://www.youtube.com/watch?v=mHN6Sfj5MMQ]

 


 

על קורבן האונס אותה בדה דניאל עוז, הוא כותב כך:

גם אם פריצה היא באשמת הפורץ, כדאי לנעול את הבית, ומותר להזכיר זה לזה לעשות זאת. הצורך בניהול סיכון הוא כורח המציאות העגומה שאנחנו חיים בה. ההכרה בכך אינה מסירה כל אשמה מפושעים, ולא כל אחריות מהמשטרה ללוכדם. מסר האשמה הבלעדית מפומפם חזק כל כך, ששיח הזהירות מוקצה ונדחק בכוח אל הנשיה.

 

אין ספק שנשים חשות בחברה שלנו את הצורך לנקוט במשנה זהירות. רבות מאיתנו נושאות אמצעי הגנה מפני תוקפים, חלקנו לא מסתובבות לבד בלילה. על כל אחת האחריות על בחירותיה. אבל חשוב לעשות הבחנה - הבחירה להשתכר, ללכת ברחוב בלילה או לצאת לדייט, אינן שקולות לבחירה להאנס. ניהול סיכון זה טוב ויפה - אבל אין שום קשר בין זה לבין האחריות על האונס. מי שבוחר באונס, הוא האנס. ועליו אכן האחריות והאשמה על האונס. אחריות נוספת מוטלת על החברה, על כך שהיא מבנה תרבות של אונס והחפצה של נשים. חלק נוסף באחריות נוטל\ת כל פרט בחברה, על החלק שבו אנחנו מעודדות\ים או משלימות\ים עם התרבות הזאת. 


זה לא משנה מה לובשות.

 


 

על רקע דברים אלה חיברתי את המעשיה הפרודית הבאה, שגיבורתה אינה מציאותית כלל. היא דמות אבסורדיסטית, שבסופו של דבר לא דומה לאף קורבן מציאותי של אונס. כל תפקידה הוא למתוח עד אבסורד את הדבקות באידאל על חשבון הפשרה מוכתבת המציאות.

 

ובכך הוא צודק. הקורבן שהוא מתאר אינה דומה לרוב קורבנות האונס. רובן, עברו תקיפות מיניות מידי אדם שהכירו. לא זר בסמטה אפלה. לא פסיכופת שחשב שחצאית קצרה זו הזמנה. 

אמנם זה נוח לחשוב על קורבנות אונס ככאלה. יש קורבנות אמיתיות - כאלו שבאו מבית טוב, התלבשו צנוע, ועדיין הפסיכופת איכשהו שגה ואנס אותן. ויש קורבנות אשמות - כאלו שהשתכרו, התלבשו חשוף והסתובבו לבד בלילה.

 


 

בהמשך, במהלך מרתק וכמעט מרשים, נדמה כי דניאל עוז מאשים את התנועה הפמיניסטית בכך שנשים מרשות לעצמן להאנס


את האמת? שקשקתי מפחד, וברגע אחד של חולשת אופי חשבתי לצרוח לעזרה, אפילו עלה על דעתי לבעוט בו ולנסות לברוח! אבל כבחורה מועצמת, אני יודעת יותר טוב מזה, ומיד התעשתתי. מה, תרבות האונס תכתיב לי שאני צריכה לצרוח, כדי לא להאנס? אונס הוא אונס הוא אונס, גם אם האשה לא נאבקת, אפילו אם היא לא אומרת "לא" במפורש. זאת עדיין אשמתו.

 

כתיבה פמיניסטית רבה מתייחסת לכך שקורבנות בעת תקיפה לא מצליחות להגיב או להתנגד. ישנם תהליכים פסיכולוגיים רבים שמתרחשים ברגע של תקיפה, שמונעים מהקורבן להגיב. כמו כן, מיותר לציין, שבעת תקיפה ישנו אלמנט של פחד שמשתק גם את החזקות ביותר בינינו. 

אכן, אונס הוא אונס, גם אם האישה לא נאבקת ואף אם איננה אומרת "לא" במפורש. למעשה, כך כתוב בחוק.

כדי לקיים יחסי מין מרצון, צריכה להיות הסכמה. למה החוק אומר כך? בדיוק בגלל הנאמר לעיל. לא תמיד קורבן מצליחה להתנגד באופן הכוחני שדניאל עוז מצפה ממנה. 

האם זה כי מכונת הפרופוגנדה הפמיניסטית מורה לנשים לצאת, להשתכר ולפשק רגליים בפני כל מי שיבקש? לא. זה כי גידלו את כולנו מגיל אפס להאמין שנשים חלשות מגברים, שגברים יעשו הכל כדי לזיין, שאם תתנגדי זה יכול להגמר עוד יותר גרוע.

 


 

דניאל עוז מדבר רבות על אחריות, הייתי מצפה שיעמיק מעט יותר בניתוח שלו את המציאות ויקח אחריות על דבריו טרם מוציא אותם אל אוויר הרשת. אין כל פסול בביקורת, גם בנושאים כואבים וקשים. אין אני אומרת שהתנועות הפמיניסטיות מחזיקות באמת הבלעדית. אך הביקורת שמנסה להציג כאן הכותב היא לא מבוססת ולא מנומקת. לבסוף, אני נשארת תוהה - מה משמעות הנסיון לחלוקת האחריות בין האנס לנאנסת? וגם אם נניח לרגע שאנסים לוקים בנפשם ואינם מסוגלים לקחת אחריות על מעשיהם, האם אז משמעות הדבר שהאחריות מוטלת על הנאנסת? או על ארגוני הנשים שמשלחות נשים בחוסר אחריות אל הרחובות?