מסופר על גברת בשם אנה הווארד שאו שחיה באמריקה בתחילת המאה העשרים. היא הייתה מורה, פיזיקאית ופעילה לקידום מעמד האישה. באותם ימים ההתנגדות להגמוניה הגברית כבר החלה וג'נטלמן אחד שלא היה מרוצה מהעניין הזה ניגש אליה וטען בפניה שנשים לא תרמו שום דבר בעל ערך לעולם. שאו ציינה בפניו שבין שאר התרומות של נשים לעולם, אפשר למנות את הגברים, והשאירה אותו לחשוב לבד אם זו תרומה בעלת ערך או לא.

 

עוד ב Onlife:

 

לא גבריות מול נשיות, כי אם גבריות מול ילדותיות
שמי טל שמואלי, אני בן 28, אני עובד במשרד פרסום ולפני קצת יותר משנה הקמתי בלוג שנקרא "ביצים" ועוסק בחוויה הגברית. הקמתי את הבלוג כדי לייצר אלטרנטיבה לתכנים שהציעו לגברים הפורטלים הגדולים והמגזינים: אלכוהול ובשר, ציצים ומכוניות, ספורט ושעוני יוקרה. תרבות הצריכה צמצמה את עולם התוכן הגברי אך ורק לדברים שאפשר לקנות, או לפחות להשכיר.

 

הרעיון היה להעלות מאמרים שעוסקים בנושאים שנעדרו מהשיח הגברי: מיניות, דימוי גוף, פסיכולוגיה והגשמה עצמית. רציתי לקדם שיח שאינו מעמיד גברים מול נשים. כזה שלא מתייחס לגבריות כאל ההיפך מנשיות, אלא גבריות כההיפך מילדותיות. אבל, רצונות לחוד ומציאות לחוד, והנה, אני עומד מאחורי פודיום בכנס שהנושא שלו הוא "נשים עושות שינוי חברתי".

 

לדבר על גבריות מרגיש קצת כמו לרקוד על ארכיטקטורה. לפני כמה חודשים נפגשתי עם חבר והוא שאל אותי מה אני עושה בחיים, וסיפרתי לו קצת על העבודה וקצת על הבלוג. "אתה בטוח שאתה לא הומו?", ועוד לפני שעניתי הוא המשיך "סתם, כי גבריות זה נהיה קטע של הומואים", הוא אמר. חשבתי על זה והבנתי שיש פה משהו. וואלה. בזמן שנשים עסוקות באירגון כנסים בנושא שינוי חברתי גברים רואים את היורו.

 

להיות גבר זה אחלה, אבל זה לא בהכרח מספיק

אני מבין היום שהבלוג הוקם בתגובה להפתעה שחשתי כשגיליתי שהעולם שאני למדתי לצפות לו, כגבר, השתנה. לצד היתרונות שנהנים מהם גברים בחברה המודרנית – יציבות, ביטחון ושפע רב, קיימים גם דברים שנחווים כחסרונות: הראשון הוא אורח החיים שאינו נשען על תכונות ויכולות "גבריות", מה שמשאיר גברים רבים "מובטלים מנטאלית". שינוי נוסף, מקביל, הוא הפיכתן של נשים לכוח דומיננטי בחברה.

 

זה דבר אחד להניח את החנית בצד ולהתחיל לקנות אוכל במקום לצוד אותו, אבל זה דבר אחר לגמרי להתמודד עם נשים כתף אל כתף בעולם בו שורר שוויון יחסי. מי שהורגלו, או שלמדו לצפות לאיזו זכות בכורה רק מפני שהם גברים, מתעוררים לשחר חדש, שבו להיות גבר זה אחלה, אבל זה לא בהכרח מספיק.

 

יכולת ההסתגלות שלנו החלה לפעול ותוך כמה שנים הגיח לעולם זן חדש של גבר - המטרוסקסואל. הגבר המטרוסקסואלי שואב את ערכיו מעולם שעד כה יוחס לנשים – אופנה, טיפוח, רגשות. האמירה לפיה אם גברים מכפיפים נשים לאידיאלים נוקשים של אסטתיקה ויופי, הם צריכים להחיל אותם גם על עצמם, היא הישג מרשים ובלתי צפוי של המהפכה הפמיניסטית. המנטליות של המטרוסקסואל היא "איף יו קנט ביט דם – גו שופינג".

 

פיתוח הצד הפמיניסטי אצל גבר זו דרישת סף בימינו

אך ההישג הזה לא האריך ימים. המראה של גברים בחולצות ורודות עם צווארון וי וגבות מסודרות היה מספיק בשביל לעורר תנועת נגד שהתוצר שלה הוא הגבר הרטרו-סקסואלי. את הצלחתה של "תנועת הנגד" ניתן לראות בפריחה של המרכז לאמנות הפיתוי על כל סוגיו, המציבים את הנשים כאובייקט שיש להכריע, לקרקף, ולתלות על החגורה. הסבר אפשרי למגמה הזו הוא בורות, לצד חוסר האונים שחשים גברים אל מול יחסי הכוחות המשתנים.

 

המנטאליות של הגבר הרטרוסקסואלי נשענת על האימרה של אברהם מאסלו, לפיה "כשהכלי היחיד בידיך הוא פטיש, כל בעיה נראית כמו מסמר". וכך קורה שהגברים פונים לאופן ההתמודדות הפרימיטיבי הזה ומחפשים חיזוקים לגבריותם על חשבונן של נשים.

 

לגבי הבורות, אני חייב להודות שגם אני חטאתי בה: לפני שהקמתי את "ביצים" הנחת העבודה שלי הייתה שפמיניסטיות הן נשים מרירות שמקדישות את ימיהן לשנאת גברים תוך שהן שורפת חזיות ולא מגלחות רגליים. במהלך הכתיבה של "ביצים" גיליתי שב- 9 פעמים מתוך 10 אני טועה. גיליתי גם שהפיתוח של צד "פמיניסטי" באישיות של גבר זו דרישת סף בעידן הנוכחי ואני בהחלט מקווה שהיא תישאר כזו.

 

אנה הווארד שאו, שאיתה התחלתי, הייתה פיזיקאית, ולכן ראוי שאסכם עם משהו מעולם המושגים של הפיזיקה: החוק השלישי של ניוטון קובע שכל כוח שנפעיל כנגד משהו, יפעל עלינו בחזרה, באותה העוצמה אך בכיוון המנוגד. אם הג'נטלמן שפנה אליה כשניסה להבין מה תרמו נשים לחברה היה מכיר את החוק הזה, הוא יכול היה לחסוך מעצמו את המבוכה. אבל ככה זה גברים, לפעמים אנחנו מעדיפים ללמוד בדרך הקשה.

 

האזינו לנאום של טל שמואלי בהייד פארק נשים: