בנות 30 או 60, בתחילת הדרך או וותיקות בתחום, חמש המעצבות הבאות משתדלות לא רק ליצור ולעצב עבורנו ביגוד ואביזרי אופנה אלא גם לעצב תודעה. אלה הן הנשים בעלות טביעת האצבע הייחודית והמוכרת שנמצאת מאחורי התווית  או התכשיט. הן לא רק שורדות בעולם ההפכפך של האופנה, אלא שולטות בו ביד רמה.

 

עוד ב Onlife:

 

דורין פרנקפורט

 

דורין פרנקפורט (צילום: יח"צ)

 

דורין פרנקפורט היא המלכה האם של האופנה הישראלית, ללא עוררין. פרנקפורט בת ה - 60 פועלת כבר שנים, ומעולם לא קפאה על השמרים. למרות שהיא שומרת תמיד על קו נקי, היא עדיין מצליחה לחדש ולהישאר הכי רלוונטית שיש.

 

דורין פרנקפורט היא דמות עם סגנון אישי מובהק – תמיד מופיעה בלבוש שחור ועל עיניה תמיד מתנוססים משקפיים כהים. גם בעיצובים שלה מוטבע סימן היכר ייחודי, שהתעצב לאורך שלושת העשורים האחרונים לכדי שילוב מנצח וזוהר של אצילות ופרקטיות, ומסמל גם את המותג שלה. "אני מדברת שפה. יש לי כתב יד", היא נוהגת לומר על עצמה ולספר שאת האג'נדה הפמיניסטית החזקה שלה ירשה מסבתה, שהייתה ממקימות ויצ"ו.

 

המעצבת בת ה - 60 מתעקשת לייצר את בגדיה הנמכרים בעשרות חנויות בארץ ובחו"ל במפעל שלה בדרום תל אביב, הכולל כ - 150 עובדים. בעבר סיפרה כי "כשבית האופנה נולד, ב-1983, הרעיון היה לא רק להתפרנס מהקהילה, אלא גם לפרנס את הקהילה. שיעבדו אצלנו בני כל הדתות והלאומים".

 

מעבר לאג'נדה המרכזית שלה, שהיא העבודה העברית והייצור הכחול-לבן, דורין פרנקפורט מובילה אג'נדה פוליטית-חברתית: בשנות ה-80' עיצבה בגדים לקמפיין שנערך במחאה על השפל הכלכלי שנגרם כתוצאה ממלחמת לבנון ועל המלחמה עצמה. בשנות ה-90' ערכה תצוגה בה התנשקו שתי בחורות במסגרת אירוע לאגודת על"ם ויום הגאווה הבינלאומי, ולכבוד אירועי היובל של המדינה ב-1998 פרנקפורט ערכה קולקציית בגדים שעליהם סמלי שלוש הדתות במטרה להכיר בירושלים כעיר מפורזת. את המילניום פרנקפורט חגגה בעיצוב קו יוניסקס חדש עם סמל יונת השלום, וב-2004 התנדבה לתפור את בגדי נבחרת הנכים לאולימפיאדת הנכים.

 

פרנקפורט שומרת על אקטיביסטיות לא רק בגזרה היצרנית אלא גם בעשייה חברתית אישית נרחבת: היא נשיאת הכבוד של ארגון ה- Susan G. Komen, הפועל להעלאת המודעות לסרטן השד, ופועלת גם באגודה לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, באגודה לזכויות האזרח ובארגוני הנשים ויצ"ו והדסה.

 

 

 

אתי רוטר

 

אתי רוטר (צילום: בני גם זו לטובה)

 

אתי רוטר, נצר למשפחת קסטרו, התחילה לעבוד בגיל 20 בחנות הבגדים הקטנה שניהל אביה, אהרון קסטרו. אחרי נישואיה לגבי רוטר, לפני כמעט 35 שנים, שניהם יחד נרתמו למשימת הפיכת החנות שנמצאה על סף סגירה למותג ישראלי משגשג. כיום יש לקסטרו סטודיו של מעצבי אופנה, גרפיקה וטקסטיל, כ - 1500 עובדים, 136 חנויות ומחזור מכירות של כ - 600 מיליון שקל בשנה שעברה. לפי מדד המותגים של גלובס ל-2011 קסטרו עוקפת רשתות בינלאומיות כמו זארה ו - H&M וממשיכה להוביל את השוק המקומי.

 

רוטר, האחראית על ניהול הסטודיו של המותג ידועה בהיותה החומר היצירתי שמשמן את גלגלי מכונת האופנה הכי גדולה ומשפיעה בישראל. היא מקפידה ללבוש אך ורק תוצרת קסטרו, ומתעקשת מדי עונה להנחות את תצוגת האופנה של הרשת, שהפכו עם השנים לאירוע הנוצץ של השנה בסצנת האופנה המקומית.

 

כשרוטר נשאלה בעבר על מודלים נשיים המשפיעים עליה היא מנתה את מדונה בתחום המוזיקה, קונדוליסה רייס בתחום הפוליטי ואת עופרה שטראוס בתחום העסקים, אך מודל ההשראה שלה לבניית קסטרו כעסק, לקוח דווקא מעולם הספורט. לפני שנתיים, בכנס נשים ועסקים של עיתון TheMarker, המשילה אתי רוטר את הצוות שעובד איתה למודל המנצח של מכבי תל אביב בשנות ה-80': "בסטודיו לעיצוב חשוב שכולם יהוו ביחד קבוצה איכותית כדי להיות סטודיו מהמובילים בעולם. העקרונות המנחים שלי - שמירה על חופש עיצובי. חשוב שכל אחד ישמור על הכישרון שלו וביחד נצליח. המשימה שלי - כיצד אחד ועוד אחד אינם אחד וחצי אלא שלוש. קסטרו היא חברת תרכיז - תוסיף עוד מים (כסף) תקבל עוד מיץ".

 

 

סיביל גולדפיינר

 

סיביל גולדפיינר (צילום: יח"צ)

 

ב-25 השנים שחלפו מאז הקמת קום איל פו (מצרפתית: כהלכה, כמו שצריך), הספיקה המנכ"לית והבעלים סיביל גולדפיינר ליצור מותג שמתהדר באג'נדה פמיניסטית-פוליטית ושואף לערער את הדרך בה החברה מסתכלת על נשים, וגם את הדרך שבה נשים מסתכלות על החברה, כפי שגולדפיינר עצמה מכריזה בבלוג שלה: "אין דבר כזה, אופנה בלי אג'נדה".

 

אם מטרת הפמיניזם היא לבחון את גבולות החברה ולערער את מבנה הכוח הקיים בה, בקום איל פו, משתדלים לעשות זאת "כמו שצריך", בדיוק לפי התרגום המילולי לשם החנות, שמרמז על רמת הגימור המוקפדת והמעולה של הבגדים המיוצרים בישראל.

 

הרעיונות לקמפיינים והקטלוגים היצירתיים של הרשת מגיעים לרוב מהשטח, מנשים שקונות ועובדות עם הרשת, ותמיד מצליחים להאיר ולהעיר על דברים נוספים מהן נשים עדיין צריכות להשתחרר, כמו קטלוג הקיץ של 2006 – "בתיאבון, מותק!" שבו רואים אישה אוכלת מלוא הפה ובהנאה, או קטלוג החורף של 2005 בו מצולמות דווקא נשים מעל גיל 70, שבחנויות אחרות פשוט אינן זוכות ליחס. בקטלוג קיץ 2004, בו מצולמות נשים בבגדים צבעוניים על רקע חומת ההפרדה, גולדפיינר הוכיחה שגם את הכיבוש אפשר לרתום למלאכת יחסי הציבור הרשת, שמונה היום 8 חנויות ואת בית בנמל הכולל גם ספא לנשים ובית קפה, ובתמורה לקוות לחולל שינוי חברתי.

 

מעבר למטרת קידום הנשים והנשיות באופנה ובחברה, סיביל גולדפיינר מנסה ליישם מהפיכת חשיבה פמיניסטית גם בתחום ניהול העסקים, דרך גישת האחריות החברתית והסביבתית: גולדפיינר יוצרת פרויקטים כמו מכירת שמן זית שמייצרות נשים פלסטיניות, הענקת מלגות לנשים הפותחות עסקים, קידום מודעות למחלת סרטן השד, ולעמותות כמו אס"ף, אחותי, לנשים שורדות זנות ועוד. לא בכדי בשלוש השנים האחרונות רשת קום איל פו נמצאת ברשימת 100 החברות הכי אתיות בעולם שמפרסם מגזין Ethisphere, לצד חברות כמו גאפ וגוגל.

 

 

דניאלה להבי

 

דניאלה להבי (צילום: ויקיפדיה)

 

לפני 22 שנים דניאלה להבי פרצה את הדרך לתחום תיקי המעצבים בישראל עם קולקציה ביתית קטנה שכללה כעשרה תיקים מעור בעבודת יד. את העורות היא קנתה בהקפה ואת העלויות לפתיחת העסק החדש היא מימנה בעזרת מכירות של התיקים שייצרה. היום המותג של דניאלה להבי הפך לשם נרדף ליוקרה, איכות ואריכות ימים וגם לרשת הכוללת 11 חנויות ברחבי הארץ בהם נמכרים  גם נעליים, ארנקים ואביזרי עור שונים פרי עיצובה של המעצבת הוותיקה.

 

למיצוב המקומי והבלתי מעורער שלה בתחום התיקים תרמה התפיסה שלה לכך ש"תיק הוא קודם כל תיק", ויש להעדיף רמת גימור מעולה, סידור פנימי פונקציונאלי ונוח על פני מראה שעיצובו משתנה לפי רוח התקופה, כשכל תכליתו הוא יופי בלבד.

 

לאחר שבנה, אורי להבי, החל לעבוד כמנכ"ל המותג ולהבי התפנתה ממלאכת הניהול כדי להמשיך ליצור כמעצבת העל בסטודיו שלה, על גג בניין תעשייתי בדרום תל אביב, העסק התרחב גם מעבר לים והתיקים של דניאלה להבי החלו להימכר בכ - 50 חנויות בצפון אמריקה. גם החשיבה השמרנית-מודרנית שאפיינה את להבי ושמתבטאת בעיצוב תיקים שחורים וחומים בעיקר החלה להשתנות בהתאם ולפנות מקום לדגמים בצבעים "נועזים" יותר כמו קסיס, כתום וטורקיז שמשקפים את אופנת השעה.

 

בנה המנכ"ל מוודא שהמותג יתקדם בצעדי ענק גם בעולם הדיגיטלי, ולאחרונה הושקה אפליקציה של המותג לאייפון ולאייפד, יחד עם השקת שבעה דגמים מעוצבים של תיקים-כיסויים שעוצבו במיוחד לאייפון עצמו.

 

 

קרן וולף

 

קרן וולף (צילום: עידו איז'ק)

 

לפני שמונה שנים מעצבת התכשיטים קרן וולף הייתה רק באמצע העשור השלישי לחייה, אבל זה לא הפריע לה לפתוח סטודיו בשכונת נווה צדק התל אביבית ולהפוך למכתיבת אופנה בתחום אביזרי השיער, אולי מכיוון שהיא פשוט עלתה על נישה חדשה.

 

התכשיטים של קרן וולף מכילים מגוון של חומרים מזהב, פנינים ויהלומים ועד לאמייל, וגם אלמנטים ממוחזרים מתכשיטים ישנים. כולם מעוצבים בטהרת רוח הווינטאג' – כובעים, סיכות, קשתות, מסרקיות עם נוצות, טבעות נישואין שמעוצבות כטבעות ירושה, וכל מה שמדיף ריח נוסטלגי ושיק היסטורי ששייך לתחילת המאה הקודמת.

 

בראיונות עימה מספרת קרן וולף שעוד כנערה צעירה שאהבה לשחק בתיאטרון היא עיצבה לעצמה תכשיטים, אביזרים ובגדים, ניאותה לעצב לחברותיה פריטים מיוחדים ובעקבות הדרישה והפרגון החליטה לוותר על קריירת המשחק לטובת התמקצעות בעולם עיצוב התכשיטים.

 

לאחר שהתבססה כמעצבת צעירה אך מבטיחה בעלת סגנון וכתב יד ברורים בתחום התכשיטים, למדה קרן וולף כובענות, ולפני כשנה השיקה חנות בוטיק בכיכר המדינה שבו היא מציגה את כובעיה הראוותניים והסופר-רומנטיים שעוצבו בהשראת החתונה המלכותית של הנסיך ויליאם עם קייט מידלטון.

 

תכשיטים נוספים שלה נמכרים בבוטיקים בלונדון, ניו-יורק, פריז וללקוחות פרטיים דרך האינטרנט. בין שורות לקוחותיה אפשר למנות סלביות נוצצות שעונדות את פריטיה של קרן וולף בגאווה, כמו בר רפאליונסה פאראדי וקרן אן, וגם כאלה שהתהדרו בתכשיטיה ביום חתונתן, כמו גל גדות, רותם סלע וקרין מגריזו.

 

________________________________________________________

עוד לא הצטרפת לפורום נשים ועסקים של Onlife? הכנסי לפורום ופתחי אתר עסקי משלך בחינם.