אירוני לחשוב שבשנה שתיזכר לדיראון עולם בתור שנה קשה מאוד לנשים בישראל - החל מהדרתן משלטי חוצות ומקדמת האוטובוס, דרך יריקה על ילדות קטנות ועד זריקת אבנים והטרדות מיניות - בצד השני של העולם, הנשים של הוליווד עושות חיל. למעשה, 2012 היא לחלוטין שנת האישה בקולנוע.

 

עוד ב-Onlife:

 

נכון, זה לא קונספט חדש ומהפכני להציג גיבורה ראשית בראש חוצות סרט, נשים נשאו על כתפיהן השבריריות עלילות שלמות עוד מימי מרילין מונרו ועד ג'וליה רוברטס של ימינו.

 

השינוי הוא באפיון הדמויות. אם עד היום גיבורי פעולה היו גברים בלבד, ונשים נשאו על כתפיהן את התפקיד המאוד מכיל של "עזר כנגדו", היום כל הקלפים נטרפו. 

 

תחום האקשן, שהיה נחלתם הבלעדית של גברים, עם יוצאי דופן מינימלים פה ושם (לארה קרופט ודומותיה), הפך השנה להיות נחלת הכלל, עם דגש מאוד גדול על גירל פאוור.

 

זה התחיל ממש עם כניסת שנת 2012 ויציאתה של הגירסה ההוליוודית לטרילוגיית הספרים נערה עם קעקוע דרקוןליסבת סאלנדר, הדמות שגילמה השחקנית רוני מארה, לא רק נכנסה לפנתיאון הקולנוע והעניקה לה מועמדות ראשונה לאוסקר, אלא גם בישרה את כניסתן של הנשים הקשוחות באמת למסך הגדול.

 

ליסבת סלאנדר השברירית למראה, היא למעשה מכונת לחימה עוצמתית ובלתי נלאית, שמוכנה לסכן את חייה בכל יום בשבוע במלחמה נגד כל שונא נשים שחושב שהיא טרף קל.

 

ברגע המכריע בסרט, ליסבת סלאנדר מצילה את חייו של העיתונאי הגברי מאוד מיכאל בלונקוויסט (השחקן דניאל קרייג) והורגת את הנבל. אם זה לא היפוך מוחלט של האגדה, מה כן?

 

ליסבת סלאנדר - הסנונית הראשונה של נשות פעולה

 

מיד אחרי נערה עם קעקוע דרקון הגיע הסרט עם הבאזז הכי גדול של השנה, החלק הראשון בטרילוגיית סרטי משחקי הרעב לפי סדרת הספרים של סוזן קולינס.

 

הסרט מציג את קטניס אוורדין (בגילומה של ג'ניפר לורנס), נערה בת 16 שמוכנה להקריב את חייה למען אחותה הקטנה, ויוצאת להילחם באויבים מבית, בקרב שהוא למעשה אירוע ריאליטי טלוויזיוני עתיר רייטינג.

 

קטניס אוורדין - נלחמת על חייה מול מיליוני צופים. ממש כמו באח הגדול

 

אוורדין היא נערה שנסיבות חייה הפכו אותה לשורדת – היא צדה כדי שיהיה לה אוכל על השולחן, מתפקדת כאמא במשרה מלאה לאחותה הקטנה מאז שאביה מת ואמה איננה מסוגלת להתמודד.

 

יותר מכך, הדמות שלה היא לא רק גיבורת פעולה בסגנון ג'יי איי ג'יין, היא משתמשת ביכולותיה הפיזיות, השכליות והחברתיות כדי לשרוד, בה בעת, היא אינה מאבדת צלם אנוש כמו חבריה לקרב. יוצרי הסרט השכילו ליצור דמות ששאיננה מתנהגת כבובה על חוט, אלא מהפכנית של ממש. 

 

גיבורת הפעולה הבאה שתקפה את המסך שלנו הייתה האלמנה השחורה, נטשה רומנוף, בגילומה של סקרלט ג'והנסון, כחלק מתוך הקאסט המנצח של סרט הפעולה הנוקמים.

 

רומנוף אמנם לא היתה בחוד החנית של הסרט אבל היוותה חלק משמעותי ממקבץ גיבורי העל, ולא שימשה כעוד אישה חלשה וחסרת ישע שצריכה שיצילו אותה. ממש לא, להפך. נטשה רומנוף היא אחת מהחבר'ה. לוחמת ללא חת שמהווה חלק משמעותי בחבורת גיבורי העל שמצילה את העולם.

 

הנוקמים - אם רק היו נפטרים מסטריאוטיפ גיבורת על בחליפת עור, הכל היה מושלם

 

אבל הבשורה האמיתית הגיע הקיץ להוליווד, שעשתה קפיצת מדרגה של ממש בכל הקשור ליחס שלה אל הגיבורות בזכות שני הסרטים הכי מעניינים של הקיץ (פרט לבאטמן כמובן),אמיצה ושלגייה והצייד.

 

באמיצה, סרט האנימציה החדש של אולפני פיקסאר, אנחנו מקבלים גיבורה ראשית בדמות מרידה הסקוטית - מקרה נדיר בו התירגום לעברית לא גרע מהשם המקורי ואף הוסיף לה רובד נוסף של משמעות.

 

מרידה כשמע כן היא, מורדת. מורדת במוסכמות, במסורת הסקוטית ובעיקר בצורך להיות כפופה לנורמות שאמה המלכה, כמייצגת החברה, רוצה ממנה.

 

מרידה מהסרט "אמיצה": מורדת במוסכמות מצוירות

 

מרידה היא ג'ינג'ית בעלת אופי לוהט, שאיננה מוכנה לכלוא את שיערה, ובהתאמה, את נפשה ההרפתקנית לכתונת המשוגעים (לבוש הנסיכה המגביל) שאמה כופה עליה.

 

שיא חדש של פמיניזם נשבר באגדות ילדים כשמרידה לא מוכנה שחבורה של גברים עלובים ילחמו על ליבה ועל הזכות להיות איתה, ורוצה להיות אחת מן המניין בתחרות החץ והקשת על ליבה שלה.

 

ממש כמו חברתה הפמיניסטית המצוירת, דמותה של שלגיה בסרט שלגיה והצייד,  בכיכובה של קריסטן סטיוארט, שונה מקודמותיה בתכלית.

 

אם בגירסאות קודמות של האגדה המפורסמת (אפילו בסרט מראה מראה שיצא לאקרנים רק לפני כמה חודשים), האדפטציה היתה תמיד סביב סיפור התאהבותם של שלגיה והנסיך שלה, הרי שבשלגיה והצייד, הנסיך הוא משני לצייד וגם הוא, בחזקת נעלם.

 

שלגיה היא הכלי והצייד הוא פיון. היא נאבקת, מסתערת, גואלת, והיא גם זו שמשנה את היוצרות ומצליחה להשיב לממלכה את כבודה האבוד.

 

דמותה של שלגיה המודרנית היא, במילה אחת, לוחמת. החל מניסיונה העיקש להשתחרר מהכלא שלה, ועד הקרב נגד המלכה וכוחות האופל שלה.

 

הגברים שבחייה של שלגיה המודרנית היו לצידה ומעולם לא הובילו אותה, הם רק נתנו לה את הכלים להילחם ולעמוד על שלה. הנסיך בסיפור הזה הוא "ידיד" בלבד, וגם סיפור האהבה שהחל לצייד, נותר לא ממומש.

 

שלגייה כבר לא כ"כ תמימה ונלחמת להשיב אליה את הממלכה

 

כן, יש חלופת מבטים שלא משתמעת לשתי פנים בין שלגיה והצייד (בכל זאת, מדובר בסרט הוליוודי) ועדיין, אין בסיום הסרט נשיקה רומנטית אחת אמיתית. כזו ששניהם נסחפים בה למערבולת של תשוקה כפי שהיה נהוג מאז ומעולם.

 

ב"שלגיה והצייד" אין מקום אמיתי לשאיפות רומנטיות של הגיבורה שלו, הנסיכה היתה צריכה להגשים את הייעוד שלה בראש ובראשונה, ולא את משאות נפשה הרומנטיות. ולראייה - בסצנה האחרונה בסרט, נראית שלגיה עומדת לבד ליד כס המלכות, והמוני אנשים מריעים ומשתחווים לה. אין שום ודאות כי לצד שלגיה, ישב בעתיד גם גבר על כס המלכות. ופה גבירותיי ורבותיי, עשינו היסטוריה.