כשמדברים על תחרויות השחייה של אולימפיאדת לונדון, לא מדברים רק על מייקל פלפס. גם אם אתם לא צופים אדוקים של האולימפיאדה, סביר להניח שגם לכם יצא לשמוע את הדיבורים על "בריכת הלווייתן", בה מתקיימות התחרויות. על העיצוב המרשים חתומה זאהה חדיד, אדריכלית עירקית שחיה בלונדון, ואחת הנשים החזקות והשנויות במחלוקת בעולם האדריכלות, שזכתה לכינוי "ליידי גאגא של עולם האדריכלות".

 

מתחם המים שעיצבה חדיד וכונה על ידי מבקרים רבים כמבנה "הכי מלכותי", הוא המתחם הראשון שנתקלים בו כשנכנסים לכפר האולימפי בלונדון. המתחם נבנה בעלות של 269 מיליון יורו, והוא כולל שלוש בריכות ו – 22,500 מקומות.

 

עוד ב Onlife:

 

מתחם המים בכפר האולימפי בלונדון (צילום: רויטרס)

 

"בריכת הלוויתן" המפורסמת בכפר האולימפי בלונדון (צילום: רויטרס)

 

 

זאהה חדיד בת ה - 61 נחשבת לאחת האדריכליות הגדולות ביותר שחיות היום. כל עולל שחולם על קריירה באדריכלות מכיר את שמה, כל מגזין מקצועי שמכבד את עצמו מפרסם את יצירותיה דרך קבע, ובאמתחתה פרסים ותארים רבים. ב – 2004 הפכה חדיד לאישה הראשונה אי פעם לזכות בפרס פריצקר, הפרס היוקרתי ביותר בעולם האדריכלות (פרס המכונה גם "פרס נובל לאדריכלות"); ב – 2008 היא נכנסה לרשימת מאה הנשים המשפיעות בעולם של מגזין "פורבס"; ב – 2010 היא נכנסה לרשימת מאה הוגי הדעות המשפיעים בעולם, והשנה קיבלה חדיד את התואר "דיים" ממלכת אנגליה.

 

"ליידי גאגא של עולם האדריכלות". זאהה חדיד (צילום: מתוך אתר הבית)

 

גברה על 268 אדריכלים

זאהה חדיד נולדה וגדלה בבגדד, עיר שהצליחה לעורר בה את החלום להיות אדריכלית, אותו טיפחה מאז שהייתה קטנה. היא עשתה תואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטה האמריקאית בביירות, ואחריו המשיכה ללימודי אדריכלות לתואר שני בבית הספר היוקרתי לאדריכלותAA  בלונדון. בין המרצים שלה היה גם רם קולהאס, אדריכל הולנדי נודע, איתו עבדה חדיד כשסיימה את לימודיה ב – 1977. קולהאס הציע לחדיד להצטרף למשרד המצליח שלו OMA ("המשרד לאדריכלות עירונית"), אבל היא בחרה להיות עצמאית, והקימה משרד משלה בלונדון. היום עובדים תחתיה כ - 300 עובדים במשרד ועוד כ - 150 ברחבי העולם. אבל ההצלחה לא הגיעה בקלות.

 

זאהה חדיד פתחה את המשרד שלה ב – 1980, אבל המבנה הראשון שלה נבנה רק ב – 1993. במשך שנים נטו להתייחס אל זאהה חדיד כאל פנטזיונרית, שיודעת לדמיין מבנים מרהיבים, שאיש לא ממש יכול או רוצה לבנות. כך ב – 1994 גברה חדיד על 268 אדריכלים אחרים, בתחרות על עיצוב בית האופרה של קרדיף, בירת וויילס. המבנה המרהיב, שזכה בתואר "שרשרת הקריסטל של חדיד", נדחה על ידי העירייה והיא נתבקשה להגיש הצעה נוספת לסיבוב שני. גם ההצעה הזאת זכתה. אבל בסופו של דבר, התקציב הגבוה לא אושר והפרויקט נגנז. זאהה חדיד כעסה, התמרמרה וטענה שהיא נפלה קורבן לשנאת זרים, שנאת נשים וגזענות.

 

בית האופרה שעיצבה חדיד בגוואנגג'ואו, סין (צילום: Shutterstock)

 

"אחרי הבלגן בקרדיף, כולם חשבו שפשוט אכנע. לא הייתה לי שום סיבה להמשיך, אבל הייתי חייבת", אמרה חדיד בראיון ל CNN. "עשיתי החלטה מאד מודעת ב – 1996. חשבתי, אני לא הולכת לתת להם לחמוק מזה, ואני חייבת להמשיך הלאה", הוסיפה.

 

לא נכנעת לעיצוב הגברי הפאלי

מקרה קרדיף פתח עשור לא קל לזאהה חדיד, אבל בתחילת שנות האלפיים הגיע המפנה. ב – 2003 עיצבה את המרכז לאמנות מודרנית באוהיו, שזכה לשבחים רבים, ושנה אחר כך הגיעה הזכייה בפרס פריצקר. קשה לומר אם זו הטכנולוגיה שהשתנתה או שתפיסת העולם לגבי עיצוב עברה מהפך – אבל בשנים האחרונות המבנים של זאהה חדיד זוכים לגלי הערצה בכל העולם.

 

המרכז לאמנות מודרנית באוהיו, שזיכה את זאהה חדיד בפרס פריצקר (צילום: ויקיפדיה)

 

במקביל, החלה חדיד להתנסות גם בסוגים שונים של עיצוב: היא עיצבה נעליים מפלסטיק למותג "מליסה", סט של קפה ל"אלסי", ריהוט, רכבים ועוד. אחד המבנים המרהיבים שלה הוא מבנה שעיצבה עבור "שאנל", בו עוסקים בפיתוח של תכניות תרבות רחבות ויארחו תערוכות ותצוגות של מעצבים ואמנים ממדינות ערב.

 

נעליים שעיצבה זאהה חדיד ל"מליסה" (צילום מסך מתוך Dezeen)

 

לאורך כל הדרך נשארה חדיד נאמנה לעצמה ולעיצוביה, השונים כל כך מהעיצובים הפאליים הנפוצים בעולם. העיצובים של חדיד הם פנטסטיים, רכים ועגולים, ובמקביל מאד עתידניים. כשתכננה את המבנה המרכזי של חברת BMW  בלייפציג, יצרה חדיד קומפלקס מורכב הגורם במכוון למפגש של כל סוגי העובדים והמבקרים. אפילו פס הייצור עצמו עובר דרך המבנה המרכזי, כך שאף אחד מעובדי הצווארון הלבן לא יכול לשכוח את לב העניין – המוצר אותו הם מוכרים. בראיון למגזין "טיים" סיפרה חדיד כי כשתכננה את המגדל הראשון שלה (במרסיי), היא דמיינה ש"לבניין יש חצאית", כדי ליישב את הצורך שלה בבנייה אופקית כשהיא אמורה לבנות מגדל.

 

המוזיאון לאמנות מודרנית ברומא, אחד מעיצוביה המוכרים של חדיד (צילום: רויטרס)

 

 

הכניסה לנשים אסורה

בראיון שהעניקה לגארדיאן לפני שנתיים שאל המראיין את חדיד האם היא אי פעם שיחקה גולף. כשהשיבה בשלילה, שאל אותה אם היא חשבה לעצמה כמה בניינים הייתה יכולה להקים אם רק הייתה קונה לעצמה כמה אלות גולף. "לפני הרבה שנים הבנתי שיש עולם מסוים שסגור בפני. כאישה אין לי גישה לכל העולמות", ענתה לו חדיד. שנתיים קודם לכן, סיפרה, היא מצאה את עצמה במצב באמת מדהים: "הוזמנתי לארוחת צהריים בניו יורק, עמדתי לפגוש אח"מים, צלצלתי בפעמון ואמרו לי לאיזו קומה לעלות. הגעתי לקומה הזאת ובחור שהיה שם ראה אותי וכמעט חטף התקף אפילפסיה כי הכניסה לקומה הזאת אסורה לנשים. בניו יורק! הכניסה אסורה לנשים!".

 

באותו ראיון טענה חדיד כי היום מצבן של אדריכליות טוב יותר. "הזמנים השתנו", אמרה. "נשים אדריכליות מתקבלות היום הרבה יותר מפעם". איפה הן, שאל אותה המראיין, וחדיד ענתה "הן שם". תני לי שמות, ביקש. "אה, הן עדיין סטודנטיות".

 

________________________________________________________

עוד לא הצטרפת לפורום נשים ועסקים של Onlife? הכנסי לפורום ופתחי אתר עסקי משלך בחינם