אט אט, בלי שנרגיש, חוזר צבא הגנה לישראל לשני תפקידיו החברתיים הראשונים, מהם נדמה היה לנו לרגע שיצאנו:

האחד, עניינו הטמעת ערכים הגמוניים של גבריות ועליונות גברית אצל הנערים שנכנסים לתוכו, על מנת שיצאו מפס הייצור הזה גברים בעלי תודעה שוביניסטית עמוקה ואיתנה השייכים ל"אחווה" הגברית באזרחות, ושניתן לתמרנם לקרב מבלי שיפעילו שיקול דעת.

 

השני, שימורו של הסדר החברתי-מגדרי שבו נשים נמצאות למטה ומנוטרלות ככל האפשר – חברתית ופסיכולוגית – מנגישות למוקדי קבלת החלטות והשפעה.

 

צה"ל - כת פגאנית של מועדון גברים
כמה אירועים מכוננים שקרו בעת האחרונה, מסבירים טוב מאלף מילים את התהליך. החל מהארוע בחטיבת כפיר בו הוכה חייל כמעט למוות בידי חבריו, מתוך "אהבה", על שנגע במה שהם מכנים "מקל הפז"ם" וחילל את אחד מסמלי ההיררכיה המעמדית הגברית ביחידה, דרך ההחלטה למנוע מחיילי צנחנים לשאת את תליון הפצ'ולי – תליון המכיל לכאורה את הנוזל הווגינלי של חברותיהן, ששומר עליהם בקרב, שהיו חיילים שנהרגו ונקברו אתו ולוחמי עבר יצאו להפגנות מול מוצב זרעית על מנת שלא יורד מצוואר חיילי הסדיר. כל זה לצד ארבעת לוחמי חיל הים שניצלו חופשה קצרה בנמל יווני כדי לבלות עם זונות וזכו לטקס ומדליה על "ביתוק בתוליהם" ולצד הקצאת יחידות שלמות לגברים בלבד על מנת לקלוט חיילים דתיים בצה"ל.

 

השורה התחתונה של כל האירועים הללו ברורה. במסגרת הבק-לש – הגל החוזר המאופיין בנסיגה בזכויות נשים ומעמדן, נרשמת כאן חזרה לארכיטיפים האפלים ביותר לגבי נשים ונשיות, ולהתנהלות חברתית פגאנית וכתית של מועדון הגברים (The old boys club – מושג בתאוריה פמיניסטית).

 

(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)

 

חייל, התיישר לפי הקו או שתיענש

את הגברים הצעירים מכנסים לטקס הגבריות סביב סמלים שכל מי שמחלל – ראוי לעונש קשה מנשוא עד למוות. מקל פז"ם ותליון הופכים להיות חשובים מכבוד האדם, מהבידול האינדבידואלי, מרגשות האנוש שלהם ואף מהקשר האישי והחברתי שלהם למושא הענישה. לנער החייל שנגע בטעות במקל הפז"ם, אמר אחד החברים שלו – אני אוהב אותך אבל תיענש על זה. שיטת המקל והגזר האכזרית והפיזית מאוד, למען יראו וייראו, היא השיטה שבזכותה גברים כל כך צייתנים למבנים היררכיים – צייתנות שמאפשרת להם להישאר ב"אחווה" ולהתקדם בה גם עמוק אל תוך החברה האזרחית.

 

הגמול עבור הצייתנות והשמירה על הסמלים הוא כח והשפעה, העונש – הכאה למוות. בנס, יצא הנער הזה בחיים. אני בספק אם הוא וחבריו יעזו לשבור בעתיד את המבנה ההיררכי הקשוח של הכת המגדרית שהם משתייכים לה – השכר עצום, העונש אולטימטיבי.

 

השיטה לגבי הפצ'ולי נראית אולי מרוככת באכזריותה – אבל דומה במהותה. במאמרה "ביזוי נשים בניחות פצ'ולי", מתייחסת ד"ר אסתר הרצוג להתפקיד שממלא הפצ'ולי באילוף הגברים להפנמת הקשר בין מה שהיא מכנה "הפטאלי והפאלי": "שיא הגבריות הוא במבחן האומץ ה"אמיתי" - במלחמה: עליהם להיות מסוגלים להרוג אנשים ולסכן את החיים עבור המדינה. כדי שיעמדו בתביעות הבלתי אנושיות האלו ויהפכו ל"גברים", יש תמריצים ופיתויים שונים: מקידום בדרגות, תגמול כספי ויוקרה חברתית ועד הטבות מיניות של נשים צעירות. בכל אלו זוכים הבכירים, אלו שהוכיחו לאורך שנים את מחויבותם ונאמנותם למטרות הצבא: להרוג ולסכן את חייהם. אבל איך מדרבנים חיילים "פשוטים", אלו שמשרתים בסדיר ורק מחכים להתרחק מהגיהנום של סכנת חיים ואימונים מסוייטים? להם נותנים פצ'ולי: הכד שמעטר מימים ימימה את צווארם של לוחמי מסייעת גדוד 'צפע' - ומכיל, על-פי המסורת, את הנוזל האינטימי של חברותיהם".

 

כדי לבסס את דבריה היא מצטטת תגובה לאחת הידיעות בנושא: "אם הם (החיילים הלוחמים בגדודים) היו חושבים בצורה הגיונית, הם גם לא היו משרתים שם בתנאים כל כך קשים שמי שלא עשה את זה לא יבין, אז אם 'השטויות' האלו עוזרים להם ונותנים להם הווי, כך שהסבל עובר יותר בנוח".

 

רוצה צ'ופר? קבל אישה

ההיררכיה ברורה ויש לה סמלים ואיקונות מובהקים. אותו הדבר קרה בחיל הים: החיילים שכבר צברו פז"ם מקבלים מהמפקד שלהם, שהוא מפקודיו לשעבר של מפקד חיל הים הקודם אלי מרום (צ'ייני), שנתפס בעבר מבלה במועדון חשפנות וזנות בתל אביב, מדליה על ניצול זונות יווניות לביתוק בתוליהם.

 

הארכיטיפים מגדירים בברור הן את המבנה ההיררכי והן את גבולות הגזרה של כל אחד מהמעמדות, ובכל המקרים הללו, האתנן שניתן לחיילים בגין שעבודם לקוד, הוא נשים. לזוטרים ניתן ריחן בלבד, הבכירים יותר מקבלים את הדבר האמתי, והחדשים שזה מכבר באו – את הכח לסלק נשים מהמשחק בהתרסה על כל החוקים הן של הצבא והן של המדינה.

 

גם הצבא הדתי מנצח את הנשים
אם התחלתי את דברי מתיאור מחיר הפרת הסדר ההיררכי אצל גברים - שהוא הכחדת מפר הסדר ההיררכי המגדרי, הרי שבצידה השני של הסקאלה יש את הכחדת מפרות הסדר: אותן נשים שמשרתות ביחידות מעורבות ובתפקידים שנחשבו בעבר גבריים טהורים, חלקן בתפקידי פיקוד על גברים, שפשוט סולקו מהשטח על מנת לפתח יחידות שלמות על טהרת הגבריות.

 

התירוץ הוא הדת. הסיבה האמיתית היא שימור יחסי הכח המגדריים בצבא ובאזרחות כאחת – הרחקת נשים מפיתוח מיומנויות, קשרים וניסיון שיאפשרו להן להתחרות על מקומן בהיררכיה הגברית וישבשו הן את הסמלים הן את התמורה הצפויה לאותם המוני גברים שהזיעו ועמלו קשה כל כך, בצייתנות מופתית כל כך, לעבור ממדרגה למדרגה מבלי לגעת במקל הפז"ם ולו פעם אחת.

 

והנה, באות המוכשרות הללו ועוקפות אותם בסיבוב, תוך שהן מעמידות ללעג ולקלס את הסמלים הארכיטיפיים שהם הטמיעו בהגדרת האני ובזיכרון התרבותי הקולקטיבי שלהם כאילו היו דבר אלוהים חיים.

 

אם מישהי מחפשת איפה מתחילים פערי השכר בין נשים לגברים (35%), נתוני יחס נשים-גברים בניהול (80/20 לטובת גברים) ובניהול בכיר (94/6 בהתאמה) ונתוני אלימות ואלימות מינית נגד נשים – זוהי ההטבעה הארכיטיפית שממנה הכל מתחיל.