סיימתי לקרוא את הכתבה הזו, פעמיים,  ומיד חשתי הזדהות, בלבול ועצבנות. אני מזדהה עם הסיטואציה המתוארת בכתבה, תחושת אי הנוחות הזו לאור מבטים או אימרות מגברים וייתכן גם שאינני מבינה בצורה הנכונה את חווית הנסיעה במונית אך רצוי להגדיר מחדש את ההבדל בין גסות רוח, התבטאות מילולית מעצבנת להטרדה מינית. אני מבינה את צעקתה, ומצד שני אני בקונפליקט באשר לפרסום בפייסבוק. ויותר מכך, המחשבות שעלו אצלי גרמו לי לחוש שאני קצת "בוגדת" במין הנשי מפני שלא מיד הרגשתי שהיא צודקת במאה אחוזים.

 

 אי-נוחות היא סובייקטיבית

 

התוצאות של מעשים כאלה, כמו הפרסום בפיסבוק, עלולים להוביל לכך שיעדיפו לא להעסיק או להזמין או לכלול נשים בפעילויות רבות על מנת שלא לקחת סיכון שהתבטאות כזו או אחרת תתפרש בצורה לא נכונה. אין לי טיעון נגד להציג במקרה הזה כי אם אני הייתי הצד הגברי זה בדיוק מה שהייתי עושה. הנזק שאנחנו גורמות לעצמנו בלתי הפיך, זה טיעון ישן ואני בטוחה שאני לא הראשונה שכותבת או חושבת על הקונפליקט הזה. אני לא רומזת בשום צורה שלא צריך להשמיע קול, להתלונן ולפנות למשטרה במקרים של הטרדה מינית ואני לא מתיימרת להיות זו שתקבע מהו הגבול הדק בין גסות רוח להטרדה מינית, אני מבינה שזהו גבול סובייקטיבי וכל אחת מאתנו חשה אי נוחות בעוצמות שונות.

 

 

תפתחי את ה"ג'ורה" שלך


צרם לי מאוד, ייתכן שפספתי אם הייתה התייחסות לכך, שלא מצאתי בכתוב תגובת נגד מילולית לנהג המונית. מתי נהפכנו אנו הנשים לכאלה שלא יכולות להתמודד עם "זירת קרב של הדיפות" וצריכות זמן התאוששות בשירותים כאילו זה סימן לחולשה?

 

ואם כבר זירת קרב של הדיפות, אז למה להציג את ההדיפות כעניין גברי-נשי, הרי ההדיפות הללו מתקיימות גם במרחב הנשי-נשי ולעיתים הן לא פחות קשות להתמודדות הן רגשית והן במקום העבודה.

 

במידה ואת נמצאת בסיטואציה שגורמת לך אי נוחות, כמו זו המתוארת בכתבה, תפתחי את ה"ג'ורה" שלך ותגידי בקול רם ואסרטיבי שהשיחה הזו לא לרוחך, או במילים יותר בוטות "תשמע לא לעניין השיחה הזו ואני אודה לך אם תסיע אותי ליעד שלי ונחליף נושא" או למי שיש ביצים גדולות "בלי לדבר", או כל תגובה מילולית שמביאה לידי ביטוי את העובדה שאת מבינה בדיוק מה קורה וזה לא מתאים לך.


אנחנו הנשים חלק "מזירת ההדיפות" הזו והיא לא הולכת להיעלם, מה גם שבעייני אלו החיים. אנו צריכות להפנים שכל אחת ואחת מאתנו היא שחקן עוצמתי עם קול חזק. זמני התאוששות בשירותים הם אינם סימן לחולשה הם פסקי זמן להתחדדות וצבירת אנרגיה.

 

קשה לי מאוד לקבל את המצב הפאסיבי המתואר בכתבה,  ועיצבן אותי שלא באה איזו תגובת נגד שהעמידה את הנהג במקומו.  אם הוא יכול לרמוז רמיזות אני יכולה להגיב עליהן בעוצמה שאבחר. מניסיוני האישי, פעמים רבות אנשים, גברים ונשים, כל כך לא מצפים לתגובת נגד שכאשר זו מגיעה הם נחנקים וזה בדיוק מה שמעמיד אותם במקום. כמובן שיהיו גם כאלה שזה לא ישפיע עליהם.

 

 

 

אי-היכולת להגדיר במילים או מחשבות לא אומר שאין לך זכות להגיד עצור


הרבה פעמים קורה שאנחנו נמצאות בסיטואציה שבה אנו מרגישות אי נוחות אבל לא מצליחות להגדיר לעצמנו במחשבות או במילים מה בדיוק מפריע לנו בסיטואציה הספציפית, צפה בנו כמו תחושת בטן לא טובה בלי הסבר לוגי. אבל חשוב מאוד להבין, חוסר היכולת להגדיר מה מפריע לך לא צריך לגרום לשיתוק, זה לא צריך להוביל לאי-עשייה.  

 

זה לגיטימי להרגיש לא בנוח בסיטואציה מסויימת מבלי להבין בדיוק מדוע ובכל זאת להפסיק אותה, להגיד "תשמע, לא מרגיש לי בנוח מה שקורה כאן"  בלי לתת מיד הסברים, או להגיד "אוקיי, אני צריכה כרגע לצאת רגע החוצה", או לעבור לשבת במושב אחר באוטובוס, או לצאת מהמסיבה, או לבקש מנהג מונית לעצור את המונית בצד לשלם ולצאת מהרכב.

 

יותר מכך, אנו לומדות עם הזמן לזהות את תחושת הבטן הזו שרומזת לנו שמה שקורה כאן לא הולך לכיוון טוב, תחושה של חוסר ביטחון שהולך וגדל, לצערי זה עניין של ניסיון. לכן צריך להיות קשובות לתחושה הזו ולהשתמש בה כסימן, סימן לכך שכעת צריכה לבוא פעולה מצידך. אני בטח לא מחדשת אבל חשוב לזכור לשמור על התאמה בין המעשה לתגובה, בהחלט יש מקום להעמיד במקום משהו שגורם לך להרגיש אי נוחות, בהתאם לסיטואציה וההשלכות.

 

 

 

לא צריך להיות גיבורה צריך להרגיש בטוחה


אם את יודעת שיש סיטואציות שמראש עלולות לגרום לך הרבה מאוד אי-נוחות, נסי לא להכניס את עצמך לפינות הללו, תהיי יצירתית. אם נסיעה במונית עם נהג זכר היא חוויה מטרידה מאוד אפשר לבקש נהגת מונית, אולי אפילו לקחת ממנה את המספר הפלאפון האישי שלה. או לחילופין אם נסעת עם נהג שלא היה כל כך נורא קחי ממנו את המספר פלאפון האישי שלו. תקבעי פגישות במקומות מוכרים לך, בשעות נוחות, ואולי לא רחוק מידי מהבית (אם זה אפשרי) כדי לקצר זמני נסיעות או הליכות בשעות לילה מאוחרות. אין לי הרבה פתרונות אבל כל אחת מאתנו יכולה ללמוד את גבולות הנוחיות שלה. הכי חשוב שתרגישי בטוחה.