ואלי אליס מזור היא הצ'ייר-סקייטרית הראשונה בארץ, כלומר, מחליקה אתגרית על כסא גלגלים. לא שמעתם על זה עדיין? זה כנראה משום שנכון להיום, מזור בת ה – 26, שייבאה את הספורט הלא שגרתי הזה לארץ, היא עדיין הישראלית היחידה שעוסקת בו. אבל היא מתכננת לשנות את זה בקרוב.

 

עוד ב Onlife:

 

ואלי אליס מזור (צילום: רועי גופל מזור)

 

רק ההחלקה הצליחה להחזיר את שמחת החיים

ואלי אליס מזור הייתה מחליקה אתגרית על רולר בליידס מגיל צעיר, ועד לפני ארבע שנים הייתה אישה צעירה ופעלתנית. אלא שפתאום שרירי גופה בגדו בה. "לפני ארבע שנים קרסתי במהלך אירוע מלצרות", מספרת מזור, "סתם ככה באמצע שום מקום". לדברי רופאיה, עדיין אין אבחנה מדויקת למחלה, אך הסבירות היא שמדובר במחלת שרירים מאוד נדירה, אשר מביאה את שרירי גופה של ואלי אליס מזור לשיתוק, או לפעול בניגוד לרצון גופה.

 

"החיים לא לוקחים אותך למקום שאת חושבת", מספרת מזור. "לפני כן הייתי מאוד פעילה, הייתי קרחניסטית, אהבתי מסיבות וריקודים. הייתי מעצבת שמלות, תופרת ומוכרת אותן, אפילו שימשתי כמאלפת כלבים. פתאום ביום אחד קרסתי לחלוטין, לא נשאר מזה שום דבר", היא אומרת.

 

למרות מצבה הפיזי הקשה מזור לא התייאשה. היא החליטה שרק אהבת נעוריה תצליח להחזיר את השמחה לחייה. ואלי אליס מזור חזרה להחלקה אתגרית, אלא שהפעם היא מחליקה על רמפות של סקייטבורד ורולר בליידס בעזרת כיסא גלגלים, ובלי פחד. "מאוד אהבתי את זה, זה נתן לי תחושה שיש לי משהו מיוחד, משהו שהוא שלי. אף אחד לא יכול להסביר ולהגדיר מה זה החופש שיש לי על הרמפות", היא אומרת.

 

את הספורט צ'ייר-סקייטינג, גילתה מזור לראשונה ביוטיוב, כאשר ראתה סרטון של אהרון פות'רינהאם, אחד מחלוצי הספורט הזה בעולם, מבצע את אותם הפעלולים שהייתה רגילה לעשות עם רולר בליידס - רק עם כסא גלגלים. מאותו הרגע, המחשבה לחזור ולממש זאת בעצמה לא עזבה אותה. "ביקשתי מבעלי שייקח אותי לסקייט פארק. הוא לא הסכים וסירב בתוקף", נזכרת מזור. "לא הפסקתי לנדנד לו, ובסוף הוא הבין שזה מה שיחזיר לי את שמחת החיים".

 

אהרון פות'רינהאם בפעולה:

 

אחרי שאת כובשת את השיפועים את יכולה לעשות הכל

מאז אותו יום מזור מחליקה על קירות בגובה של שלושה מטרים וחצי, וכיסא הגלגלים הפך ממגבלה לכלי שימושי להנאתה. עכשיו היא קוראת לעוד אנשים לבוא, להצטרף אליה ולפתח את הספורט הזה בארץ. "בינתיים אני היחידה שעושה את זה בארץ, אני מקווה שעוד אנשים בעלי מוגבלויות יתעניינו, יבואו לצפות ויגידו לעצמם 'וואו אני חייב לנסות את זה בעצמי'", אומרת מזור. "התוכניות שלי הן להקים ליגה ולקדם את התחום הזה בארץ. בעולם אנחנו עשרה מקצועיים, ויש עוד שבעה בדרך. אני אשמח אם אנשים יצרו איתי קשר, שידעו שלשבת על כסא גלגלים זה לא הסוף."

 

"זה סוג של מדיטציה, הנסיעה. יש בזה את החלקיק האלוהי, אני מניחה" אומרת ואלי אליס מזור כשאני שואלת אותה על התחושה שההחלקה נותנת לה. "זה מקרב אותך למצב הכי טהור שלך, ולא משנה מאיפה את באה, ואם החיים שלך קשים או לא. זה תחום נורא מחזק", היא מוסיפה.

 

 

מקרב אותך למצב הכי טהור שלך. ואלי אליס מזור (צילום: רועי גופל מזור)

 

מזור מדמה את השיפועים בצורת הגלים עליהם היא מחליקה לגלים שיש בחיים, עליות וירידות שעליה לכבוש. "אני מחליקה עליהם וברגע שאני מצליחה לכבוש שיפוע ועוד שיפוע אני מצליחה לכבוש את הפחדים שלי" היא מסבירה. "אחרי שאת כובשת את השיפועים האלה - את יכולה לעשות הכל. צורת ההסתכלות שלך על החיים משתנה".

 

לא רק תחושת החופש בספורט הזה מחזירה למזור את שמחת החיים, גם העידוד והאהבה של הקהל שבא לצפות בה מרגשת ומחדירה בה אדרנלין, בכל פעם מחדש. "אני מרגישה כמו ציפור שהחזירו לה את הכנפיים", היא מחייכת. "יש תמיד התקהלות סביבי בסקייט פארק, ברוב הפעמים אלו חבורות של הורים וילדים. בהתחלה הם לא מבינים מה אני בכלל עושה שם עם כיסא גלגלים, אחרי זה הם רואים אותי חובשת קסדה ולובשת מגנים, ואז נופל להם האסימון", מספרת מזור. "כאשר אני מתחממת ומתכוננת לרדת מהרמפה אנשים מתקהלים סביבי, יש צעקות, עידוד ורעש. לפני הירידה בעלי קורא לכולם 'שקט בקהל' וכולם משתתקים, מחכים לאקשן, וכשאני יורדת יש צעקות וצרחות של שמחה, כולם מכים בסקייטים שלהם. זה פשוט מרגש".

 

ואלי אליס מזור בפעולה (צילום: בר שרמר):

 

המעצור האמיתי - ביורקרטיה

בעוד שכיסא גלגלים לא הצליח לעצור את מזור מלהחליק  יחד עם חבריה הסקייטרים, היא עדיין לא חסינה בפני אחד המכשולים הקשים ביותר: ביורקרטיה. היא שמונעת מואלי אליס מזור להחליק בסקייט פארק בהרצליה. "כל הזמן מעיפים אותי מהפארק בהרצליה, הם מתייחסים מאד לא יפה לנכים", היא אומרת. "הם מגרשים אותי מהפחד שיקרה לי משהו ואני אתבע אותם, הם לא מוכנים לקבל את  העובדה שאני ספורטאית בדיוק כמו כל אחד אחר". עוד אחד מהחלומות הרבים של ואלי אליס מזור זה למצוא שלט בכל סקייט פארק "הכניסה עם רולר בליידס, סקייטבורד וכיסא גלגלים".

 

מזור מתכננת לפתח את התחום הזה בארץ, ונכון להייום היא נמצאת בתהליך של שיתוף פעולה עם מכון וינגייט. "אני רוצה שכמה שיותר אנשים יעשו את זה, הכיוון הוא דווקא דרך הילדים, ילדים צעירים שיש להם התמודדות יומיומית עם נכות או איזה קושי", היא אומרת. "אני בתהליכים להקים מחנה בשיתוף מכון וינגייט, שיקרא מחנה "יכולים אחרת". אני רוצה, דרך המחנה הזה, להפוך את התחום למוכר בארץ, ולשנות את הגישה של הישראלים לנכים ונכות". במסגרת השאיפות שלה לשנות בכלל את התפיסה, ואלי אליס מזור הייתה שמחה גם לשנות מעט את השפה. "הייתי רוצה לשנות את המילה 'נכה'. זה לא נעים לי, אני לא רוצה להרגיש רע, שונה או אחרת. אני רוצה להרגיש רגילה", אומרת האישה, שהיא כל דבר חוץ מרגילה.

 

ספורטאית כמו כל אחד אחר. ואלי אליס מזור (צילום: רועי גופל מזור)