מרדכי חי רצח שתי נשים להן היה נשוי, תוך 21 שנה. הספק מרשים, לכל הדעות. על פניו, כל מה שאפשר להגיד על סיפורים כאלה כבר נאמר בעבר, הכל ידוע ומוכר, כמעט קלישאתי. ועדיין, משהו בסיפור הזה מצליח לזעזע את כולם. אולי בגלל שאם מסתכלים מקרוב, אפשר לראות שהוא מקפל בתוכו את כל מה שרקוב ביחס של החברה שלנו לנשים ולאלימות נגד נשים. טוב, אולי לא את הכל, אבל בהחלט חלק נכבד מהרעות החולות שמייצרות את המציאות שאנחנו חיות בה.

 

עוד ב Onlife:

 

גבר מאיים לרצוח את אישתו, הרבנות מסרבת לתת גט

אני לא יודעת בדיוק איפה סיפורו של האדון חי מתחיל, אבל אני יודעת איפה מתחיל סיפורה של הגברת המתה. ב – 1980 נישאה אסתר למרדכי חי, שאז עוד היה מרדכי חנן. יתכן שבשלב הזה של חייו חוש הציניות שלו עוד לא היה מספיק מפותח כדי לקרוא לעצמו "חי". במשך 11 שנות נישואיהם הכה מרדכי את אסתר ואיים לרצוח אותה, ואף הצית את דירתם באחת מהמריבות שלהם.

 

נשמע איש מקסים, אין מה להגיד, אבל עד כאן אפשר תמיד לטעון שלא הוגשה תלונה, והכל בעיה של הגברת אסתר. אלא שבדצמבר 1990 תלונה הוגשה ומרדכי חנן נידון למאסר על תנאי. קצת יותר מחצי שנה אחר כך, ביולי 1991, פנה חנן לקצינת משטרה, איים לרצוח את אישתו ולהתאבד. שלוש פעמים הוא פנה אליה, ובתגובה שלחה אותו הקצינה העירנית לשאוף אוויר ולעשות מקלחת קרה.

 

שעות ספורות אחר כך מרדכי חנן דקר את אישתו אסתר שלוש פעמים, והפציע בתחנת המשטרה יחד עם שלושת ילדיהם. אחר כך, כרגיל, הגיעו העדויות על האלימות הרבה במשפחה, שכנים יודעי דבר שאמרו כי "הכתובת הייתה על הקיר" וכמובן (וכיפאק היי לרבנות) – אסתר ביקשה להתגרש מבעלה במשך שנים, אבל הוא סרב. ואם הוא מסרב, אז מי שהיא שתעשה משהו?

 

מרדכי חי מובל למעצר (צילום מסך מתוך חדשות ערוץ 2)

 

בסיבוב השני הוא נשא אישה אפילו יותר חלשה

באותה שנה עמוסה שעברה על מרדכי חנן, הוא אובחן, כמה נוח, כ"לא כשיר לעמוד לדין", ואושפז בבית החולים אברבאנל. נס רפואי, האדון החלים והפך מהר מאד למספיק כשיר לשאת אישה נוספת. בואו נהיה כנים, עמוק בלב אנחנו אומרים לעצמנו – מי המטומטמת שמתחתנת עם גבר שרצח את אישתו הראשונה? כלומר, הוא לא הועמד לדין אבל הוא הודה ברצח, זאת עובדה – הוא רצח את אישתו. העובדה ששמה של אישתו השניה הוא אלסי לגונדאי עוזרת לכם לענות על השאלה? תושבת הפיליפינים, ללא אזרחות ישראלית, ואפשר לשער שגם לא דוברת עברית. עכשיו, אני לא אומרת שמרדכי חנן (או שמא עכשיו הוא כבר מרדכי חי?) רכש לו כלה באחד מעשרות האתרים שמציעים את האופציה הזאת (אם כי אני בהחלט רומזת שזה הכיוון). אני רק אומרת שהפעם מרדכי חי נשא לאישה מישהי שלא היתה לה שום דרך לדעת מי בעצם האיש הזה. הפעם הוא נשא אישה שהיא אפילו יותר חלשה ממנו.

 

אבל אז הגברת לגונדאי כנראה הרשתה לעצמה להרגיש בנוח במדי, וקצת פחות משועבדת לבעלה. עורך הדין שלו צוטט כשאמר: "התיאורים שהוא תיאר בפניי הם 'היא ניצלה אותי בשביל ויזה ותעתה בשדות זרים'. הוא תיאר שהוא ניסה להיפרד ממנה ואחר כך חזר ואף ביקש לבטל את אשרת הוויזה שלה ואז חזר בו, וכל הדברים האלה הגיעו כנראה לנקודה של הגדשת הסאה". אגב, למרבה הנוחות, אותו עורך דין דווקא הרגיש שהסיבוב הקודם פועל לטובת מרשו: "הוא תיאר סיטואציה ארוכה שבה היה לחוץ רגשית. אני מניח שיש סיכוי לברר בירור נפשי גם הפעם לגבי המעשה". למה לא, בעצם, אם זה עבד בפעם הראשונה. אפשר להבין אותו כשהוא מניח שאיש לא יסיק שום מסקנה, וכל מה שהיה הוא שיהיה.

 

גם הרבנות מפעילה אלימות נגד נשים

יש המון סוגים של אלימות נגד נשים, ורצח של שתי נשים זה באמת הקצה של הסקאלה. אבל מעבר לתלונות הרגילות על אזלת ידה של המשטרה, ומעבר לכל השכנים שמתעוררים בבוקר שאחרי, מצקצקים ומספרים שהכתובת היתה על הקיר, אפשר להבחין כאן בעוד כמה סוגים של אלימות נגד נשים. אלימות כזאת שקופה, שמוטמעת עמוק בתוך ההרגלים, המסורת, התפיסה שלנו. האלימות שמפעילה הרבנות נגד נשים, למשל. האלימות הכלכלית שמשאירה נשים רבות על תקן של אוכלוסיה מוחלשת ותלותית, השליטה המוחלטת בחיים של מישהי באמצעות שליטה מוחלטת באמצעים (ואם רק ירצה, אדוני יבטל לה את הויזה). סחר בנשים, גם אם לא באופן המובהק של "חטפתי רוסיה והברחתי אותה בכלוב מסיני". כמה כוח בידיים של אנשים על חיים של אחרים, מבלי שעשו שום דבר כדי להרוויח את הזכויות האלה, חוץ מלהגריל את הרכב הכרומוזומים הנכון.

 

וכן, גם הדברים הברורים מאליהם, שצריך לחזור ולהגיד אותם: התעלמות מאיומים, התעלמות מתלונות, והנורא מכל – שחרורו של רוצח לחופשי, עתה משהוא הפך לכשיר. עד הפעם הבאה. אגב, ניחוש שלי? בתמונות הבאות, כשהוא יפסיק להסתיר את הפנים עם החולצה, הוא יקפיד לשים כיפה שחורה, אולי לגדל איזה זקן. ככה, תוכנית ב', למקרה שעניין אי השפיות לא יעבוד הפעם.