אני רוצה לדבר איתכן על אחד מהדברים הבאים שאנחנו צריכות להסתער עליהם בכל הכוח. אני רוצה לדבר איתכן על כסף. אני חושבת על זה שלפני בערך מאה שנה נכנסנו למשחק הציבורי. אנחנו רשאיות ללמוד, ולהיות בעלות מקצועות חופשיים. לעולם הזה נכנסנו, ועשינו שם שינויים יחסית משמעותיים. נכנסנו לעולם העבודה, והתחלנו להרוויח כסף, עדיין, לפי הניתוח של האו"ם, נשים אוחזות באחוז אחד מהנכסים בעולם. עכשיו יש לכן פרספקטיבה על הגירושין שלכן?

 

זה אומר שבסוף - הם עדיין בעלי הבית. וזה אומר שאם אנחנו רוצות להתחלק בבעלות הזאת אנחנו צריכות את הכסף בידיים. הפוליטי והאישי כרגיל, כמו תמיד, אצלנו מתחברים באופן שקשה מאוד להפריד אותו. קל לראות, למשל, שמה שקרה לנו במחאה החברתית שכל כך דיברה את נהמת ליבנו, ושיקפה אותנו והשתתפנו בה, בין השאר כי הובילו אותה נשים צעירות ומדהימות, קל לראות איך הן התפוגגו (בלי לבטל אותן אלא ההפך) בידי אנשי מקצוע. כי מדובר וכסף וכלכלה. ואין לנו מספיק נשים שמדברות את השפה.

 

השפה הזאת, כמו המשפט, כמו כל השפות האחרות, הן שפות שגברים המציאו לתועלת עצמם. ואם אנחנו רוצות לשנות את השפה הזאת אנחנו חייבות להתחיל לדבר אותה. עכשיו זה נכון, במקום הזה שבו אנחנו מדברות על תקציב המדינה, ואיך אנחנו מחלקות אותו, ומה אנחנו עושות איתו, אבל זה נכון בבית. אם אנחנו רוצות לדבר על העבודה שאנחנו עושות בבית, שהיא לא נספרת, שאף אחד לא מכניס אותה לחשבון הלאומי של אף מדינה בעולם.

 

כמה עבודה שאנחנו לא מקבלות עליה פנסיה, שלא מחושבת לנו בהחזרי מס. ועדיין עושות אותה בעיקר נשים. וכשאנחנו מגיעות לגירושין, שוב אני לא צריכה לספר לכן מה קורה, לא נדבר עכשיו על גירושין.

 

על במת ההייד פארק, הערב, נמל ת"א

 

בקיצור, אנחנו צריכות לקחת לידיים את העניין של הכסף. זה לא עניין טריוויאלי, זה לא רק ללמוד שפה. כסף זה כוח. המשמעות היחידה הרלוונטית של כסף זה כוח. אחרת זה ניירות. וקשה לנו עדיין להיות בעלות כוח. וקשה לנו לא בכדי, משום שאם יש לנו כוח אנחנו לא נשיות, אנחנו לא תקינות, אנחנו לא לפי הסטנדרט.

 

מחקרים מראים את זה בצורה מרשימה שככל שהאישה מרוויחה יותר לעומת בן זוגה הסיכויים לגירושים עולים. אבל זה לא דבר פשוט, מחקרים מראים שכשאישה מרוויחה קצת יותר מהגבר היא עושה פחות עבודות בית, אבל כשהיא מרוויחה הרבה יותר מהגבר היא עושה פי 3 מהגבר בעבודות בית. אבל זה לא נספר.

 

לשמחתי פנתה אלי אישה שקוראים לה אלה אלקלעי, מצבי הכלכלי עדיף לכן לא לדעת אותו. אחד הדברים שאני פוחדת מהם – את הניירות שאני מקבלת מהבנק, ומכל המוסדות האחרים, שכן אני עוסקת מורשה – אני מכניסה למעטפה של רואה החשבון, ולשם הן הולכות כולם.

 

צריך להגיד שגם אני אומרת רואה חשבון כי יש לי רואה חשבון, יש היום לא מעט רואות חשבון, ויתרה מזו יש נשים שהן CFOS, אבל זה לא אומר שבבית, בתוך הזוגיות שלהן, בתוך הנישואים שלהן, הן מנהלות את הכספים, ממש ממש ממש לא. לא את הפנסיה, לא את החיסכון, לא את ההשקעה, כי כאמור, זה לקחת את הכוח לידיים ולהיות לא נשית. זה לא כתוב בין התפקידים שלנו. אז אנחנו מקימות מועדון משקיעות, כי אנחנו רוצות להתאמן בלקחת את הכסף לידיים, לקחת את הכוח לידיים, לקחת, תסלחו לי על המילה הבעייתית, "שליטה" על החיים שלנו.

 

אנחנו רוצות ללמד את עצמנו להתחלק בבעלות על העולם. ואנחנו מזמינות אתכן מאוד מאוד מאוד להצטרף. קוראים לזה תשקיעי בעצמך. חפשו אותנו בפייסבוק, אנחנו מאוד מזמינות אתכם להשקיע כל אחת בעצמה, לעשות כסף, ולהתחזק באמצעות הכסף הזה, שאפשר גם להוציא אותו על דברים שמחלישים אותנו, ואדרבא ודאי. אבל בואו נתחיל מזה שיהיה לנו כסף, אחר כך נדבר על מה נוציא אותו. אני מפצירה בכן מאוד מאוד להתחיל להסתכל מקרוב על הכסף שלכן, וללמוד את השפה הקשה, כדי שיהיה קשה לדבר אותה למי שמחוץ למועדון הסגור של בעלי הכסף הגדול באמת.

 

בשביל שנוכל גם לנהל את המשא ומתן כשנגיע לגירושין בצורה מאוד טובה, וגם שנוכל לנהל את המשא ומתן על הכסף הגדול שאנחנו משלמות על מסים. תשקיעו בעצמכן חברות, ובהצלחה לנו.

 

עוד תמונות, חוויות והתרגשות בהייד פארק נשים - היכנסו לפייסבוק של Onlife:

 

הנאום המלא של מרב מיכאלי בהייד פארק נשים של Onlife: