כותבת שורות אלה שתקה לפני כשבוע בסדנת ויפאסאנה של עמותת תובנה. כשחזרה לביתה גילתה, שבזמן שפיתחה ריכוז, קשב וחמלה, חתולי השכונה עשו בביתה סדרה של מעשי ונדליזם. בנסיבות נטולות ויפאסאנה, הסיטואציה הייתה הופכת בקלות למיני-טרגדיה, אבל במקום זאת, אמרה השותקת: "הם בטח היו רעבים המסכנים", בעודה מטאטאת בריכוז את שברי האגרטל הכי יקר שלה.

 

אז אולי אין הוכחה מדעית לכך שהמדיטציה היא זו שגרמה לרוגע היחסי של המתרגלת עם החתולים, ואין מה להשוות בין השפעתו של תרגול מזדמן של מדיטציה לעשרות אלפי שעות תרגול של נזירים בודהיסטים. אבל מחקרים רבים מאד מוכיחים, שמדיטציה פשוט עושה לנו טוב. וגם מי שמתרגלת חצי שעה ביום ועושה את זה בדירת שיכון ברמת גן ולא במנזר בהימלאיה, עשויה לצאת נשכרת באופן עמוק מהתרגול.

 

וזה באמת עובד, תאמינו או לא. תרגול שיטתי של סוגי מדיטציות מסוימים מיטיב עם הרגשות, מקל על פתולוגיות רגשיות שונות, ומשנה, הלכה למעשה את המוח – שכיום כבר ידוע שהוא איבר פלאסטי מאוד, שנסללים בו לאורך כל החיים מסלולי נוירונים חדשים. היכולות הטכנולוגיות לסרוק בדקדקנות את המוח מראות לנו כיום, שבקרב נזירים בודהיסטים, מרכזי המוח הגורמים לתחושות שמחה מפותחים במיוחד, ולעומת זאת, המוקדים המייצרים אגרסיות פעילים פחות.

המדיטציה כאמצעי לריפוי

 ב-15 באוקטובר יתקיים בבית הספר לפסיכולוגיה של המרכז הבינתחומי בהרצליה יום עיון בנושא טיפולים פסיכולוגיים המבוססים על מדיטציות ריכוז וקשב, המכונים "מיינדפולנס". זהו הכנס השני של המרכז לחקר וליישום של "מיינדפולנס", שמפגיש מדענים וחוקרים עם "אנשי שטח" ומורים ותיקים למדיטציה כסטיבן פולדר, שימי לוי ואחרים, כאלה שמבינים את המדיטציה גם בהקשר של הדרך הרוחנית של הבודהיזם (הדהרמה). 

 

"יש  כאן גישה שהצליחה לקבל גושפנקא מדעית מאד משמעותית", אומרת ד"ר נאוה לויט בן נון, מנהלת שותפה של היחידה לחקר מוח יישומי בבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי, ומתרגלת מדיטציה ותיקה בעצמה. "נראה שטכניקה פשוטה של קשב והתבוננות עושה הבדל. ישנם מחקרים שמראים שתרגול מדיטציות מסוימות גורמת לשיפור במצבים פתולוגיים כמו חרדה ודיכאון, וגם יכול להפחית כאב כרוני. ישנם מחקרים שמראים אפילו שיפור בתפקוד הורי".

  

בבסיס החזון של היחידה למחקר יישומי במדעי המוח של בית הספר חדש לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה, בניהולם של ד"ר דניאל לוי וד"ר לויט בן נון, עומדת ההבנה,  שמחקר המוח הגיע לשלב יישומי בו ניתן להשתמש בו ולהשפיע על חיי היום יום שלנו. "גישות יעילות וקלות ליישום כגון שיטות אימון המוח (כמדיטציות המיינדפולנס), תהיה אחד הכלים המרכזיים שהמרכז יעשה בו שימוש", אומרת ד"ר לויט בן נון.

 

אחת ממדיטציות הקשב של מיינדפולנס היא הויפאסאנה, שמשמעותה בהודית היא "תובנה". מדובר בסוג של מדיטציה בשתיקה, התבוננות בגוף, בנשימה ובתודעה המעודדת ריכוז, קשב, וראייה צלולה של המציאות.

המדיטציה כתחום מחקר לגיטימי

 בשנה שעברה ארגנה ד"ר לויט בן נון את הכנס הראשון מסוגו בארץ בנושא מדיטציות הקשב ומדעי המוח, וסדנת מדיטציה ייחודית למדעני מוח ולפסיכולוגים.אחד מהמשתתפים בכנס בשנה שעברה היה פרופ' ריצ'ארד דווידסון, מהחלוצים בתחום המחקר על השפעת המדיטציה על המוח, ומתרגל מדיטציה משנות השבעים, שהמגזין טיים כלל אותו בין הדמויות המשפיעות ביותר של השנים האחרונות.

 

בסוף שנות השבעים כבר היו ניסיונות לחילופי מידע ופרשנויות על התודעה ביןמדענים מערביים למורים טיבטיים. אבל רק לקראת סוף שנות השמונים נוצר דיאלוג פורה בין המחקר המערבי  לתיאוריה ולפרקטיקה הבודהיסטית, דיאלוג שגם הדלאי לאמה היה מעורב בו, ובראשו עמד המדען האימונולוג פרנססקו ורלה.

 

דווידסון, שחקר באוניברסיטת  הרווארד את המנגנונים המוחיים של הרגשות, המתין בסבלנות עד שהקתדרות המדעיות בשלו לקלוט את המדיטציה כתחום מחקר לגיטימי. ב-1992 פגש פרופ' ריצ'ארדסון את הדלאי לאמה שעודד אותו לרתום את הידע ואת המתודולגיה המדעית למחקר המדיטציה.

 

אחד מהמחקרים הראשונים בדק את קבוצת האוכלוסייה המיומנת ביותר במדיטציה – נזירים בודהיסטים, כאלה שצברו לפחות עשרת אלפים שעות מדיטציה. הנזירים תרגלו, בעודם מחוברים לאלקטרודות של מכשיר FMRI   שבדק את הפעילות המוחית שלהם בשעת המדיטציה. התוצאות הראו בין היתר, שאצל מתרגלי מדיטציה מנוסים ישנו שינוי בולט בגלי המוח במהלך המדיטציה, ומוחם מייצר גלי גמא, גלים מהירים מאוד, שמייחסים למצב של אינטגרציה חזקה בין חלקי המוח.

 

בדיקה של מתרגלי מדיטציית "מטא", שבה מתרגלים פיתוח של חמלה חובקת כל ואלטרואיזם, גילתה פעילות אינטנסיבית במיוחד באזורים המקושרים ליכולות אמפטיות. מחקרים מאוחרים יותר, מתמקדים במתרגלים שאינם נזירים, ובין היתר מסתבר בהם, שגם שבועיים של תרגול מדיטציית חמלה במהלך שלושים דקות ביום, עושה שינוי אמיתי ביכולות האמפטיות שלנו. לדברי פרופ' דווידסון, "אין ספק שמדיטציה תהפוך לחלק מהיומיום של כל אחד מאיתנו בעשורים הבאים".