בשבוע שעבר התבשרנו כי מריסה מאייר, שבוע אחרי לידת בנה הבכור, חזרה לנהל את יאהו, כמו גבר אמיתי. כמה חודשים לפני כן אן מארי סלוטר, חלוצה נשית בתפקיד הגברי לעילא של ניהול מדיניות חוץ בממשל הפדרלי של ארה"ב, הרעישה את עולמנו ועזבה את הטייטל המפוצץ כדי לגור באותה מדינה שבה גר בנה המתבגר. 

 

עוד ב Onlife:

 

בנים לא בוכים, ומתברר שגם נשים אחרי לידה לא. אך בעוד סלוטר ספגה קיתונות של ביקורת מצד הפמיניסטיות, מאייר היא מושא להערצה: גם בלונדינית, גם חכמה, וגם אחלה גבר.

 

כמו גבר אמיתי. מריסה מאייר (צילום: מתוך ויקיפדיה)

 

כאב וכימיקלים במוח - האם הגיוני לנהל כך חברה?

שבוע אחרי לידה – אף אישה לא נמצאת במיטבה. התהליך הפיזיולוגי של ההיריון והלידה משפיע על המוח, ועל התפקוד הקוגניטיבי. זה לא רק שאת נהיית שכחנית. עשרות אלפי שנות אבולוציה מבטיחות שבתקופה הזו תהיי ממוקדת יותר בהתנהגויות של טיפוח וקינון, ופחות במחשבות מופשטות ואנליטיות.

 

הלידה עצמה, גם אם עברת אותה בניתוח קיסרי אלקטיבי, שוטפת את המוח במגוון כימיקלים שכל תפקידם הוא לעורר התקשרות עמוקה בין האם לוולד. ההשפעה של הכימיקלים האלו על המוח, טבעיים ככל שיהיו, דומה לאפקט של סמים משני תודעה והאפקט על היכולת הקוגניטיבית ועל האישיות אינו ניתן להכחשה. יש לנו כאן קוקטייל היסטרי של כאב, כימיקלים ואבולוציה. האם יש הגיון לחזור ולנהל חברת ענק בינלאומית במצב כזה?

 

מצד אחד, הנחת המוצא של הרבה מאד אנשים, בין אם הם בעד או נגד חזרתה של מאייר לעבודה כל כך מהר, מניחים שהנושא היה על השולחן, וגם אם לא מצויין בחוזה "חופשת לידה של שבוע" - כנראה שהובהר לה שאין לה הרבה יותר זמן מזה. מצד שני, לא יכול להיות שאף אחד מהדירקטורים של יאהו לא מודע להשפעות שיש ללידה על המוח.

 

כפי שקל מאד לומר כי אן מארי סלוטר מזיקה לנשים באשר הן כשהיא מגשימה את האמונה הגברית לפיה אישה תשים את טובת ילדיה לפני טובת התאגיד (ומה זה אומר על גברים, אגב?), נורא מפתה לחשוב שהדירקטורים ביאהו לא לגמרי נורמלים כשהם מאפשרים למנכ"לית שלהם לחזור עם חצי-מוח ולנהל את החברה.

 

מזיקה לנשים? אן מארי סלוטר (צילום: מתוך ויקיפדיה)

 

אין עובד שלא מושפע מחייו האישיים

ובכן, אנחנו לא מכירים את מריסה מאייר, ולא מכירים את יאהו מספיק כדי לדעת אם השינוי בתודעה של מאייר בעקבות הלידה הוא כזה שיעשה טוב או רע לחברה. ראשית, ברור שלאישה הזאת יש כישורים יוצאי דופן מלכתחילה, כך שבהחלט יכול להיות שגם עם חצי מוח היא תעשה יותר ממה שרוב הגברים היו יכולים לעשות. שנית, מאייר נשכרה לתפקידה כשהיא בהריון מתקדם. הדירקטוריון הכיר אותה בתוך תהליך השינוי, וחשב שהיא האדם המתאים ביותר לתפקיד. יכול להיות שכל מה שיאהו צריכה כרגע הוא קצת טיפול של אישה מחוננת ומבריקה?

 

יכול להיות שבעוד שנתיים, מאייר, כמו נשים רבות אחרי הולדת בכוריהן, תבין שמה שעשתה ומי שהייתה עד ללידה הראשונה שלה, כבר לא מתאים לה יותר, ותפנה לדרך חדשה. זה לא אומר שהיא לא תצעיד את יאהו לגדולה, ולא תממש את התקוות הגבוהות שנתלו בה כשנשכרה לתפקיד. למעשה, אני מנחשת שזה בדיוק מה שיקרה: מריסה מאייר תצעיד את יאהו למקומות חדשים לחלוטין, ובתוך התהליך הזה היא תבין שזה לא מה שהיא רוצה לעשות. זה משהו שקורה לאחר חוויות משנות חיים. גם לגברים.

 

האם יאהו תפגע מהתהליך הזה? זו שאלה שאין טעם לשאול. כל אדם שנבחר לתפקיד מביא איתו יתרונות וחסרונות, טוב ורע, וממלא אותו בצורה הייחודית לו. זאת אחרי לידה ראשונה, ואחרת תהיה במהלך גירושין. זה יהיה במשבר גיל הארבעים וזה יתמודד עם מות אביו. כמובן שהחווית האלו ישפיעו על התפקוד ועל אופן ניהול החברה (ולא בהכרח לרעה). אבל לצפות את השפעתן מראש, או לחשוב שקיים עובד שיכול לתפקד במנותק מהחוויות האישיות שלו - זה גם נאיבי וגם מעיד על חוסר הבנה של מערכת היחסים בין עובד לארגון. מדובר בסימביוזה. באינטראקציה ייחודית וחד פעמית, שעובדת כל עוד היא עובדת.

 

החופש לבחור את מה שנכון לך

אז אן מארי סלוטר היא ההוכחה שנשים לא יכולות לעמוד בלחץ, ומריסה מאייר מוכיחה שגם אישה יכולה להיות אחלה גבר? זה בדיוק העניין. סלוטר היא אישה אחת. מאייר היא אישה אחרת. כל אחת מהן בוחרת את הבחירה הלא קונבנציונלית שלה, באומץ ולפי הצרכים האמיתיים שלה. באייטיז אמרנו: זה לא משנה אם את אישה או גבר, העיקר שתהיי כמו כל החבר'ה. היום אנחנו מספיק בטוחות בעצמנו כדי לעשות מה שנכון לנו באותו זמן, לפי כל שיקול רלוונטי. מתברר שהג'נדר שלנו פשוט לא קשור לעניין.

 

עסקים שנמצאים בחוד החנית של ההתפתחות הארגונית בעולם, מבינים היום שבחירת האדם הנכון לתפקיד אינה קשורה בחלוקה סטריאוטיפית גסה לחוקיות של מגדר, גיל, מוצא וגזע. האדם המתאים הוא זה שעונה על צרכי הארגון נכון לעכשיו. לפעמים זה וורן באפט, לפעמים זו בלונדינית הריונית, לפעמים זה פורסט גאמפ. אין נוסחה אחידה ואין חוקים. זה הכלל הבסיסי של האבולוציה: מה שנכון הוא מה שעובד. גם בארגונים.

 

________________________________________________________

עוד לא הצטרפת לפורום נשים ועסקים של Onlife? היכנסי לפורום ופתחי אתר עסקי משלך בחינם