נכון, מבחינתו, עשה נתניהו כשהקדים את הבחירות. וגם לקואליציה שלו זה טוב. מעמדו הציבורי לא צפוי להשתפר עם הזמן ויריביו מתארגנים וצוברים כוח. הוא כנראה הבין שזמן יותר טוב מעכשיו כבר לא יהיה. בגלל ההכרזה על הבחירות, ליברמן ככל הנראה ניצל שוב מהגשת כתב אישום. אמנם אף אחד לא מבטיח לנו שהוא היה מוגש בקרוב, אבל אם היה מוגש לפני הבחירות ומונע ממנו להיות מועמד, מפלגתו הייתה מתרסקת. אין שם מישהו שמושך אלקטורט חוץ ממנו. אמנם הוא ימשיך לנהל את המאפיה… סליחה, המפלגה, גם מהכלא אם צריך, ואולי היה מקבל את אפקט אריק שרון (שניצח בחירות שלא השתתף בהן עקב תרדמת), אבל טוב זה לא היה עושה לו. ש"ס מדממת קולות לטובת הרב אמסלם ואף אחד עוד לא יודע מה דרעי זומם. בקיצור, ללכת לבחירות עכשיו, מבחינת הקואליציה, זה הכי קרוב ל"ללכת על בטוח" שיש.

 

מה שאומר שהקואליציה מאוימת (ובצדק) וחייבת להימנע מהעברת תקציב. לא יאמן עד כמה מעוותת נהייתה הכלכלה שלנו. פוליטיקאים מכהנים אשכרה מכריזים שכדי להעביר "תקציב אחראי" צריך לנטרל את קולו של הציבור, שהכסף הזה שלו ובשבילו, כדי להמשיך לחלק אותו בשקט לטייקונים. הממשלה יודעת שהיא לא יכולה לבקש את תמיכת הציבור עם תקציב כזה, ולכן היא מבקשת את תמיכתו בלי תקציב ותזמבר אותו אחרי הבחירות, במידה ותיבחר. הרי יהיו לה כמה שנים של שקט. מספיק כדי להסתדר על איזה ג'וב אצל אותם הטייקונים.

 

מפלגות האופוזיציה עושות קולות של בעד הקדמת הבחירות. אולי כדי להציג ביטחון בעצמן, אבל גם כי בהקדמת הבחירות יש יתרון גם עבורן. כרגע, הן תופסות גובה אבל המציאות כאן הפכפכה ובשנה יכולים לקרות הרבה דברים. תוך כמה חודשים פחות. אם כי חימום גזרה בעזה או בלבנון, זה משהו שהממשלה יכולה לעשות בכל זמן שתרצה.

 

האם מהפך ריאלי כבר בקדנציה הזאת? בואו נזכיר לעצמנו כמה דברים לגבי התנודות בהצבעה הישראלית: רק לפני כמה שנים הליכוד ירד ל 12 מנדטים ולמרות זאת יש אנשים שממשיכים לדקלם את המנטרה הדפוקה על מצביעי הליכוד שיצביעו לו לא משנה מה יקרה. שווה להזכיר שלא כל כך מזמן עמיר פרץ משך כמה מנדטים מהפריפריה לעבודה ובמקום שזה יגרום לשמאל להסתער על הפריפריה בכל הכוח, זה גרם לו לברוח לקדימה ביללות "לקחו לי את המדינה". חמישה מנדטים דוברי רוסית הצביעו בזמנו לשינוי, לפני זה הצביעו רבים לברק וקודם לרבין. בבחירות 92, בהם מרצ זכתה בשניים עשר מנדטים, כמה מהם כנראה היו של דוברי רוסית וזה קרה כי מרצ השקיעה בזה בוחטה כסף. בעשור האחרון, אף מפלגת שמאל לא השקיעה בציבור דוברי הרוסית. מרצ דווקא התחילה להשקיע בזה לאחרונה ואני מקווה שלמרות שהדוקטרינה הנוכחית של המפלגה זה להחזיר אליה את המצביעים המסורתיים יותר מאשר לחפש חדשים, היא תשקיע בזה יותר מהמינימום (ובבקשה בלי גרסה רוסית של קמפיין ה”נשמה”).

 

ובל נשכח את האס בשרוול: אחוזי ההצבעה. בעשור האחרון, האחוזים ירדו מכ-75% ל-65% ופחות. הירידה,בואו נזכיר, קשורה להחלפת הפוליטיקה הישראלית מפוליטיקה של שני גושים לפוליטיקה של "מרכז" גדול ושיירי אופוזיציה עלובים מימין ומשמאל. בבחירות הקרובות, על רקע התפרקות מפלגת קדימה, שוב יש משהו שמתחיל להזכיר שני גושים אם כי אנחנו עוד לא שם. מקובל לחשוב, לדעתי בצדק, שההצבעה לימין ולדתיים קשיחה יותר מההצבעה לשמאל ושאי הצבעה נפוצה יותר בקרב שכבות מוחלשות, ולכן רוב אותם 35% אחוזים שלא מצביעים הם אנשים שאפשר לפנות אליהם, במיוחד על רקע חברתי. אפשר גם להניח שהמאבק החברתי צפוי להעלות את שיעורי ההצבעה, ואלו חדשות רעות לממשלה המכהנת.

 

מפלגת העבודה, שאם הייתם שואלים אותי לפני שנה, הייתי עונה לכם שצריך לנתק אותה מהמכשירים ולסגור עניין, קפצה בסקרים פי ארבע (!), בתוך שנה אחת בלבד. לפני חצי שנה בלבד, הרעיון ששלי יחימוביץ' תיתפס כמתחרה רצינית לנתניהו היה על תקן בדיחה. עכשיו זאת המציאות. זה לא קרה לבד. היא דופקת עבודה ומה שיותר חשוב, האנשים שסובבים אותה דופקים עבודה. היא הקיפה את עצמה בצעירים מבריקים והיפראקטיביים שבונים את מה שאין כרגע לשום מפלגה גדולה אחרת: שטח.

 

האנשים שמקיפים את הפוליטיקאי חשובים לא פחות ממנו. ואיזה הבדל יש בין הפמליה של ביבי לזאת של יחימוביץ'. מצד אחד, לשכה שורצת תככים ומזימות מלאה במלוקקים מאנשי אדלסון ומני עסקנים יוצאי "מכוני מחקר" ימניים שיושבים בארמונות המושבה הגרמנית, מזמינים קייטרינג מקינג דיוויד בג'ובות שהם מקבלים ממפעיליהם במפלגה הרפובליקנית ומנוהלים ביד רמה ע"י שרה נתניהו. מהצד השני, אנשים שאני יכול למצוא יושבים לצדי על הבאר בירושלים. זה מה שמשנה לי תשאלו? והתשובה היא כן. זה בדיוק מה שמשנה לי. יש לי ג'ורה שלמה לפתוח על יחימוביץ', על המפלגה שלה, על דרור ישראל וכל הנוגעים בדבר. אבל כרגע, אני לא יכול שלא להחמיא למי שהעלתה מפלגה גוססת למעמד של מתחרה רצינית על השלטון תוך שנה אחת בלבד.קחו את זה כתזכורת קלה למה שאפשר לעשות כשעובדים במקום להסביר למה אי אפשר והכול אבוד.

 

במהלך שלוש השנים האחרונות, כל הפרשנים וכמעט כל מי שיש לו נוכחות ציבורית כלשהי משכנעים אותנו שהכהונה הבאה אצל ביבי בכיס, והפרשנים משמאל לא פחות מאלו מימין. התבוסתנות הזאת נוחה מאוד, כי זה אומר שלא צריך לעשות שום דבר ואפשר להמשיך להתבכיין, להתעסק במירוק המצפון ולחלום על החלפת העם או על דרכון פולני. להזכירכם, בבחירות 2009 היו חסרים שישה מנדטים לגוש חוסם שמאלי והליכוד היה המפלגה השנייה בגודלה בכנסת. זה היה ניצחון, אבל לא ניצחון מוחץ. ואין סיבה מיוחדת לחשוב שנתניהו יצליח יותר בבחירות האלו.

 

אני עשיתי לעצמי החלטה: אני מרגיע עם הדיבורים של עד כמה חרא פה ולא רואים אור בקצה המנהרה. לא מפני שהם לא נכונים אלא מפני שאני כבר די יודע את כל זה. לא חוכמה להראות עד כמה המצב נואש ושאין סיכוי לשינוי. ואכן, ניתוח "הגיוני" יביא אותנו למסקנה הזאת בדיוק, רק שאין מה לעשות עם מסקנה כזאת. אומרים ששלוש מתוך ארבע מסעדות פושטות את הרגל בשנה הראשונה. אם מסעדנים היו אנשים "הגיוניים", לא היו לנו שום מסעדות. אני מציע להתחיל להשקיע את האנרגיה לא בחיפוש איומים אלא בחיפוש הזדמנויות,קלושות ככל שהן יכולות להיראות לנו היום.