אחרי עימות נשיאותי ראשון בנושאים כלכליים, ולפני העימות האחרון בנושאי מדיניות חוץ ובטחון בסוף החודש, מחר, 20 ימים לפני מועד הבחירות לנשיאות ארה"ב ייערך עימות בסגנון "אסיפת מועצת עיר", שבו יוכלו אזרחים מתלבטים מן השורה לשאול את המועמדים שאלות פתוחות. זה העימות שבו אמורות לתפוס כל השאלות החברתיות, הערכיות והאישיות את מרכז הבמה. אחת מהסוגיות העיקריות לקראת עימות זה היא עד כמה נושא הפער המגדרי בהצבעה יהיה מרכזי בשאלות מהקהל ובתשובות של שני המועמדים.

 

עוד ב Onlife:

 

הפער המגדרי בבחירות בארה"ב הוא תופעה ידועה הקיימת בבירור מאז שנות ה-80: נשים מצביעות למפלגה הדמוקרטית יותר מגברים. בבחירות הקודמות ב-2008 ניצח ברק אובמה בתמיכת 56% מהנשים לעומת 49% מהגברים. רוב הנשים הצביעו לאל גור ולג'ון קרי בבחירות 2000 ו- 2004 ולפני זה לביל קלינטון. בנוסף, מאז שנות ה-80, נשים מופיעות לבחירות יותר מגברים. ב-2008 הצביעו עשרה מיליון נשים יותר מגברים.

 

מי יכריע את הבחירות בארה"ב? (שאטרסטוק)

 

אובמה מוביל ברוב עצום בקרב נשים

 

לפי סקרים מהחודש האחרון, בבחירות הקרובות עתיד הפער להיות גדול מאי פעם. בכל הסקרים הארציים הוביל ברק אובמה בקרב הנשים ביותר מ-15%. בסקר שנערך באוהיו, מדינת מפתח חשובה שהרפובליקאים מעולם לא הצליחו לזכות בבחירות בלעדיה, הוביל אובמה על רומני בפער עצום של 25% בקרב נשים.

 

בעקבות ההפסד הצורב של אובמה בעימות הקודם הצטמצם הפער לטובתו בחלק מהסקרים ועל כן מעניין  עוד יותר לראות האם הוא יעלה את נושא הנשים במסגרת נסיון "קאמבק" בעימות הבא. אולם יש לשאול מהו הקול הנשי, מדוע הרפובליקנים נכשלים בשכנוע הנשים להצביע עבורם, והאם הם בכלל מנסים?

 

מול הטענה לקניית ה"קול הנשי" צריך להסתכל על הצד השני של המטבע –  הקול הגברי. ב-2008 שיעור הגברים שהצביע לאובמה ומקיין היה זהה ולכן הנשים הן אלו שהכריעו את הבחירות, אבל ג'ורג' בוש ניצח שתי מערכות בחירות למרות שהנשים הצביעו למועמד הדמוקרטי. הסיבה היא שבוש נהנה מפער מגדרי הפוך. כלומר, מתמיכת הגברים: 55% מהגברים הצביעו לבוש ב-2004 לעומת 48% מהנשים. ב- 2004  אם כן היו אלה הגברים שהכריעו את הבחירות  למעשה, הגברים בארה"ב הם אלו שבדרך כלל נוטים להכריע את הבחירות.

 

אובמה. רוב נשי

 

ההטייה הפוליטית של נשים – פוגעת בהשפעה שלהן

 

עם רוב עקבי בקרב נשים בהצבעה לדמוקרטים, חלוקת הקולות בקרב הגברים הופכת רלוונטית יותר להכרעת הכף. בצורה פרדוקסאלית, דווקא ההטיה הפוליטית הקשיחה יחסית של נשים לטובת צד מסוים היא זו שפוגעת במידת ההשפעה שלהן על השיח הפוליטי, ולכל הקשור בנושאים הנחשבים "נשיים" בבחירות.

 

קשה לדבר על הנושאים ה"נשיים" בפוליטיקה בלי לגלוש לדיון אנכרוניסטי ושוביניסטי על תיאוריית "התחומים הנפרדים". מאז שקיבלו הנשים זכות הצבעה בארה"ב ב-1920, הן מתמודדות עם הטענות הישנות הצבעה על סמך נושאים "סוציולוגיים" או חמור מכך "רגשיים", ולא על נושאים חשובים באמת כמו כלכלה ובטחון. משתמע שאם נושאים חברתיים הם נושאים נשיים אזי הנושאים האחרים הם נושאים גבריים.

 

דווקא גברים מתעניינים בנושאים הנשיים

 

אלא שלא כך הדבר במציאות הפוליטית. הנושאים הכלכליים עומדים במרכז סדר היום של כל המצביעים כולל הנשים, וגברים עוסקים בנושאים "חברתיים" לא פחות. מחקרים מראים שנשים נוטות לתמוך בשמאל הכלכלי ברוב מדינות המערב בגלל מעמדן בשוק העבודה, וכלכלה היא נושא "גברי", כביכול. במקביל מחקרי תקשורת מצאו שבחודשי הקמפיין האחרונים רוב הדוברים על נושאים שמכונים "נשיים" היו גברים.

 

כאן אולי טמון סוד הכישלון של הרפובליקאים במאבק על הקול הנשי. במחקר אינטרנט שצוטט בכל כלי התקשורת המרכזיים נמצא שבדיווחי התקשורת על קמפיין 2012 אחוז הדוברים הגברים בכל הנושאים היה גבוה בהרבה מזה של הנשים. הדבר אינו מפתיע. אולם מה שמעניין הוא שגם בנושאים הנחשבים נשיים רוב מוחלט של גברים מוביל את השיח. לדוגמא, 81% מבין כל הדוברים על הפלות היו גברים.

 

ריק סנטורום, המועמד הקאתולי לנשיאות לשעבר הוא הדובר התקיף ביותר של הרפובליקאים נגד הפלות; ניוט גיגריץ, שהיה מועמד מוביל להנהגת המפלגה הרפובליקאית לכמה רגעים, זכר להטיף תמיד על תכנון משפחתי "הולם" וקדושת מוסד הנישואין (למרות שהוא עצמו חי עם אשתו השלישית אחרי שתי בגידות ); טוד אקין, חבר קונגרס ממיזורי, עורר סערה כשאמר שנשים לא יכולות להיכנס להיריון מ"אונס לגיטימי".

 

הקול הנשי לא יכריע את הבחירות?

 

רוב הנשים המשכילות לעומת זאת לא זקוקות לוויכוח ודיון פוליטי כלל בנושאים הללו. הן יודעות היטב שהן בעד הזכות לבחור מה לעשות עם גופן, שהן בעד ערכי משפחה מודרניים שלא מנציחים את השלטון הפטריאכלי במוסד הדתי המיושן, שהן רוצות לממן מערכת בריאות שוויונית יותר שתתייחס לגוף האישה ולמבנהו הייחודי במלוא הרצינות והמקצועיות, שהן בעד רשת בטחון תעסוקתית מינימאלית שתאפשר ניהול חיי משפחה תקינים בלי הפחד המתמיד מהיזרקות לרחוב ברגע של משבר כלכלי או פיטורי הבעל מהעבודה. בגלל שגברים הם שקרועים אידיאולוגית בנושאים אלו, מוטב היה לקרוא להם נושאים גבריים ולא "נשיים".

 

"המלחמה בנשים" – על משקל "המלחמה בטרור"

 

רבות דובר על שינויים שעברו על נשים מאז שנות השישים והשבעים שהביאו לפער המגדרי הקבוע בבחירות מאז שנות ה-80, אך אמת אחת נשארה: המפלגה הרפובליקאית העכשווית, הלבנה, השמרנית והגברית, שהתעצבה בשנות ה-80, היא זו שדחקה נשים רבות מחוץ למפלגה - לא להיפך.

 

אנשי מסיבת התה שהשתלטו על המפלגה הרפובליקאית בארבע השנים האחרונות הם הקיצוניים ביותר בזרם השמרני שמדבר על ערכי הדת הנוצרית הפוריטאנית כערכים אמריקאים "אמיתיים" שצריך להגן עליהם מפני "הפרוגרסיבים המסוכנים". חלק מהפרשנים הגדירו את היחס של המועמדים הרפובליקאים לנושאים  הללו כ"המלחמה בנשים" על משקל "המלחמה בטרור", לא פחות.

 

אם אכן בבחירות בתחילת החודש הבא יגדל הפער המגדרי ואחוז חסר תקדים של נשים יצביע בעד הנשיא המכהן הדבר יהיה בבחינת אמירה ברורה וחדה למפלגה הרפובליקאית: הכיוון השמרני הקיצוני אליו הלכתם אינו מקובל על נשות ארה"ב. אם המפלגה הרפובליקאית נכנעת לקיצוניות של מסיבת התה שרוצה להחזיר את ארה"ב לתקופה של לפני ההישגים במאבק על זכויות אדם וזכויות האישה שנמשך יותר ממאה שנה, הם יכולים לשכוח מהקול הנשי.

 

הכיוון השמרני אינו מקובל על הנשים. מיט רומני (צילום: שאטרסטוק)

 

הדמוקרטים: קול המיעוטים

 

ייתכן ואנו רואים כאן עוד חלק בקואליציה ישנה-חדשה של המפלגה הדמוקרטית שנבנית בשנים האחרונות; קואליציה של מיעוטים שהם בעצם רוב: השחורים, ההיספאנים, היהודים, פועלי המפעלים הגדולים וגם רוב מנשות מעמד הביניים - בעיקר נשים משכילות שלא רוצות לחזור למודל הדיכוי של המשפחה המסורתית שמקדשים הקיצוניים שבמפלגה הרפובליקאית.

 

גם אם הבחירות יהיו צמודות מהצפוי ורומני ישמור על המומנטום, בטווח הארוך (בגלל שינויים דמוגרפים) הקואליציה הזו היא קואליציה מנצחת. המפלגה הרפובליקאית תאלץ להשתנות. אם לא עכשיו אז במערכת הבחירות הבאה.

 

בעימות הקודם רומני, שהגיע רעב מאוד לניצחון, שבר חזק למרכז וחזר בו מרבות מההצהרות הכלכליות השמרניות במטרה לנצח את אובמה. אובמה אמר יום אחרי העימות שלא היה יכול לנצח מכיוון שמי שהגיע להתעמת מולו לא היה מיט רומני האמיתי כי אם מיט רומני מזויף שיגיד הכול בשביל לנצח. נשאר לראות האם רומני ינקוט באותה טקטיקה גם בעימות הנוכחי ויתנער בפומבי מהבסיס האולטרה שמרני של הרפובליקאים ואנשי מסיבת התה בנושאים החברתיים.

 

מנגד, הפעם לאובמה יש הרבה יותר מה להוכיח. הוא צריך להראות שגם הוא מסוגל לנצח את מיט רומני בעימות ומעניין לראות אם הוא ישתמש בטיעון הנשי, במלחמה הרפובליקאית בנשים, בשביל להביס את רומני

 

 

הכותב הוא עובד מחקר ומועמד למוסמך במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, המעבדה לפוליטיקה אלקטוראלית. עורך בפוליטון- עיתון הסטודנטים למדע המדינה, וכותב הבלוג הפוליטי פוליטאה.