טיטאניק. ספינת תענוגות שסופה ידוע לכל. לפני 100 שנה יצאה לשייט חלומי, שנגמר במציאות איומה. 85 שנה מאוחר יותר, יצא הסרט. ליאונרדו דיקפריו כיכב באחד משוברי הקופות הגדולים ביותר בהיסטוריה של הוליווד. אני ראיתי את הסרט לראשונה רק לפני כמה שנים. לכל חובבי הקולנוע למיניהם, וגם לאלו שלא, ישנה סצנה מאוד מפורסמת, כאשר דיקפריו עומד על קצה הספינה ואומר שהוא "מלך העולם".

 

עוד ב-Onlife:

 

איך בדיוק דיקפריו והסצנה הזאת מתקשרים לחודש המודעות לסרטן השד? ובכן, פשוט מאוד. עד ה-24.1.2012, אם הייתם עוצרים אותי ברחוב ושואלים לשלומי, ועל חיי עד כה, זאת התשובה שהייתם מקבלים. מרגישה כ"מלכת העולם". בגיל 28 היה לי הכול.

 

שירי חיה-רחמים

 

הייתי מלכת העולם

 

הייתי אחרי שנתיים שליחות בארה"ב, הגשמתי חלום של מגורים בחו"ל לצעד עשייה חינוכית ציונית שאני מאמינה בה, עבדתי בתפקיד מאוד בכיר בגיל מאוד צעיר כעוזרת אישית למנכ"ל הסוכנות היהודית, ובמקביל עשיתי תואר ראשון בתחום שחלמתי עליו כל חיי – יחסים בינלאומיים, באוניברסיטה העברית בירושלים. זכיתי לגור בירושלים, ליהנות מחיי הסטודנטים לצד עבודה במשרה מלאה, סיפוק וריגוש, לצד לחץ ועשייה היו מנת חלקי מדיי יום ביומו.

 

גרתי ברחביה, בדירה מושלמת. שותפים מדהימים. היה לי הכול. אבל הכול. ואז, בדיוק כמו הטיטאניק, יום אחד הכול התנפץ בלי אזהרה, בקרחונים הקרים של החיים.

 

אין לי היסטוריה משפחתית של סרטן שד. נבדקתי תמיד אצל גניקולוג, כל כמה חודשים. אבל זה לא הספיק. לא הייתי מודעת למציאות הקשה של ימינו. הייתי עסוקה במסלול חיי, בהנאות הקטנות והגדולות, במשפחה, בחברים, בקריירה, בלימודים. בעולם שלי. ואז כאב לי הגב. 40% מהאוכלוסייה סובלת מכאבי גב, כך שחשבתי שמדובר בפריצת דיסק, במקרה הגרוע. אורתופדים שמשכו אותי בתואנות שווא במשך חודשים, משככי כאבים ומה לא, רק דחו את הקץ. עד שהתעקשתי.

 

גיליתי שיש לי גרורות בכל העצמות בגוף

 

מסכת הטרטורים נגמרה, ושלחו אותי לסיטי לגב. קיבלתי במייל תשובות שיש לי גרורות בכל העצמות בגוף. כמה ימים אחר כך אושפזתי באיכילוב במצב קשה, וגילו את הגוש בשד. קטן, אבל עשה נזק אדיר. גרורות בכל הכבד ובכל העצמות בגוף. הרופאים טענו שאם הייתי מחכה עוד שבוע-שבועיים, המערכות בגופי היו קורסות. וכל זה, 10 ימים בלבד אחרי שחגגתי יום הולדת 28, והרגשתי על גג העולם. מלכת העולם.

 

הטיטאניק לא זיהה את הקרחונים מרחוק. מערכת האזהרה שלו לא עבדה כראוי. הקפטן, באישון לילה, לא שם לב למה שקורה לפניו. הוא לא היה מודע לאפשרות הזאת, בעת ההיא. וכך, בהתנגשות פתאומית, טבעה לה ספינת תענוגות.

 

כך, ביום בהיר אחד, טבע גופי במערבולת של הסרטן, והחל לקרוס. לא הייתי מודעת לקרחונים של החיים. לא ידעתי. לא סיפרו לי. את הפונקציה של כירורג שד הכרתי רק אחרי שאושפזתי במצב קשה מאוד באיכילוב. הממוגרפיה אגב, יצאה נקייה.  מסתבר שאצל נשים צעירות רקמת השד סמיכה ולא ניתן בהכרח לזהות גושים.

 

שלב 4. אין יותר גרוע ממנו

וכך, ביום חורפי אחד, הפסקתי להיות מלכת העולם. לולא הטיפול המסור והמיידי של איכילוב, והתמיכה המדהימה שזכיתי לה בקרב חבריי ובני ביתי, ייתכן ולא הייתי כאן היום.

 

מצב גרורתי הינו מורכב מאוד. זהו שלב 4. אין יותר שלבים אחרי זה. לא מדובר בגילוי מוקדם, או במצב בו הקפטן של הספינה מזהה מרחוק את הקרחון ומתחיל לשנות את מסלול השייט. מדובר כבר בשלב ההתנגשות בקרחון. שלב שאפשר היה למנוע, או לפחות לנסות. והניסיון הזה, האפשרות הזאת, שווה המון.

 

בנות יקרות, לא מדובר בבקשה לחיות בחרדה או בפחד מן הלא נודע. קרחונים יש במי האוקיינוס. זאת עובדה. ייתכן ונשוט שנים רבות מבלי להיתקל בהם. אבל, אנחנו צריכות להיות מודעות שהם שם בחוץ. ומדיי פעם להציץ ולראות אם אנו רואים אותם מרחוק, ורק בשביל שנוכל להסיט את הספינה ולהביאה לחוף מבטחים. תאמינו לי כשאני אומרת, שבסרט הזה, איש לא רוצה להיות.

 

 

אבל אני עוד כאן

החודש חל חודש המודעות לסרטן השד. לפני כתשעה חודשים התגלה בגופי גוש, קטן יחסית, אבל מפושט. אצלי, מדובר במציאות חיים. מחלה כרונית, כך הגדירו הרופאים, עם סיכויי הישרדות נמוכים לשנים הבאות. בינתיים, אני עוד כאן. נהנית מהחיים, מנצלת אותן עד תום, ופשוט חיה. כי למרות שלעיתים אנחנו רואים זאת כקלישאה, באמת שטוב להיות בחיים. להרגיש חי. החיים, הם בהחלט מתנה שניתנה לנו, ואנחנו צריכים לדעת לנצלה ולהשתמש בה בתבונה. והכי חשוב, לשמור עליהם.

 

בנות יקרות, אימהות יקרות, אחיות, נשים. לכו להיבדק. כירורג שד, זו הכתובת. תסתכלו קדימה ותזהו את הקרחונים מבעוד מועד. לפני שתאלצו, כמוני, לראותם מקרוב, לאחר התנגשות חזיתית במציאות לא פשוטה. בדיקה וגילוי יכולים לשפר את סיכויי ההחלמה ואף להציל חיים. אין סיבה לחכות, אין טעם להתמהמה. בסרט הזה, אתן רוצות רק לצפות מהצד, לקרוא על אנשים כמוני, ולא לחוות את טעמו המר של הכימותרפיה, נשירת השיער, כדורים ומה לא. עדיף לפנות זמן ולקבוע תור עוד היום.

 

אני יודעת, החיים עמוסים, סדר היום מלא, ילדים, עבודה, לימודים. אבל, בסופו של יום, כולנו רוצות לראות את יום המחר. אז תקדישו כמה דקות מחייכן היום, בשביל שהמחר יגיע. עבור כולנו.

 

רשימת מקומות בהן ניתן להיבדק

 

לתגובות/יצירת קשר: שירי-חיה רחמים, shiri.rahamim@gmail.com

 

הצטרפו לקיר התמונות הגדול בפייסבוק להעלאת המודעות לסרטן השד