אף פעם לא חשבתי שזה יגיע אלי. אני בחורה חרדית מירושלים, היום סיימתי משמרת ורצתי לכיוון הרכבת ביפו בירושלים. בשעות אחה"צ הרכבת עמוסה, עליתי והחזקתי בעמוד, ולאחר כחצי דקה כשהרכבת התחילה לנסוע הרגשתי משהו שנצמד אלי לישבן. הסתובבתי כחצי סיבוב וראיתי אדם בערך בגיל 45, ניסיתי להתקדם קדימה יותר אך לא היה לאן, וככל שניסיתי הוא פשוט התקרב יותר, ממש הוא הצמיד את איברו על ישבני ושפשף במיומנות, הרגשתי מבוזה, ניסיתי להתחמק, ולא הצלחתי!!!

 

עוד ב-onlife:

 

פחדתי להקים רעש, אז פשוט שתקתי, וסבלתי, והוא ניצל את זה, והושיט את ידיו אל עבר ישבני. כל כך כעסתי אבל עמדתי כמאובנת, לא ידעתי מה עלי לעשות, פשוט לא הייתי מסוגלת לדבר. שלחתי את ידי לאחור והסרתי את שלו, והוא פשוט לא הרפה הוא עלה למותניים - וכבר ממש נלחצתי שאנשים יראו, הסתובבתי כמה שיכולתי אליו ואמרתי לו "תפסיק עם זה"

אז הוא עונה לי "מה תעשי אה??"

עניתי לו "אני אצעק"

הוא "אני לא חוסם לך את הפה"

שתקתי, כרגיל! 

"למה את לא צועקת?" הוא מעיז לשאו.

"תפסיק, בבקשה אני מתחננת, זה לא בשבילי" בשלב הזה כבר בכיתי

ואז הוא עוד מנסה להפיל את זה עלי ואומר לי"דוסית עלאק.

 

מרוב העצבים שתקפו אותי כבר לא ידעתי מה להגיד ושתקתי..החלטתי שלא משנה מה תחנה הבאה אני יורדת אפילו אם זה לא תחנת היעד שלי.

התנתקתי ממנו בקושי רב ופילסתי את דרכי החוצה בין כל האנשים, כשהייתי בחוץ, הספקתי לראות את הפנים שלו מחייכות לעברי בסיפוק.

 

כל היום נדפק לי, ישבתי על אבן בצד, הורדתי את הראש ובכיתי כמו תינוקת, הלב שלי הלם במהירות, ובדיוק באותו הרגע באה חברה טובה שלי, פשוט צצה משום מקום, וכמובן שהיא כעסה עלי שלא עשיתי כלום… 

 

שתדעו שזה ממש קשה לתפקד כשאת נמצאת במצב כזה, א"א לחשוב על כלום, בקושי לדבר איתו הצלחתי, אפילו לשונאים שלי אני לא מאחלת כזה דבר!!!

 

אבל אלוהים יעזור לי ויעניש את כל הסוטים האלו!!!

 

הפוסט פורסם במקור באתר הכצעקתה