מעולם לא הייתי רזה.הייתי ילדה שמנמונת שהפכה לנערה שופעת ועם גיוסי לצהל וחודשי הפז"מ שצברתי מבין גבעות הבואנו,זה הפך כבר חתום ורשמי.לא רזה בעליל ובשום קנה מידה.גם את הספקות האם ניתן להרחיב מדים השתקתי בבגט עסיסי עם שניצל

.

אחרי השחרור טסתי לארה"ב,או הידועה ביותר בשמה "ארץ העגלות הבלתי נגמרות" וזאת מכמה סיבות-

.

הראשונה קשורה במכירות והשניה ביצורות המתגלגלות הסוחבות איתן,איך לא,עגלה ענקית עמוסה לעייפה

.

עוגות,עוגיות,שקיות צ?יפס שיכולות לשמש ציפה לכרית,מאק אנד צ'יז מוכן תוך שלוש דקות(כמובן במעדניה עומד לרשותך מוכן למקרה שלערבב אבקת זרחן עם חמאה וחלב גדול עליך),קרים צ'יז באריזת סבון "קלין" של פעם,מארזי פחיות סודה,ארוחות קפואות מוכנות..מצאתי אותי שואלת את עצמי-מי אוכל את כל הג'אנק הזה? והתשובה השתקפה מולי על דלת מקרר חביות הגלידה,מלקקת חמאת בוטנים

.

כילדה שגדלה בארץ העגלות,אני זוכרת את החזרה לארץ כמסע בין רוחבים.בקבוקי הקולה הצטמקו,כוסות הפלסטיק התכווצו ושקיות החטיפים הלכו על אטקינס,אבל עדיין ולמרות ש"ההגיון התזונתי" שלנו בריא הרבה יותר-ארוחות ערב שכוללות חביתה וסלט לעומת ארוחה משפחתית של מזון מבושל,כריך ביתי בארוחת עשר בבית הספר לעומת ארוחת צהריים בקפטריה שכוללת משולש פיצה ענקי ספוג שמן.אבל כאן בדיוק הבעיה

.

זה ממכר

.

לאט ובהדרגה גם צירי מוחי שומנו והתרופפו ומצאתי אותי מגיעה לתחתית הטראש ומחליקה צ?יפס עם מילקשייק

.

ארוחות הבוקר הענקיות של

" Denny's" או" ihop" ,שכוללות ביצים,לחם ,חמאה ,פנקייקים בקצפת.תודה לאל שאני שומרת כשרות ולא העזתי להביט בבשרים השמנים,שאני חייבת להודות,מריחים מצויין,אבל לא עלה בדעת המוח המשומן שלי לטעום.

אולי יחס לאוכל צריך להיות סוג של דת

.

יהרג ובל יעבור.כי זה מה שייגן עלינו מפני הררי הוופלים המאיימים.כמו ילדה אהובה שחייבת לחזור הביתה בזמן,כך נימנע לפחות בחלק הארי של הזמן ממפלצות השמן לשלוט

.