יוליה שמאלוב-ברקוביץ' הודיעה הבוקר על החלטתה לעזוב את מפלגת קדימה ולהצטרף לשורות הליכוד ביתנו. בנוסף, ציינה חברת הכנסת כי בכוונתה לשאת, לצד הדגל החברתי (לא להתרגש, היום זה חובה להגיד "חברתי"), גם את הדגל האנטי-פמיניסטי. "אני מתכוונת להילחם בג'יהאד הפמיניסטי שעובר על ישראל", אמרה. 

 

עוד ב Onlife:

 

ראשית, רציתי לברך אותה על הצעד – איתה בשורות מפלגת ביברמן יש סיכוי מסוים שכמה אנשים יחליטו לבחור במישהו אחר. שנית, רציתי להחמיא לה על הבחירה, שכן הרוב המכריע של חברות מפלגת ביברמן שותפות לדעותיה ולרצונה "להילחם בג'יהאד הפמיניסטי". ציפי חוטובלימירי רגבאנסטסיה מיכאלי אנד דונט איבן גט מי סטארטד על לימור לבנת – כולן עושות ימים כלילות כדי שלנשים בישראל יהיה כמה שפחות. וכדי לנצח במלחמה שלהן כל האמצעים כשרים, כולל החיבור הזול בין ג'יהאד לפמיניזם.

 

בארה"ב נשים מצביעות על נושאים נשיים

האמת? הלוואי ושמואלוב-ברקוביץ' הייתה צודקת, הלוואי שהיה כאן ג'יהאד פמיניסטי. הלוואי שהייתה כאן מלחמה שמקדשת את שוויון זכויות האישה, את שינוי סדר העדיפויות הלאומי ואת הדיון על נושאים כמו חינוך, רווחה, החברה האלימה שהפכנו להיות וכן הלאה. בארצות הברית נושאים אלו נקראים Women's Issues, וקבוצה ענקית של אנליסטים ומומחים פוליטיים עוסקת ללא הרף בניסיון לתת להם פתרונות. ולמה? כי בארצות הברית נשים אשכרה מצביעות למועמדים שמקדמים Women's Issues, ולא בהכרח לאלה שנראים הכי גיבורים על הטנק.

 

רוצה שלנשים יהיה כמה שפחות? בחרת במפלגה הנכונה! שמאלוב-ברקוביץ' (צילום: אתר הכנסת)

 

אם "ערכי המשפחה" (עוד שימוש זול בביטוי) כל כך חשובים לחברת הכנסת יוליה שמואלוב-ברקוביץ', לא ברור למה היא בחרה להיכנס לכנסת ולבלות את ימיה הרחק מהבעל והילדים. הרי אם להיות  קרייריסטית זה ביטוי כל כך בזוי של נשיות, אזי מה יש לה לחפש במעוז הגבריות הישראלי? ועל איזו זכות היא בעצם נלחמת כאן? על הזכות של נשים לחיות חיי משפחה בשקט? לא קיבלתי את המזכר על כך שמישהו הפריע להן לעשות את זה. אם כבר יש מישהו שמפריע, אזי זה ראש המפלגה החדש שלה, שהמדיניות הכלכלית שלו לא מאפשרת כבר למשפחה ממוצעת את הבחירה להשאיר מישהו מההורים בבית – ללא משכורת.

 

רק עוד אישה שמעדיפה אג'נדות גבריות

מה שמקומם באמת הוא ששמואלוב-מקף-אמצעי-ברקוביץ' עומדת (שלא לומר דורסת) על כתפי נפילות, לוחמות ג'יהאד פמיניסטיות בכל העולם, שנאבקו כדי שהיא תוכל לבחור איך היא רוצה לחיות את חייה, ושחשוב מכך, החברה מסביב תקבל את בחירותיה מבלי לתייג אותה באופן שלילי. אגב, אלה אותן פמיניסטיות שיצרו את הטרנד שבו נשים מחברות את שם בעלן לשם נעוריהן, וככה שומרות חלק מזהותן טרום-הנישואים.

 

אבל חברת הכנסת הטרייה של הליכוד היא, כאמור, רק אחת מיני רבות, שבמקום לייצג אוכלוסיה שלמה – שיש להן את היכולת העקרונית להזדהות עם מצוקותיה ועם הנושאים שמעסיקים אותה ביומיום – מעדיפות ללכת אחר אג'נדות גבריות, מצ'ואיסטיות, ואף לאמץ דפוסי התנהגות ודיבור אלים.

 

ולא, אני ממש לא חושבת שכל אישה שמרימה את קולה היא בהכרח אלימה או גברית. אדרבא, בעולם שחוקיו מחייבים אסרטיביות, גילוי של דעתנות הוא רק מבורך. ההבדל, והוא לא דק במיוחד, נעוץ בתפיסת העולם שממשיכה לראות בנשים ככאלה שלא ראויות לשבת בשולחן מקבלי ההחלטות, אלא אם הן מהדהדות את הסדר הקיים.