מיום רביעי רועמים ביתר שאת תותחים, פגזים מוטלים, נשים, ילדות/ים ואנשים נהרגים, מבוהלים, מבועתים גם אל בתים הרוסים.

 

ומיום רביעי דורשים מאתנו עורף חזק, תובעים מאתנו אחדות השורה, בשם מלחמה שהתארגנה מטעם בכירים, מכנים אותה מלחמת הגנה של עמוד עמוס בתמרות אש ועשן. ואל ימים צפופים של אזעקות, של הפגזות, של מטווחים שמיועדים לחסל, בשם ביטחון, ניבטים אלינו כל העת מתוך המרקע- שורות שורות של גברים זקופים שמסבירים לנו את המציאות, מתווכים עבורנו פרשנות, כי מה לנו נשים, כי נבין חלילה בביטחון, זהו הקרוי ביטחון צבאי.

 

ועל כן, כמו בכל מלחמה, מבלי שהדבר ייאמר במפורש, עולה וצפה דרישה: אתן, הנשים, ילדות וילדים, תשמשו לנו עורף חזק, בעוד אנחנו- גברים נילחם ובה בעת נסביר לכן את קיומכן.

 

 

אך לפני ימים אחדים, במהלך ציבור משותף וראשון מסוגו עם אתר אונלייף,  שלחה שותפות ארגוני נשים מסמך של 16 עקרונות כלכליים-תעסוקתיים לראשי רשימות ומפלגות, בדרישה כי יאמצו אותם לאלתר, כי עבורנו ביטחון, משמעו, בין השאר, אפשרות והזדמנות לקורת גג, לפרנסה ראויה, למשכורת בטוחה, להעסקה ישירה, לקיום שמחלץ את עצמו מהישרדות יומיומית, כי לנו, הנשים,  מגיע לחיות בביטחון, שאפילו אם צבאי, עליו לקחת בחשבון תפיסה ובחינה מגדרית.

 

כי כבר נאמר, ולא פעם אחת, כי נשים-אימהות הן אלו שלרוב, בשל תפקידן החברתי, נאלצות להסתגר עם ילדיהן אל ביתן, לחדול מפרנסתן, לשמור על בנות ובני ביתן, כי זוהי עת חירום, אלא שעת כזו מאיימת בה בעת על העתיד התעסוקתי, כלומר הקיומי, בדיוק של העורף, שבנוי רוב רובו מנשים וילדים.

 

אז אם אתם תובעים מאתנו להתייצב כעורף עמיד, הכיצד זה שאינכם שם למעלה דואגים כי גם לאחר אותו "מבצע" צבאי, יוותר לנו מרחב בטוח כלכלי, הכיצד זה שלאותו תקציב של מיליארדי שקלים שמוצאים על "מבצע", הלא היא מלחמה, אין בחינה מגדרית, כזו שתבטיח רצף תעסוקתי, כזו שתאפשר גם לכאורה לאחר הפסקה של עשן ואש, את שלמותו של ביתנו, הפעם לא מפגזים, שלמות בית שכרוכה בביטחון כלכלי-תעסוקתי.

 

אותה הפרדה, שמולה אנו נאבקות, בין ביטחון "צבאי" לבין ביטחון כלכלי-תעסוקתי, אינה אפשרית, אינה מציאותית, והיא עשויה משפה שמרחיקה מעצמה את קיומן הכלכלי המופלה של נשים, שמדחיקה ממציאות כל גזירה כלכלית, שמבדילה בין פגזים רועמים לבין איום ארוך טווח על קיומנו כנשים, שהיעדר ביטחון כלכלי-תעסוקתי מאיים על קיומנו יומיומית, לא פחות מאשר טילים עשנים.

 

אז עתה עסוקים אינספור גברים חיילים, גברים פרשנים, שרים בכירים, גנרלים בדימוס או כאלה במדים, בפרקטיקה ושיח שמשכיחה מאתנו את האיום על חיינו, על חיי נשים מבוגרות שמפוטרות בשל גילן, על חיי נשים שמשתכרות פחות אם בכלל בשל מגדרן, על נשים ערביות שלא מועסקות בשל לאומיותן, על נשים שמועסקות במשרה חלקית רעועה בשל אימהותן, על נשים בפריפריה. אותה פריפריה שסופגת איום מפגזים, אותה פריפריה שידוע כי מציעה מתי מעט פרנסה ותעסוקה, כי האפליה כלפי תושבותיה בתקציבים ומקומות עבודה לא קשורה לשום מלחמה.

 

זהו איום שהחל וימשיך ביתר שאת גם עם תום מלחמת תמרות העשן, כי אם בעת "מבצע צבאי" אין שוקלים מראש את המחיר הכלכלי של נשים, בוא יבוא אותו תג מחיר, כי מיליארדים שנלקחים כה בקלות עבור צרכים צבאיים, ניתנים בקושי אם בכלל עבור ביטחון כלכלי-תעסוקתי.

 

אז לא שכחנו, ולא נשכח, כי את מסמך 16 העקרונות הכוללים מתווה ברור להבטחת קיומן הכלכלי-תעסוקתי של נשים, ומשכך ליתר האוכלוסייה, נמשיך לכוון לאותם ואותן ראשי מפלגות, לא ניתן שיתעלמו מחייהן של נשים, לא ייתכן כי שוב הצרכים שלנו יידחקו ויושתקו כי עתה התותחים רועמים. אם אך לפני דקות מספר היה הדיון הציבורי עסוק במצב הכלכלי-תעסוקתי הגרוע ומחמיר, של אוכלוסיות מודרות, ובמיוחד נשים, הנה הוזזנו שוב הצדה, נדרשות אנו להיות עורף עמיד ושותק, אלא שהגיעה העת כי יביטו לכיוונו, ישמעו את תביעותינו, ואולי דווקא ביתר שאת, בעת מלחמה, עליה כאמור נשים אלו שמשלמות את מרבית מחיר האימה.

 

ומאתנו אליכם שם למעלה, ראו זו הבטחה, לא נרפה ולא נשתוק, כי לעתידנו וקיומנו חובתנו לדאוג. ואם את מסמך 16 העקרונות הכלכלי-תעסוקתי חשבתם להזיז הצדה, כי בעת מלחמה נשים הן לא יותר מעורף שותק ונעלם, חישבו היטב, כי אנחנו לא הפסקנו אף לרגע לשאול- היכן אתם ואתן- ראשי מפלגות ורשימות, כאשר המדובר בביטחונן של נשים.

 

ומכאן, המלצה גם לכלי התקשורת העמוסים גברים שמפרשים לנו את העולם, צרפו לדיונים הסוערים שלכם נשים, ממגוון אוכלוסיות, צרפו אליכן נשים מארגוני נשים כי לנו הידע והמומחיות בתעסוקה וכלכלה של נשים, והרחיבו עבור הציבור כולו את המבט, מבט שחייב ומחויב לזהות שללא ביטחון כלכלי עבורנו, ממילא אף מלחמה ושום טיל, לא ייתן לנו עתיד בטוח מאיום פולשני ומתמיד, איום על קיומנו, כי ישנם פגזים אחרים, פגזים בדמות של היעדר תעסוקה, אבטלה, תחתית עבה ומתעבה של שוק תעסוקה,  פגזים של עוני, פגזים של איום כלכלי על קורת הגג.

 

 

דורית אברמוביץ, מנהלת שותפות ארגוני נשים לצדק מגדרי ולשוויון כלכלי-תעסוקתי