אם אתן חיות בהרגשה שההיצע הגברי של היום הוא "לא משהו", ייתכן שאתן צודקות. הבעיה היא שהנסיונות לשים את האצבע על מה בדיוק לא בסדר נכשלים פער אחר פעם, וגרוע מכך - קשה למצוא מכנה משותף שיכול להסביר את האינטואיציות האלו. זה לא אומר שצריך להפסיק לנסות.

 

עוד ב Onlife:

 

נכשלים אקדמית, חברתית ומינית

כשאני מסתכל על גברים סביבי, בעבודה, בחדר הכושר ובכלל, בחיים, אני יכול להזדהות. אני שואב פחות ופחות גאווה מעצם היותי גבר, אבל לא בגלל שאני טוב יותר מאחרים, אלא בגלל שאני מגלם באופן מושלם את כל מה שלא בסדר: יש לי אח בן 17 שלא לקחתי חלק פעיל בחינוכו, עד כדי כך שאת השאלות שלו על החיים הוא כנראה יעדיף לשאול את אבא גוגל ואמא יו-טיוב. אני חי באינטנסיביות שמקשה על כל קשר זוגי להתפתח וכמו רבים, גם אני מרגיש שהחיים שלי לא נראים כמו שהם אמורים היו להיראות בגיל 28.

 

לשמחתי, גיליתי שהתופעות האלו הן מנת חלקם של רבים, והן זכו לתשומת ליבו של הפסיכולוג החברתי פיליפ זימברדו. את ההרצאה שלו בTED   הוא פתח עם המילים הבאות:

"הבנים נכשלים מבחינה אקדמית. הם נכשלים חברתית עם נערות, והם נכשלים מינית עם נשים... הממצאים המעידים על כישלונות אקדמיים הם מדהימים: בנים צפויים לנשור מבית ספר ב 30% יותר מבנות. הבנות מצליחות יותר מהבנים בכל הפרמטרים הנמדדים החל מבית ספר יסודי ועד התיכון. נשים מחזיקות בתואר ראשון ושני ב 10% יותר מגברים. בנים מרכיבים 2/3 מכל תכניות החינוך המיוחד ולבסוף... לבנים יש נטייה של פי 5 להיות מתויגים כסובלים מהפרעות קשב וריכוז. הממצאים לכישלון חברתי מובהקים: במקרה שלנו הכישלון החברתי מתבטא בפחד מאינטימיות. כשההכוונה באינטימיות היא קיום קשר פיזי ורגשי עם מישהו מהמין השני". 

 

פיליפ זימברדו על היכחדות המין הגברי:

 

זימברדו לא עוצר שם וממשיך לפרט את הכישלונות שהוא מייחס למין הגברי - הוא טוען שגברים מעדיפים את חברתם של גברים אחרים על פני נשים בגלל שהם אינם שולטים בשפת הבעות הפנים, ושהביישנות הישנה – פחד מדחייה – הפכה ל"מוזרות חברתית", תופעה שמזכירה תייר במדינה בה הוא לא דובר את השפה. הוא מוסיף את הצפייה בפורנו, ואת העובדה שבחור אמריקאי ישחק כ-10,000 שעות במשחקי וידאו לפני גיל 21.

 

המציאות הזאת התפתחה באקלים טכנולוגי-חברתי שנע דרך המהפכה התעשייתית, שכיחותם הגוברת של ויברטורים, פיתוחן של תיאוריות פסיכולוגיות כמו "תיאוריית ניהול האימה" ואפילו רשתות חברתיות כמו פייסבוק ואינסטגרם.

 

מה צופן העתיד לגברים

בסיום ההרצאה המייאשת מצהיר זימברדו שלא תפקידו להציע פתרון, אלא להתריע על הבעיה, אבל זה לא אומר שאין פתרונות אפשריים. כמי שכותב כשנתיים את הבלוג ביצים: החוויה הגברית לסוגיה אני מתייחס להתעניינות של זימברדו בסוגיה כאל נקודת מפנה, ולו רק בשל העובדה שנושא הגבריות מעורר את תשומת לב החוקרים.

 

זה אומר שמשבר הזהות שאליו התגלגל המין הגברי, בעקבות המהפכה התעשייתית והפמיניסטית, מגלה סוף סוף סימפטומים מדידים שזוכים להכרה פומבית. מעבר לכך, זה אומר שאפשר גם להתחיל לטפל בבעיה, ולא רק להתרשם מהסימפטומים.

אז מה בעצם צופן לנו העתיד? תלוי את מי שואלים. הגבר שיגדל לתוך המציאות שמתאר זימברדו, צפוי לחוות שהקיטוב בין גברים ונשים התעצם. בהמשך יגדל גם הקיטוב בין גברים לגברים אחרים, עד כדי התפרקות תהליך החיברות, אותו תהליך שחונך נערים מתבגרים והופך אותם לגברים יצרנים. קריסתו של "פס היצור" החברתי ישאיר את הגברים חסרי אונים ומרוסקים מרגשי נחיתות.

 

המצב יכול להיות גם הרבה יותר גרוע: מבט לעתיד שנשען על קצב התפתחות הדברים הנוכחי, יוביל למציאות בה היעדר הכלים החברתיים יהפכו את מעט מערכות היחסים בחיינו למשוללות כל רגש, ומבוססות על אינטרסים פונקציונליים בלבד (במילה אחת – סקס). מלחמת המינים, שמעולם לא הסתיימה, תתפתח שוב. האיבה בין המינים תגבר, והגברים שלא יצליחו להתמודד עם התסכול יהפכו לפצצות זמן: כל כישלון באינטראקציה בין המינים יקטין את הסיכוי לאינטראקציה נוספת.

 

עד גיל 21 לא תגיע לשום מקום (צילום אילוסטרציה)

 

איך נלחמים בתחושת ה"מגיע לי" שמלווה גברים מיום לידתם?

אבל האמת היא שיכול להיות גם הרבה יותר טוב. הפתרון הקל ביותר הוא דפוס שמתואר ע"י גיל גרינגרוז כך: "אורגניזם שמעוניין להציג בפני אחרים יכולת, נוטל על עצמו הכבדה שמדגימה עד כמה הוא חזק".

 

כדי להילחם באורח החיים המודרני ותחושת ה"מגיע לי" שמלווה גברים משחר ילדותם, צריך לאמץ את "עקרון ההכבדה" ולהפוך אותו לחלק מהחיים. מה זה אומר? שיש להתעמת עם רעיונות ורגשות חדשים, על ידי צריכה של תרבות שהיא לא טלוויזיה. שצריך לאמץ אורח חיים ספורטיבי, לא כדי להיות יפים או בריאים יותר, אלא כדי ללמוד מחדש איך מרגיש קושי, ולפגוש צדדים שלנו שאנחנו מעדיפים לא לראות ביומיום. זה אומר להוציא את הראש מהתחת ולקחת חלק בחיים הקהילתיים בסביבתינו – התנדבות או תרומה אחרת, שתזכיר לנו איפה נכון להיות על הסקאלה שבין אגואיזם ואלטרואיזם.

 

נכון, אפשר לחיות חיים נוחים גם בלי לאמץ אף אחת מההמלצות האלו, אך לא בנוחיות עסקינן, כי אם בהצלתו של המין הגברי מפני המשך הדעיכה רבת השנים שלו.