בעשיריה הראשונה של מפלגת העבודה נמצאות, בנוסף ליו"ר המפלגה שלי יחימוביץ', שתי נשים: מרב מיכאלי במקום החמישי וסתיו שפיר במקום התשיעי. כלומר, מהנקודה הזאת אנחנו מדברים פה על שתי נשים שעומדות להיות חברות כנסת.

 

עוד ב Onlife:

 

 

למה מתעורר הצורך להקטין אותן?

זה מעצבן הרבה אנשים, ממגוון סיבות. אבל מעבר לכעס של פעילי מחאה רבים על סתיו שפיר, ומעבר לביקורת שמושמעת על דעותיה ה"שמאלניות מדי" של מרב מיכאלי, יש איזה כעס עמוק, קמאי, שהשתיים מעוררות. בעיקר מיכאלי. מרב מיכאלי, עם הפמיניזם הטרחני הזה, עם ההתעקשות הזאת לדבר בלשון נקבה, מצליחה ללחוץ להרבה אנשים על כל הכפתורים הלא נכונים.

 

בעוד נשים רבות חוגגות ניצחון קטן של הג'יהאד הפמיניסטי, יש כאלה שמתגייסים מיד, במודע או שלא וזה לא ממש משנה, למלאכת הקטנת הנשים האלה. כי חמודה, אל תחשבי שאת לא הולכת לשלם מחיר על החוצפה שלך, על שהרהבת עוז לנסות ולהתערב בענייני המדינה.

 

הגדיל לעשות יוסי ורטר, פרשן פוליטי ב"הארץ", שפרסם ביום שישי את שני השקל שלו על תוצאות הפריימריז במפלגת העבודה. וכיאה לפרשן פוליטי שמכבד את עצמו, לאדון ורטר יש רק דברי טעם ענייניים לומר על שתי הנשים האלה: "מרב מיכאלי וסתיו שפיר הן הילדות השובבות של הרשימה. שפיר היא ג'ינג'ית וזה אומר הכול. למיכאלי יש ברקורד אפיזודות מביכות ביותר: אכילה בידיים, ישיבה על שולחנו של ראש ממשלה, וחשיפת חזייה בטלוויזיה. מדבר אחד היא בטוח תצטרך להיגמל במהרה: מהנוהג המטופש והילדותי, לדבר בשפת נקבה. אם היא תבחר לנאום כך במליאה ובוועדותיה, היא תהפוך מהר מאוד לבדיחה של הכנסת ה- 19".

 

נשמעת כמו בדיחה?

 

תסלחו לי על הקטנוניות, אבל אני רוצה לפרק את הפסקה הזאת לרצף השטויות שהיא:

 

1. "מרב מיכאלי וסתיו שפיר הן הילדות השובבות של הרשימה"
מרב מיכאלי היא אישה בת 46. רק לשם השוואה, ולא בגלל שאני שמה את כל האנשים האלה באותה קטגוריה: איציק שמולי, שהתברג במקום ה- 12 ומיד נגיע גם אליו, הוא בן 32. בנימין נתניהו היה בן 47 כשנבחר לראשונה לראש ממשלת ישראל ב- 1996. זה גם היה גילו של ברק אובמה כשנבחר לראשונה לכהן כנשיא ארה"ב. אני רק מציינת. 
איש לעולם לא היה קורא לגבר בן 46 (או לגבר בן 26 לצורך העניין) ילד.

 

סתיו שפיר היא אכן אישה צעירה מאד יחסית לגיל הממוצע בכנסת, והיא בת 27. אלא שאישה בת 27 אינה ילדה. היא אישה. אם גילה הצעיר חורה לפרשן הפוליטי, הוא תמיד יכול לכנות אותה "אישה צעירה". אבל ילדה? לא. זה עלבון. זאת הקטנה. רק היה חסר שהפרשן הפוליטי הענייני יקרא להן "מיידלעך" וישלח אותן לסרוג גרביים.

 

זה המקום להזכיר טור שכתבה מרב מיכאלי עצמה בספטמבר 2011, כשניתחה את התייחסות התקשורת לסתיו שפיר ודפני ליף לעומת איציק שמולי, ואבחנה נכון כיצד לתקשורת נוח לבטל בטון סלחני את "הבנות" ולהתייחס ברצינות תהומית למנהיג השקול, הגבר. זה גם המקום לצטט פסקה נוספת שכתב הפרשן הפוליטי: "מרב מיכאלי וסתיו שפיר בעשירייה הראשונה מאפילות על טיפוסים מתונים יותר כאיציק שמולי, אראל מרגלית או משה מזרחי. האירוניה היא שמיכאלי ושפיר קיבלו פחות קולות בהרבה משמולי - שני האחרונים הם מהמנהיגים הבולטים של המחאה שהצמיח קיץ 2011 - אבל הן הוקפצו כמה מקומות במעלה הרשימה אל המשבצות ששוריינו לנשים".

 

מה, הפרשן הפוליטי לא יודע שאיציק שמולי, אחרי שקיבל הרבה מאד כסף מחברו נוחי דנקנר, עבר ללוד, כדי לקבל שריון שכונות? ומנהיג בולט של המחאה החברתית הוא מעולם לא היה, אבל לפרשנים פוליטיים תמיד היה קל יותר איתו, פוליטיקאי משומן, מאשר עם דפני ליף. כמו כן, למה סתיו שפיר היא יותר קיצונית ממשה מזרחי, למשל? במה, בדיוק?

 

2. "שפיר היא ג'ינג'ית וזה אומר הכל"
אני ממש מתנצלת על הבורות אבל אנא, יוסי ורטר, האר את עיניי: מה בדיוק זה אומר? אני שואלת באמת, אין לי שום מושג מה אני אמורה להסיק מצבע שיערה של שפיר. מה אני יכולה ללמוד מצבע שיערו של אהוד ברק, למשל? אני רק שואלת, מאחר שפיתחנו איזו שיטה חדשה ללמוד דברים על נבחרי הציבור. או שזה רלוונטי רק לנשים? אגב, כפי שציינה בתבונה אריאנה מלמד, הנציג הג'ינג'י הידוע של מפלגת העבודה הוא יצחק רבין. איזה שובבון הוא היה, אה?

מר ורטר, אם אינך טורח להסביר מה אתה רוצה לומר על סתיו שפיר, ואתה משאיר לנו את העבודה הזאת, ומבקש מאיתנו להסיק את עמדותיך מתוך פרט שקשור למראה החיצוני שלה, אנא עזור לי כאן. אתה יכול אולי לשלוח לי את המחקר שגוזר תכונות אישיות ויכולות הנהגה מצבע שיער?

 

3. "למיכאלי יש ברקורד אפיזודות מביכות ביותר: אכילה בידיים, ישיבה על שולחנו של ראש ממשלה, וחשיפת חזייה בטלוויזיה"
זה מאד מעניין שכשזה נוגע למרב מיכאלי, אכילה בידיים וחשיפת חזייה הם אירועים מביכים שעלולים לפעול לרעתה. גם אם נתעלם מהעובדה שגדולי המנהיגים בעולם צולמו כשהם אוכלים בידיים, אני מרגישה צורך עז לציין שבהתחשב באירועים שיש ברקורד של כמה ממנהיגי המדינה – חשיפת חזייה היא הבעיה האחרונה שלנו. כן, כי זה מה שמביך, חשיפת חזייה. כשאולמרט חוזר לפוליטיקה זה קאמבק. כשליברמן, שהורשע בתקיפת קטין, מכהן כשר בממשלה, זה לא מביך בכלל. הירשזון, דרעי, קצב – הכל בסדר, שום מבוכה. זה הרי לא באמת מזעזע כמו אישה שאוכלת בידיים, נכון?

אגב, אני מבינה גם שלורטר יש בעיה שורשית עם חשיפה. מעניין מה הוא היה אומר על תמונתו המפורסמת של דוד בן גוריון עושה יוגה בחוף הים, עם מכנסיים קצרים בלבד לגופו.

 

שוד ושבר, חזייה:

 

4. "מדבר אחד היא בטוח תצטרך להיגמל במהרה: מהנוהג המטופש והילדותי, לדבר בשפת נקבה. אם היא תבחר לנאום כך במליאה ובוועדותיה, היא תהפוך מהר מאוד לבדיחה של הכנסת ה- 19" 
הופה, הגענו לנקודה שבאמת מעצבנת את ורטר, וכאן הוא לא היחיד. משום מה, יש גם נשים רבות שהדיבור הזה צורם להן. אין להן שום בעיה לדבר אחת אל השניה ועל עצמן בזכר, אגב. זה לא צורם להן בכלל. אבל לדבר בנקבה? זה הרי מגוחך וילדותי!

לפנות לגברים בלשון נקבה זה לא הרבה יותר מגוחך מלפנות לנשים בלשון זכר. זה עניין של הרגלים, ויש רק דרך אחת לשנות הרגלים. בדיוק מה שעושה מרב מיכאלי. "המגמה המסתמנת בעברית לדורותיה היא ביטול צורות הנקבה מפני צורות הזכר", אומרים באקדמיה ללשון העברית. מתוך הבנה עמוקה ששפה מבנה ומייצרת מציאות, מיכאלי מנסה לשנות בדיוק את זה. זה אולי זר ומוזר, ואף אחד לא חייב ליישם, אבל הצורך העז ללעוג לדיבור הזה משקף בעיקר פחד, ומשקף יותר מהכל עד כמה הפנמנו את ביטול הנקבה מפני הזכר.

כולם אוהבים לצעוק "הדרת נשים", אבל מסרבים לראות איך התופעה הזאת נמצאת, ואולי במובן מסוים גם צומחת, עמוק בתוך השפה. אני באופן אישי אשמח מאד לשמוע נאום במליאת הכנסת שפונה גם אלי, כאישה, מדבר אלי ומכליל אותי בשיח.