- "וחטא, בחור צעיר, זה כשאתה מתייחס לאנשים כאל חפצים. כולל לעצמך. זו המשמעות של חטא"

- "זה הרבה יותר מסובך מזה-"

- "לא. זה לא. כשאנשים אומרים שהדברים הם הרבה יותר מסובכים מזה, הם מתכוונים שהם מודאגים שמא לא יאהבו את האמת. אנשים כחפצים, שם זה מתחיל"

- "הו, אני בטוח שיש פשעים חמורים יותר-"

- "אבל הם מתחילים במחשבה על בני אדם כעל חפצים"

(אזמרלדה "אסמה" שעווה, סבתא רוח שעווה מסדרת ספרי הפנטזיה "עולם הדיסק" של טרי פראצ'ט)

________________________________________________________________

 

ה- 2.12 הוא היום הבין לאומי למאבק בעבדות, וזה זמן טוב לדבר קצת על סחר בבני אדם ועבדות מודרנית. הציטוט המדויק של אסמה (ופראצ'ט) כאן למעלה הוא בדיוק הנקודה להתחיל ממנה – היחס לבני אדם כאל קניין ושלילת חירותם.

 

עוד ב Onlife:

 

סחר בבני אדם, עבדות ועבודת כפייה הן תופעות שקיימות גם היום, וקרובות יותר ממה שהיינו רוצות לחשוב. סביר שבמטבח ובארון הבגדים שלכן (וגם שלי) יש משהו שיוצר בתנאי עבדות. סביר מאוד שבעיר שלכן - המודרנית, המערבית, הישראלית - יש עבדים ועובדי כפייה. בירושלים יש ובלונדון יש.

 

מי מחזיק עבדים ולמה?

כמה
ההערכה של ארגון העבודה העולמי (ILO), שמקובלת על גורמים אחרים, היא שכ- 20.9 מיליון מבוגרים וילדים מוחזקים בעבדות, עבודת כפייה וזנות בכפייה ברחבי העולם. תעשיית הסחר בבני אדם מכניסה למעלה משלושים מיליארד דולר בשנה, והיא אחד הענפים הרווחיים ביותר של הפשיעה המאורגנת.

 

מי
מהמספר הזה, רוב גדול (למעלה משלושה רבעים) נמצאים באסיה. לרוב, קרבנות סחר ועבדות מגיעות מקבוצות מוחלשות באוכלוסייה. מהגרים ונשים חשופים במיוחד לניצול. מחקרים בין לאומיים ניתן להסיק שבין 56% ל- 80% מהקרבנות הן נשים ונערות.

 

למה
רוב הקרבנות נסחרו למטרות עבדות או עבודת כפייה או לתעשיית המין. מלבדם, מוכרות גם תופעות כמו סחר בבני אדם למטרות נטילת איברים ופונדקאות. סדנאות היזע בסין, ילדים חיילים באפריקה, מקבצי נדבות בהודו וסנגל, עובדים בלא הפסקה בשדות בארצות הברית או במשקי בית בלונדון, נשים בתעשיית זנות - הן רק חלק מהדוגמאות. מקומות כאלו מתאפיינים בבידוד ומיעוט קשר עם העולם החיצון. הדבר מגדיל את מצוקת העובדת, את הקושי לדווח או לברוח, ואת הקושי לחשוף עבירות כאלו.

 

לא אדם, אלא מכשיר שתפקידו לספק עבודה

בעבר בעלות על עבד דרשה השקעה כספית משמעותית, שהייתה תמריץ לבעלים לשמור על עבדיהם במצב תקין. היום, כשקל וזול (יחסית) לעבור ממקום למקום, ופערים כלכליים והיעדר אפשרויות תעסוקה דוחפים אנשים להגר, לא קשה למצוא קרבנות חדשים שיחליפו את הקודמים. ד"ר קווין ביילס, פעיל מרכזי ומומחה בעל שם עולמי בתחום העבדות המודרנית, הגדיר אנשים אלו כ- Disposable People.

 

בעבר היה אפשר לקנות אדם אחר ולהחזיק בתעודה שמעידה שהוא רכושך. היום, זכות  לבעלות על אדם אחר כבר אינה קיימת. אבל גם אם העבדות נעלמה מהחוק, במציאות היא עדיין נוכחת. המאפיין העיקרי של עבדות אינו דווקא קנייה או מכירה, אלא כל מצב שניתן ללמוד ממנו על יחס לאדם כאל קניין, כחפץ, כמו שלילה חמורה של חירותו ושליטה ממשית בחייו. לרוב מדובר באוסף של נסיבות: שעות עבודה מרובות ללא הפסקות וללא תשלום (או בתשלום זעום), שלילת חופשות, החרמת מסמכים מזהים (בפרט דרכון), איסור לעזוב את שטח העבודה בכל זמן, איסור ליצור קשר עם העולם החיצון, יחס משפיל, תנאי מחייה לא ראויים,  אלימות, ועוד. עובד שחשוף לצירוף של תנאים קשים כאלו נתפס על ידי המעביד לא כאדם, אלא כמכשיר שתפקידו לספק עבודה רבה בעלות מינימלית.

 

תנאים שונים יוצרים בסיס נוח לניצול או סחר בבני אדם. מהגרים חשופים יותר לניצול מאחר שאינם מכירים את השפה ומנהגי המקום, מפחדים להתלונן מחשש שיגורשו, ואינם יודעים מהן הזכויות המגיעות להם.  גם שחיתות וחוסר תפקוד של הרשויות, היעדר הגנות ראויות ומנגנוני פיקוח על זכויות עובדים ופערים כלכליים חריפים, יוצרים תשתית נוחה לניצול. 

 

להתייחס לאנשים כאל מוצר - מקור כל החטאים (צילום אילוסטרציה)

 

מה אפשר לעשות?

בשנים האחרונות גדלה המודעות לתופעת הסחר בבני אדם והעבדות המודרנית, ומדינות רבות בעולם, וישראל ביניהן, החלו להיאבק בה. אמנות חדשות נחתמו במהלך שנות האלפיים, גורמים שונים (כמו מחלקת המדינה של ארצות הברית) עוקבים אחרי הטיפול של מדינות אחרות בתופעה, מדינות מוסיפות עבירות של סחר לספר החוקים שלהן, ועוד. 

 

בתחומים מסוימים נעשה שיפור של ממש. בישראל, סחר בנשים בתעשיית הזנות היה תופעה רחבה וחמורה מאוד. שילוב של לחץ חיצוני ומחויבות של גורמים במדינה הוביל לשיפור משמעותי. ועדיין, יש עוד דרך ארוכה.

 

אנחנו כנראה לא יכולות להציל את העולם, אנחנו לא יכולות לסגור במו ידינו את סדנאות היזע בשנג'ן. מה כן אפשר לעשות?
 

- לגלות יותר רגישות ומודעות לעבודה הנעשית סביבנו ועבורנו, ולסוג הפעילות שממשיכה בזכות הכסף שלנו. אלו שלושה פרויקטים מעניינים שאפשר להתחיל מהם, ויש הרבה ספרות וחומר מעמיק יותר בתחום.
 

- לסייע להגנה על זכויות עובדים, פיקוח ותנאים הוגנים, כחלק מהבסיס לצמצום סחר ועבדות. אלו יכולים להיות העובדים במפעל שממנו אנחנו קונות, או המטפלת של סבתא. אנחנו יכולות לבדוק מה תנאי העבודה בעסקים מהם אנחנו רוכשות מוצרים או שירותים (האם העובדות מודעות לזכויותיהן? האם תנאי העבודה שלהן בטוחים וראויים?), ולהשתדל לקנות מוצרים שיוצרו ללא ניצול ובתנאים מפוקחים. יש בישראל מוצרי סחר הוגן, ובעולם זה אף נפוץ יותר – אנחנו יכולות לעודד מי שמייצר ומייבא מוצרים כאלו. אנחנו יכולות להתארגן ולדרוש מחנויות למכור אותם. אנחנו יכולות להקפיד לצאת רק לבתי קפה או מסעדות שיש להם תו חברתי.

- לדרוש מהנציגים שלנו בכנסת ובממשלה לאסור על העסקה פוגענית, לאכוף חוקי עבודה, ולהעניש בחומרה את המפירים.לתמוך בהצעות חקיקה שנועדו לצמצם סחר ועבדות, להגן על הקרבנות ולהעניש את העבריינים. יש חברי כנסת ואפילו ועדות שזה עיקר העיסוק שלהן.
 

- לתמוך בארגונים שדואגים לזכויות עובדים כמו למשל מוקד סיוע, או קו לעובד. לא כל עובד מנוצל הוא עבד, אבל בסביבה שדואגת לעובדים שלה יש פחות ניצול חמור.
 

ובעיקר אנחנו יכולות לזכור ולהזכיר שאף אחת היא לא רכוש, ואסור להתייחס לאף אחת כאל חפץ. לא לנשים בזנות, לא למהגרים בלתי חוקיים, לא לעובדות סיעוד. לאף אחת ולאף אחד. בני אדם אינם חפצים.