דמיינו שאנו מתעוררים מחר למציאות פוליטית חדשה: בראשות הממשלה עומדת אישה, מתוך 30 שרים 27 הן נשים, וגם בכנסת יש רוב מוחלט של נשים: מתוך 120 חברי כנסת 97 הן נשים ורק 23 הם גברים. התיאור הזה נשמע דמיוני, וסביר להניח שיעלה טענות שמדובר בהדרה בלתי מוצדקת של גברים ממוקדי כוח.

 

עוד ב Onlife:

 

למה זה בעצם משנה?

אז מדוע אנחנו משלימים, ובעיקר משלימות, עם מציאות פוליטית הפוכה? כיצד ייתכן שלמרות שנשים מהוות 51% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל, הן מהוות רק 10% משרי הממשלה ורק 19% מחברי הכנסת? התשובה לשאלה זו היא פשוטה. מפלגות מעולם לא "נענשו" על כך שלא הקפידו לכלול מסה קריטית של נשים ברשימה שלהן, ובמיוחד במקומות גבוהים בראש הרשימה. כשמפלגות יודעות שקולן של נשים מובטח להן, ללא קשר למידת המחויבות שלהן בפועל לקידום השוויון המגדרי בזירה הפוליטית, אין סיבה שיעשו מאמץ מיוחד בהקשר זה.

 

ייצוג שוויוני של נשים בזירה הפוליטית הוא חיוני משלושה טעמים מרכזיים. ראשית, יש בכך צדק פורמאלי. ייצוגה של קבוצה במוקדי כוח אמור לשקף את גודלה היחסי באוכלוסיה, ופער עצום בין גודלה של הקבוצה לבין ייצוגה הפוליטי הוא ביטוי לקיומה של הפליה בוטה, שיש לעקרה מהשורש. שנית, ברמה הסימבולית עצם הדרתן הנמשכת של נשים מהזירה הפוליטית מנציחה בתורה את המצב הקיים. היא משדרת מסר בדבר מקומן הראוי של נשים בחברה, ובדבר אי התאמתן לזירה הפוליטית בהשוואה לגברים. לבסוף, הדרתן של נשים מהזירה הפוליטית מביאה גם להדרתו מהשיח הפוליטי של "הקול" הנשי. מחקרים בעולם מגלים שכאשר יש מסה קריטית של נשים  (לפחות שליש) בבתי המחוקקים הדבר מייצר שיח ציבורי ומדיניות הנותנים ביטוי רחב יותר לצרכים ואינטרסים נשיים. זאת אומרת, ייצוג משמעותי לנשים במוקדי כוח מבטיח שינוי בסדר היום הציבורי.

 

המפתח לשינוי המציאות הפוליטית בישראל מצוי, אם כן, בגיבוש דפוס הצבעה אסטרטגי בקרב נשים. כל מה שנדרש הוא מערכת בחירות אחת בה רוב הנשים בעלות זכות הצבעה יתנו את קולן רק למפלגות שבהן יש ייצוג משמעותי לנשים ברשימה בכלל ובעמדות בכירות בפרט. בחירות 2013 הן אפוא הזדמנות חשובה עבור נשים למפגן כוח פוליטי משמעותי, שעשוי לחולל שינוי דרמטי בזירה הפוליטית.

 

ציפי לבני, שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון, הנשים החזקות של בחירות 2013 

 

איזה מפלגות מראות ייצוג הולם?

אז כמה מהמפלגות הצפויות לעבור את אחוז החסימה נותנות ייצוג משמעותי (לפחות רבע) לנשים במקומות ריאליים ובמקומות בכירים יחסית בראש רשימתן? מתברר שמעט מאוד. למרות שמקובל להאשים רק מפלגות חרדיות בהדרת נשים, בחינת רשימות המועמדים לכנסת מגלה שרוב המפלגות שותפות להדרת נשים. לצד ש"ס ויהדות התורה, שכעניין של עיקרון לא כוללות ברשימתן אף אישה, גם מפלגות רע"ם-תע"ל, חד"ש, עם שלם ועצמה לישראל לא הציבו אף אישה במקום ריאלי ברשימתן.

 

בולטת לרעה בעניין זה גם רשימת הליכוד ביתנו, מפלגת השלטון, שלא הציבה אף אישה בחמשת המקומות הראשונים. האישה הראשונה ברשימה נדחקה למקום העשירי, וסך כל הנשים במקומות ריאליים עומד על שיעור מקומם של כ- 20%.

 

בולטת קצת יותר לטובה רשימת הבית היהודי, שכוללת אישה אחת בחמישייה הפותחת ושיעור של 25% נשים במקומות שנראים ריאליים. בולטות במיוחד לטובה מרצ, מפלגת העבודה והתנועה המונהגות כל אחת על ידי אישה ועומדות בכבוד בקריטריון של ייצוג הולם לנשים במקומות בכירים. בקריטריון זה עומדת גם מפלגת יש עתיד. לבסוף, חשוב לציין את בל"ד המפלגה הערבייה היחידה הכוללת אישה כמספר שתיים ברשימה.

 

מה שנדרש מנשים הוא להשתמש בהצבעה כאמצעי לשלוח מסר ברור למפלגות. ראוי היה שגם גברים יהיו שותפים למהלך, אבל עיקר האחריות מוטלת על נשים. רגע לפני שאת מטילה את הפתק בקלפי שאלי את עצמך אם גברים היו משלימים עם מצב שבו הם מיעוט מבוטל. אם התשובה שלילית, הקפידי להצביע למפלגה הנותנת לנשים ייצוג של לפחות 25% במקומות ריאליים וממקמת לפחות אישה אחת במיקום גבוה ברשימה.

 

לעמוד הפייסבוק של נשים בוחרות נשים