יש משהו שמרגיז אותי בדיבורים על מנהיגים גדולים. זה עשה כך והיא עשתה אחרת, היא הנהיגה והוא הוביל. בלי לשים לב, לעתים תכופות ניתוחים פוליטיים במערב מתארים בשוגג מציאות כמעט דיקטטורית, בה המנהיג או המנהיגה הם האחראים לכל הדברים הטובים, או הרעים, שקורים במדינות הנתונות תחת "מרותם". דווקא משום כך, אולי הדבר הכי מרענן ומרתק בראש ממשלת איסלנד, יוהנה סיגורדרדוטיר, הוא שלא ניתן לדבר עליה ולהציג אותה כמנהיגה העומדת לבד אל מול העולם. 

 

עוד ב Onlife:

 

 

הלסבית המוצהרת הראשונה שעומדת בראש מדינה

חייה הפוליטיים של יוהנה סיגורדרדוטיר (70), שנכנסה ב- 2009 לרשימת הנשים החזקות בעולם של פורבס, הם לא חיים של מנהיגה איתנה ועשויה ללא חת, שעמה שם את נפשו בידיה ללא עוררין. להפך, זוהי מנהיגה שדרשה שיבחנו אותה. בכל שנות פעילותה הפרלמנטרית, ובמיוחד מאז תחילת כהונתה כראש ממשלה, במאי 2010, יוהנה סיגורדרדוטיר פעלה נחרצות לשינוי שיטת הממשל, בשביל שאזרחי איסלנד לא יהיו מובלים על ידה, אלא שותפים פעילים בקביעת המדיניות. האזרחים הם הריבונים. סיגורדרדוטיר רק עובדת אצלם.

 

מיד אדבר על עשייתה הפוליטית המהפכנית של סיגורדרדוטיר, אבל כנראה שאין מנוס מלהזכיר את הנושא שמתנוסס בכמעט כל כותרות הכתבות העוסקות בה, בעשרות עיתונים ברחבי העולם: יוהנה סיגורדרדוטיר היא הלסבית המוצהרת הראשונה שעומדת בראש מדינה.

בעיסוק האובססיבי כמעט בנטייתה המינית של סיגורדרדוטיר יש בכדי להעיד הרבה יותר על הדעות הקדומות שקיימות בפוליטיקה העולמית לגבי להט"בים, ופחות על סיגורדרדוטיר עצמה. השאלה מדוע פוליטיקאית מוכשרת מפורסמת בשל נטייתה המינית, ולא בשל מעשיה, היא שאלה שתושבי 195 המדינות שאינן איסלנד צריכים לשאול את עצמם. בעיני מרבית תושבי איסלנד עצמה, מהווה סיגורדרדוטיר ראש ממשלה, שהיא גם לסבית. לזה יש שפם, זו ברונטית, וההיא לסבית. עוד תכונה אחת מתוך מכלול התכונות הקיימות.

 

דרשה שיבחנו אותה. יוהנה סיגורדרדוטיר (צילום: ויקימדיה)

 

מהפכת כלי המטבח

לא ניתן לדבר על יוהנה סיגורדרדוטיר מבלי להזכיר את המהפכה החברתית באיסלנד, שהחלה בסוף שנת 2008 וזכתה לכינוי "מהפכת כלי המטבח" (The Kitchenware Revolution), בשל השימוש שעשו המפגינים בסירים ומחבתות כדי לעשות רעש. במשך שנים צמחו חובותיה של איסלנד לבריטניה ולארצות הברית וטואטאו על ידי הממשלה, עד שבאותה שנה, בבת אחת, הסתבר עומק המשבר: הבנקים התמוטטו, הכלכלה האיסלנדית נכנסה לסחרור והמדינה הקטנה, בת פחות מ- 350 אלף תושבים, עמדה מול משבר כלכלי עמוק.

 

כך, באוקטובר 2008 החלו תושבי איסלנד להפגין כנגד המדיניות הכלכלית של הממשלה. בהפגנות השתתפו מאות אנשים, אולם רק בינואר 2009 הן הפכו להיות אלימות יותר. אלפי מוחים הפגינו מול בניין הפרלמנט ברייקוויק, בדרישה להתפטרותו של ראש הממשלה. משטרת איסלנד השתמשה בגז מדמיע לפיזור המפגינים, מה שעורר כעס רב ברחבי איסלנד, ורק ערער את הלגיטימציה השלטונית עוד יותר. בעקבות המחאה, נקבעו הבחירות לפרלמנט לאפריל 2009. בבחירות ירד משמעותית כוחה של מפלגת העצמאות האיסלנדית, שהייתה בשלטון מזה 18 שנה – והקואליציה הסוציאל דמוקרטית – ירוקה, בראשות יוהנה סיגורדרדוטיר, זכתה במרבית המושבים בפרלמנט.

 

להשקיע בחינוך במקום להכנס למשטר צנע

בזכייה לא היה מספיק. השפעות המהפכה על התודעה האזרחית של תושבי איסלנד היו משמעותיות, והם רצו להיות מעורבים יותר בפוליטיקה המקומית. לישראלים בוגרי המחאה החברתית של קיץ 2011 זה כמעט אבסורדי – שכן בשיאן של ההפגנות היו כ- 3,000 איש ברחובות (כאחוז מהאוכלוסיה), אולם כנראה שבצפון אירופה הדברים עובדים באופן שונה. הקואליציה הבינה כי אזרחי איסלנד דורשים רפורמה מקיפה, ועליה ליצור אותה.

 

על כן, בין פעולותיה המרכזיות של סיגודרדוטיר נמנתה הגדלת יכולתם של האזרחים לקחת חלק בזירה הפוליטית. הממשלה הבינה שיש צורך בשינוי החוקה, על מנת שתתאים לצרכים המשתנים של תושבי איסלנד, וכבר בנובמבר של אותה שנה הוזמנו 1,500 אזרחים לוועידה לאומית שערך הפרלמנט – מיעוטם נציגי תנועות, תעשיות וקבוצות, ורובם המכריע אזרחים בין הגילאים 18-88, שנבחרו רנדומלית. אלו הוזמנו לפרלמנט האיסלנדי (אנת'היל) לדון בנושאים שונים, להציע הצעות ולשאול שאלות. זמן קצר לאחר מכן הפורום הלאומי עוגן בחוקה, והוועידות החלו להתקיים באופן סדיר, עם מספר קבוע של אזרחים שנבחרים רנדומלית, כל עוד אלו מהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה – לפי מגדר, מקום מגורים ומוצא אתני.

 

מפגינים מול הפרלמנט באיסלנד, ינואר 2009 (צילום: ויקימדיה)

 

באשר למשבר הכלכלי, נקטה סיגודרדוטיר בגישה יוצאת דופן, שהוכיחה את עצמה היטב. בניגוד לאירלנד ויוון שחוו משבר דומה, איסלנד הניחה לבנק המרכזי שלה להתמוטט, וסירבה להשלים עם חוקי צנע דרקוניים. הדבר המשונה הוא שזה עבד. אמנם הקרונה האיסלנדית ירדה משמעותית ביחס לדולר האמריקאי, אבל ההחלטה שלא להפוך את החובות הפרטיים לחובות לאומיים השתלמה בכל הנוגע לכלכלת פנים: כבר בשנת 2010 הכלכלה האיסלנדית החלה להראות נתוני צמיחה יפים. מאז שיעור האבטלה יורד והצמיחה גדלה באופן עקבי, ורמת החיים לא ירדה. החלטתה של ממשלת סיגורדוטיר, שגובתה בתמיכת הציבור האיסלנדי, להוסיף ולהשקיע במשק ובחינוך מצוין במקום להיכנס למשטר צנע, השתלמה, מסתבר, והוסיפה שורה נוספת לתולדות שלטונה ההגיוני כל כך ויוצא הדופן כל כך של סיגורדוטיר.

 

מנהיגה שצמחה מתוך העם

בתוך כל זה, יוהנה סיגודרדוטיר עמדה בראש הממשלה, אך לא הבליטה את מעמדה, כפי שמרבית הפוליטיקאים המוכרים לנו היטב נוטים לעשות. נהפוך הוא – היא רק הוסיפה ופתחה נושאים שונים לדיון ציבורי, תוך דאגה שזה יהיה שיוויוני ומייצג ככל האפשר. על מנת לאפשר זאת, היא פעלה לקידום מעמדן של נשים, לכלכלה שיוויונית, להשקפת המידע הציבורי ולשיפור החינוך (הטוב למדי גם ככה).

 

זה היופי ביוהנה סיגודרדוטיר. היא לא מנהיגה מיליטנטית, שהכריזמה הנוטפת ממנה גורמת לבני עמה להשתנק ולהישיר עמה קו. היא מנהיגה שצמחה מתוך העם – בתוך מאבקים שהם אישיים ולאומיים כאחד, בין אם מדובר בהתאגדויות עובדים ובין אם בזכויות להט"בים. אולי זה מה שצריכה הפוליטיקה שלנו יותר מכל, אנשים שמכירים ממקור ראשון גם את הצד המושתק. אולי רק אלו יעזרו באמת למושתקים לפצות פיהם.