אולי שווה להתחיל הפעם בתרגיל מחשבתי קצר:

 

תארו לעצמכם סיטואציה בה מונעים מכם להביא ילדים לעולם. נסו לחשוב על סיטואציה בה גורמים חיצונים מונעים מבעדכן, קוראות אהובות, להמשיך ולהביא ילדים לעולם. אוסרים עליכן להביא ילד משלכם לעולם. לא בגלל מצב בריאותי, פשוט ? המדינה אוסרת עליכן. וגם עליכם, האבות לעתיד.

 

ש"ס היו מאיימים בירידה לטימבקטו. שלי הייתה עומדת ליד הכניסה לבית היולדות "דנה" עם שלטים, לפיד היה מצטלם עם ההריונית האחרונה לפני תחילת האיסור וביבי ? ביבי היה מכחיש.

 

כמו שמר חיים 'יצאת צדיק' הכט אומר: "מה אתם הייתם עושים?". מה את, אישה צעירה החולמת על תינוק ראשון היית עושה? מה אתה ? גבר בנישואיו השניים החולם על בן-פורת-יוסף היית חושב אם היו אוסרים עליך להביא ילד נוסף בעולם? נסו לחשוב, מזווית אחרת, שמדינת ישראל, המדינה שלכם שבה גדלתם, שירתם בצבאה בנאמנות ושאת מיסיה, כמו גם את האגרה, אתם משלמים בקפידה ובאהבה - פשוט אוסרת עליכם בוקר אחד ללדת ילדים. בואו והישארו עם התרגיל המחשבתי לכמה רגעים.

 

התאומות בנות 4 חודשים השבוע: חודש כאזרחיות הודיות וכל השאר תחת מדינת היהודים. ושירה, הבכורה בשתי דקות מאחותה, הגדילה לעשות והביאה אתמול בערב התהפכות מהגב לבטן, פעמיים. אני כנראה האבא הגאה ביותר בתולדות האנושות ואני אישית לא מסוגל ביום חורפי שכזה לדמיין את חיי בלי הבנות שלי.

 

 

IMG_3174.JPG

 

יש רגעים מכוננים בחיים שאותם זוכרים - הסיגריה הראשונה, סיום התיכון, היום הראשון בדירה לבד בתל-אביב, הלילה הנורא שבילית בברלין אחרי שאיבדת את הארנק בדרך לשדה התעופה, טקס החתונה של אריק ושלי, והרגע הקסום שבו הניחו האחיות ההודיות בזרועותינו שתי חבילות נושמות עטופות בד ירוק והפקידו אותנו להשגיח, לדאוג ולאהוב את שירה ונינה.

 

כל הקלישאות נכונות, הלידה של התאומות שינתה לי את החיים וניתבה אותם לערוץ חדש, מרגש וקסום, מהרגע בו אני קם בבוקר וניגש לצמד המיטות בו מחכים לי שני זוגות עיניים חייכניות ועד לאמצע הלילה הקר שבו יש לקום ולתת מוצץ, או להיטיב את השמיכה. בין לבין אני עובד, אוכל, שוקל לחזור להתאמן בקרוב ואפילו שוקל להתחיל לחזור לקרוא ספרים לפני השינה. עיקר היום, והלילה ? מוקדש לילדות.

 

הבנות שלנו נולדו בהודו בהליך פונדקאות. ההליך הוא הליך יקר יחסית ופשוט ברמה הטכנית/רפואית ? אבל זאת הייתה האפשרות היחידה שהמדינה שלי, המדינה שאני מאמין שתרמתי לה, ושעומדת מאחורי הבחירות שלי בחיים ? אפשרה לי  להביא ילדים משלי לעולם. היא מאפשרת לי לעשות את זה לא בגבולותיה, ובכסף הפרטי שלי שאני עובד בשבילו קשה מאוד. קופות החולים האמונות בארץ על מימון פוריות מסרבות להשתתף בהליך למרות שנים של תשלומי מיסים עקבי.

 

יתרה מזאת, ועדת מומחים שמינתה המדינה, המליצה שאנחנו, ההומואים, כמו גם נשים בודדות וגברים הטרוסקסואלים בודדים, נביא את הילדים שאנו כה שואפים אליהם, במדינות זרות ורחוקות.  

עד לפני כמה ימים היו ארה"ב והודו שני הערוצים המרכזיים לפונדקאות גאה. ההבדל המרכזי היה שבאמריקה, כמו שבאמריקה, משלמים בדולרים ומשלמים הרבה, אבל הרבה יותר מאשר בהודו. אבל למשרד הבריאות היה נוח לשלוח  אותי ואת חברי כמצורעים להודו הרחוקה להביא משם את הדבר שהכי חשוב לי, וגם לכם, ילדים משלכם.

והנה קמו ההודים יום אחד, והחליטו להטיל סנקציות על הומואים המבקשים להביא ילדים בפונדקאות בארצם. בוקר אחד קבלו המרפאות בהודו מכתבים ממשרד ממשלתי האוסר עליהן לבצע הליכי פונדקאות לזוגות שאינם גבר ואישה הנשואים זה לזה לפחות שנתיים. פשוט אסרו. 

 

השערים אל ההורות הנכספת של חברים נוספים שלי פשוט ננעלו. השמועות מדברות על פתרונות חילופיים במדינות רחוקות אחרות, אבל אם הייתי אומר עכשיו לאחד מכם ? ובוא נגיד את הדברים בצורה גלויה ? אם היינו אומרים עכשיו לזוג סטרייטים שימתינו כמה חדשים ורק אז אולי יוכלו להביא ילדים ? הייתה קמה צעקה. גדולה.

 

 

 

 

מאות גברים עומדים בימים אלו מבולבלים וליבי איתם. חברים שהשקיעו את כל חסכונותיהם וחולמים על ילדים משל עצמם עומדים נבוכים וממתינים לישועה. הורים מיועדים שכבר הספיקו לבקר בהודו וליצור עוברי מבחנה תקועים בתהליך בגלל סירוב של ההודים לאשר להם המשך תהליך. אנשים שכבר שילמו לתורמת הביציות ונשארו ללא מענה.

 

עשרות ומאות חלומות על ילדים עומדים להיגנז ולהיעלם מהאדמה. הילדים צועקים פה, לא רק ההורים המיועדים. אני עובר עם עגלת התאומות ברחובות הראשיים של תל-אביב ובגניה, ומקבל מחמאות מכאן ועד הודעה חדשה עד כמה הבנות מקסימות ועד כמה אנחנו הורים מתוקים. ובאמת, תודה על המחמאות ? אבל תזכרו שעוד מאות אחרים ממתינים להגשמת החלום שלהם. וזכותם לממש את החלום ופה בישראל.

 

אין שום סיבה בעולם שהומואים בארץ יטוסו ליעדים רחוקים ויוציאו את מיטב כספם ברחבי העולם. הגיע הזמן שהקהילה הגאה בארץ תיאבק על זכותה לשוויון זכויות ולפונדקאות שווה, כאן ועכשיו, ועדיף לפני הבחירות.

 

הגיע הזמן שהפרגון של הסטרייטים לא רק יהיה בטפיחה על השכם בשדרות רוטשילד. לכל אחד מגיע לקום בבוקר של סופת חורף ולראות את ילדו שלו מחייך אליו במיטת התינוק הקטנה. לכל אחד מגיע לחזות בתהליך המופלא, בעיניי, של גדילת התינוק מיום ליום ולניסיונות התקשורת שלו על העולם. 

 

מאוד רציתי לכתוב פוסט שכותרתו "אנחנו חוגגים 4 חודשים", לספר לכם על המלמולים של נינה ושירה שאני כבר מתחיל לפרש אותם במילים. החיוכים שלהן לעולם ? אליי, לבעלי, אל הכלב ואל הסבתות. על פרצי הצחוק שלהן והריח המתוק מכל הריחות שהרחתי בחיי, שגורמים לי להסניף אותן בלי סוף. אבל אני עצוב מאוד על מה שמתרחש סביבי. קשה לחגוג ככה.  

 

אתם יכולים לחזור למציאות ממשחק המחשבה שהתחלנו בו. אף אחד לא אסר עליכם להביא ילדים לעולם. הכול בסדר. על החברים שלי אסרו. אם אנחנו בתקופה של תקווה ושינוי ? הגיע הזמן שהשינוי יתחיל פה אצלנו בבית.