עכשיו, משנדמו קולות הסקרים וכל שנותר לנו הוא להמתין לתוצאות מדגם האמת, אפשר להתפנות לרגע ולנסות לפענח מה התחדש לנו במערכת הבחירות הנוכחית. רבים טוענים כי לא ברור מה היה הקו המוביל של הבחירות ומהו "הנושא המרכזי", אבל מבט ביקורתי וזיכרון היסטורי לא ארוך מידי יגלו לנו שקבוצת התייחסות חדשה נולדה בבחירות 2013. לקבוצה הזו קוראים "קולות הנשים".

 

לאורך כל מערכת הבחירות הקצרה והקופצנית הזו בלט הדיון בשאלה למי מצביעות הנשים, ואת הבאז התקשורתי הזה לא התחילו המפלגות אלא ארגוני נשים ופעילות ברשת. גם אחרי שהיה ברור כי מה שהתחיל בקמפיין מכוון לקולות הנשים בבחירות 2009 הופך לנגד עיננו למהלך מורכב וביקורתי, עדיין לא השכילו המפלגות לייצר קמפיין המותאם לבוחרת.

 

עוד בOnlife:

 

למה פתאום איילת שקד היא אחותנו?

 אז מה קרה פתאום? מדוע כמה ימים לפני הבחירות צצו לפתע מגוון קמפיינים, רובם, יש לומר, נראים כאילו נוצרו הרגע, שפונים אלינו המצביעות. מסתבר ש"אנחנו יכולות לנצח את ביבי" (מפלגת העבודה), איילת שקד היא אחותנו האובדת (הבית היהודי), במרצ מדגישים את הישגי הכנסת הקודמת בתחום קידום זכויות נשים, התנועה נזכרה מי היטו את הכף בבחירות הקודמות (רמז: נשים), במפלגת יש עתיד מזכירים לנו כי בתחילת המרוץ אחת מחמש נשים אמרה כי תצביע יאיר לפיד.

 

 אולי זה הנתון החדש מתוך סקר של חברת פאנלס מה 2.1.2013 שאומר כי 22% מהנשים לעומת 15% מכלל הציבור עדיין מתלבטות למי להצביע? אולי העובדה שקמפיין ההפחדה על המלחמה הגרעינית שבדרך הצליח פחות מאשר קמפיינים על כלכלה, תעסוקה וביטחון אישי?

 

רבות עוד ינותח וייכתב ככל הנראה על הסיבה שבשלה השיח המדיני-בטחוני במערכת הבחירות הזו נדחק ממרכז הבמה. ועדיין, את המקום הפנוי לא תפס דיון אמיתי על כלכלה, צדק חברתי וזכויות אזרח/ית.  אז מה היה לנו? ערכים. מושג מעומעם שמנסה בעצם לשכנע אותנו להצביע למנהיג/ה הכי.... נו, ערכי/ת.

 

למה נשים מתלבטות?

בואו בכל זאת ננסה להבין מדוע נשים מתלבטות. הסיבה המרכזית היא העובדה כי נשים מוטרדות במידה רבה משאלות היומיום. מוטרדות מעניינים פעוטים כגון פרנסה, פנסיה, זיקנה, בריאות וילודה. מוטרדות בשאלות של אלימות מגדרית ומינית ומהצורך לנהל במקביל מספר מרחבי חיים. כל זה מחייב בחינה מדוקדקת של המועמדות והמועמדים, לבדוק מה מציעים לי ומי מקדמ/ת את זכויותיי בצורה הטובה ביותר.

 

 אז נכון, מרבית המצביעים וגם המצביעות לא בודקים לעומק וגם לא תמיד מבינים מהי עבודה פרלמנטרית אחרית, יסודית ורב שנתית. רבים ורבות מאיתנו נצביע למועמד או המועמדת שהכי פחות מעצבנים אותנו או במקרה הטוב, שמעוררים בנו תחושת בטחון ואמון. ובכל זאת, נשים מתלבטות יותר והפעם לעובדה הזו ניתנה ניראות ומשמעות.

 

עדיין אין התייחסות רצינית לנשים

אולי זו ההקדמה והרוח הגבית של הבחירות באמריקה, ואולי, כך אנו יודעות, זה נובע מהעבודה הקשה וסיזיפית לעיתים שעושים בישראל ארגוני הנשים, פעילות פמיניסטיות וחברות כנסת פמיניסטיות שמספרן עולה ועולה.אז מה? מוטב מאוחר מאשר לעולם לא? אולי. אבל המצב, איך אומרים בקמפיינית? "טוב, אבל לא מספיק". כי ההתייחסות עדיין שטחית מידי, כי עדיין אין התייחסות רצינית מספיק למה זו תוכנית כלכלית מגדרית ומהו בטחון לנשים.

 

הקולות שלנו שווים. שווים הרבה. מרבית המפלגות הבינו את זה מעט מדי, כמעט מאוחר מדי. מפלגות אחרות קיבלו שיעור מאלף, מה קורה כשמעלים לאוויר קמפיין פוגעני. והחדשות הטובות? החדשות הטובות הן שלמרות שאיננו יודעות כמה נשים יכהנו בכנסת הקרובה, אנחנו כבר יודעות שיכהנו שם הרבה יותר נשים בעלות תודעה פמיניסטית, נשים שעשו ויעשו לקידום זכויות נשים. נשים לא מפחדות לפעול למען קבוצת היחס הכי גדולה במדינת ישראל.

 

סטטיסטית אי אפשר עדיין לדעת קולותיהן/ם של מי יכריעו את הבחירות, אולי לעולם לא נדע.דבר אחד ברור- קולות המצביעות הן עניין שאי אפשר יותר להתעלם ממנו. באוקטובר 2013 מחכה לנו מערכת בחירות נוספת, אולי פחות יקרה, אולי פחות צבעונית, אבל כזו שתכריע כיצד יראו חיינו בחמש השנים הקרובות. את הקמפיין שמתחרה על קולות הנשים רצוי להתחיל לתכנן עכשיו.