הכנסת ה- 19 עומדת להיות הכנסת עם כמות הנשים הגדולה ביותר בתולדות המדינה.אל דאגה, לא הייתי מתלהבת כל כך מהר. בכנסת הקרובה תהיינה 26 נשים, מתוך 120 מושבים. יעני, נשים, שמהוות 51% מאוכלוסיית המדינה, יקבלו ייצוג של 21.6% בכנסת.

 

עוד ב Onlife:

 

לפי דו"ח שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת במרס 2009, לכנסת הקודמת נבחרו 21 נשים, שזהו מספר הנשים הגדול ביותר שנבחר לכנסת עד כה, כאשר מספר הנשים הגבוה ביותר שכיהנו (עקב רוטציות ובחירות פנימיות במהלך הקדנציה), היה בכנסת ה- 16. 25 מושבים. כלומר, בכל תולדותיה של מדינת ישראל, השיעור הגבוה ביותר של חברות כנסת הוא בדיוק עכשיו, עם 21.6%. זכרו את המספר הזה.

 

נשים נתפסות כפחות כשירות להנהגה

אמש נאמה מרב מיכאלי, מועמדת מספר חמש במפלגת העבודה וחברת כנסת חדשה. נאום בחירות גנרי לחלוטין, במהלכו היא אמרה "הציבור מימשה". הציבור, אם לשפוט על ידי הרשתות החברתיות, הייתה מאוד משועשעת מהאמירה הזו. מיכאלי, שנטייתה לדבר בלשון נקבה הולכת לפניה, הייתה נטע זר בעיתונות הישראלית - ומעתה, בפוליטיקה הישראלית. כאשר העיתונים נמלאו במאמרים מזועזעים על הדרת נשים, בעקבות סיפורה של נעמה הקטנה מבית שמש, שהפכה לאייקון של תום לעומת הגברים המרושעים בשחור, כתבה מיכאלי, בניגוד לקונצנזוס, על הדרת הנשים השקופה. "אולי הוויתור על הבושה מעצבן את הציבור; אפשר להדיר ולהפלות, אבל בשקט, כל זמן שהפסאדה של השוויון נשמרת" (הארץ, 26.12.2011).

 

"פסאדה של שוויון" זו הגדרה טובה. נראה לי שאשתמש בה, ברשותכן. הפסאדה היא המסכה, החזות. זו אותה פסאדה שמאפשרת מצב בו בפרלמנט הישראלי 21.6% מייצגות 51% מהאוכלוסייה. זו לא אשמת הסיעות או הכנסת, אתן מבינות. הציבור אמרה את דברה. אז נכון, לנשים יותר קשה להתקדם בפוליטיקה כי מצופה מהן לנהל את משק הבית וישנה נטייה לסמוך פחות על נשים, המובנות כאימפולסיביות, רגשניות ולא שקולות. למעשה, לפי מחקרים רבים שעסקו בתחום, אחד העדכניים בהם פורסם ממש עכשיו, ב- 2012, ומבוסס על מחקר אמפירי, נשים נוטות להיתפס באופן מובהק כפחות כשירות לכהן בתפקידים ציבוריים - הן על ידי גברים והן על ידי נשים.

 

אפשר לקרוא לזה דמוקרטיה, אבל אפשר להתייחס לנושא כאל תופעה חברתית ולנסות להבין מה גורם לנשים להעריך את עצמן כל כך מעט. פסאדה של שוויון. רק נראה כמו שוויון.

 

 

הציבור הכניסה אותה לכנסת. מרב מיכאלי 

 

פועלות בכנסת בלי באז תקשורתי

אם כן, הייצוג חסר התקדים של נשים בכנסת האחרונה הוא נחמה פורתא. הוא אמנם גבוה מבחינה יחסית, אבל נמוך מאוד מבחינה אבסולוטית. זה צד אחד. הצד האחר, המנחם, הוא שחלק מכריע בנשים שכן נכנסו לכנסת הן נשים פורצות דרך. אלו לא נשים שמנסות "להיות גברים", כמו גולדה מאיר בשעתה. אלו נשים שמתייחסות לנשיותן כחלק אינטגרלי לזהות שלהן ולאופן בו יפעלו בממשלה ו/או בכנסת, מבלי להיתפס לסטריאוטיפים מגדריים. הן אינן אימפולסיביות וחושבות מהבטן, אבל הן משתייכות למיעוט סוציולוגי שנתפס ככזה, והן ינסו לשנות זאת.

 

אולם, בשביל לוודא שלפרלמנטריות החדשות תהיה רוח גבית לבצע שינויים שבעתיד, ניתן לקוות, יהפכו את המפה הפוליטית למאוזנת יותר, אנחנו צריכות להיות מעורבות. חברות כנסת נפלאות, שפעלו רבות לקידום זכויות האדם בכלל ומעמד האישה בפרט, כגון מרינה סולודקין ואורית זוארץ ממפלגת קדימה, נעלמו מהמפה. ספק אם רבים מאיתנו ירגישו בחסרונן. הן פעלו בצורה מרשימה ועקבית, אבל בלי הבאז התקשורתי, נעלמו מעיני הציבור - וכאשר לא נכנסו לכנסת ה- 19, רוב הציבור כלל לא שם לב.

 

אנחנו יכולים להשפיע גם בחיי היומיום

התרגלנו להיות אזרחיות ואזרחים בהמתנה. אחת לשלוש-ארבע שנים נערכות בחירות, אנחנו נזכרות ונזכרים לנהל ויכוחים פוליטיים, במסגרתם רובנו יכולים ויכולות לנקוב בשמותיהם של 20-30 חברי כנסת שעוררו סערות תקשורתיות ובראשי המפלגות. שנייה לאחר שהבחירות מסתיימות, אנחנו חוזרות למחילות המיואשות מהן זחלנו, טומנות את ראשינו באדמה. דיבורים על כלכלה, על שלום ועל מדיניות ממוסגרים תחת מטריית "המצב", כרגעים קפואים בזמן, עליו אין לנו שליטה.

 

זו לא אשמתנו. התקשורת הממוסדת דואגת מזה שנים להציג תמונה חלקית מאוד של הפוליטיקה הישראלית, משום הייתה הכנסת חסרת משמעות וחיינו כולם מנוהלים על ידי עשרה אנשים, כמו דיקטטורה שנבחרת באופן דמוקרטי אחת לתקופה. האמת שונה מאוד מהמציאות.

 

הכנסת, AKA הרשות המחוקקת, היא גוף מהותי, פרגמטי ומעניין - ויכולתו של הציבור לפנות לחבריה ולאתגר את הנעשה בה גדולה משמעותית מיכולתו להשפיע על החלטות הממשלה, היושבת, מרוחקת, במגדל השן שלה. הטכנולוגיה מאפשרת לנו גישה כמעט בלתי אמצעית לפעילות הפרלמנטריתיכולת ההשפעה האזרחית שלנו יכולה לבוא לידי ביטוי בחיי היומיום. אנחנו רק צריכים להיות מודעים ומעורבים יותר, ולקחת את התקשורת הממוסדת בעירבון מוגבל, מבחינת טיב המידע שהיא יכולה לספק לנו. אם נתייחס לבחירות כאל נקודת ציון אחת מבין שלל נקודות הציון הפוליטיות והחברתיות, אולי פסאדת השיוויון האזרחי עוד תוחלף בשיוויון אזרחי אמיתי, ועבודתם של אותם חברי וחברות כנסת, שמשנה לנו את החיים, אפילו טיפונת, מדי יום, תהיה חלק משק הכלים האזרחיים שלנו, בבחירות לכנסת ה- 20.

 

מפלגות ושיעור הנשים בהן

מרצ - 6 מנדטים, שלוש נשים השוות ל 50% מהמנדטים

יש עתיד - 19 מנדטים, שמונה נשים - 42% מהמנדטים

מפלגת העבודה - 15 מנדטים, ארבע נשים - 27%

הליכוד ביתנו - 31 מנדטים, שבע נשים- 22.5%

הבית היהודי - 11 מנדטים, שתי נשים - 18%

התנועה - ששה מנדטים, אישה אחת 17% (ציפי לבני בלבד)

בל"ד - שלושה מנדטים, אישה אחת 33% (חנין זועבי בלבד)

במפלגות ש"ס (11 מנדטים), יהדות התורה (שבעה מנדטים), חד"ש (ארבעה מנדטים), רע"ם-תע"ל (חמישה מנדטים) וקדימה (שני מנדטים) - אין נשים בכלל.

 

  • עדכון בתום הספירה: אישה נוספת נכנסה לכנסת מטעם מפלגת הבית היהודי, כך שמספר הנשים הסופי בכנסת הוא 27