הדבר המשותף לילד ולעסק חדש הוא שאף פעם אין זמן מושלם לעשות אותם. מניסיון אישי, תמיד יש משהו שיותר טבעי לעשות מלצאת לעצמאות או להפוך להיות אמא – לקטר קצת על הבוס, לצאת להשתכר, לבדוק מה קורה בפייסבוק - לא חסרים דברים. הבעיה היא שזו בדיוק ההתנהלות שתשאיר אותך שכירה כל החיים (להיות שכירה זו לא קללה, זה פשוט תלוי מה את רוצה בחיים).

 

עוד ב-Onlife:

 

הרגע הזה בחיים, בו נופלים עלייך בבת אחת שידת החתלה, עגלה, ותינוק קטן, לא מגיעים לעיתים תדירות. משהו כמו 2-4 פעמים בחיים. ובאופן דומה אך אחר לחלוטין - רעיון לעסק, הלוואה נוחה מהבנק, ושותפים נהדרים - לא יגיעו לדלת שלך עם שליח מנומס של פדקס ויבקשו לעזור לך ככל האפשר. אז מה עושים?

 

לא מדברים על זה הרבה, אבל גם לקריירה שלנו יש מעין שעון ביולוגי. בשנות העשרים שלנו אנחנו שכירות נהדרות, לומדות הכל מהר ומתמסרות לכל עסק בתאווה וכששנות השלושים שלנו מגיעות, אנחנו בוגרות מספיק כדי להתחיל משהו משל עצמנו, ועדיין צעירות ורלוונטיות מספיק כדי שזה יהיה חדש ומרענן.

 

כשנכנסתי להריון הרגשתי שבנוסף לעובדה שחיים מופלאים גדלים בתוכי, גם שהקריירה שלי תקועה במקום. הייתי קניינית ומנהלת של בוטיק מצליח בתל אביב, אבל אחרי שש שנים הרגשתי שמה שעשיתי במשך רוב הזמן הזה, הוא להגשים חלום של מישהו אחר. מישהו נחמד, מפרגן ונדיב בדרך כלל, אבל עדיין. הוא מישהו אחר.

 

ענבל בוסיבא - מייסדת ומנכ"לית האתר Belle & Sue

צילום: קרן לחמן

 

עם ההבנה הזאת וגם עם בן זוג תומך שאמר לי שאם אני ממשיכה לקטר על העבודה שלי הוא יתפטר ממנה בעצמו, העליתי לשיחת סקייפ את אחותי עדי ואת שירה, חברת ילדות שלנו שגרה בניו יורק.

 

כשעלה באותה השיחה הרעיון להקים כאן את אתר האופנה הראשון בישראל, התלהבנו נורא למשך כמה דקות ואחר כך נתקפנו אימה קלה. נכון, כולנו עסקנו באופנה - עדי הייתה עיתונאית בסגנון, ושירה מנהלת כבר שנים חברה לקידום מותגי אופנה באמריקה - אבל עדיין, השממה האינטרנטית שסבבה אותנו גרמה לנו לתהות "אם זה כל כך הגיוני, למה אף אחד לא עושה את זה?". התשובה אגב, לדעתי, היא שכולן בדיוק מקטרות על הבוס, יוצאות להשתכר או בודקות מה קורה בפייסבוק.

 

אז הקפנו את עצמנו באנשים טובים והתחלנו לעבוד.

 

ההריון שלי היה (בדיעבד) קטליזטור מצויין להקמת העסק – אם בכל מקרה החיים הולכים להשתנות אז למה לא שישתנו לגמרי? חוץ מזה, בינינו, אין כמו חרדה אחת (הקמת עסק) כדי להרגיע חרדה אחרת (לידה). 

 

בזמן שחברות הריוניות אחרות שלי היו שקועות בספר העבה הזה עם השעון על הכריכה, אנחנו היינו בפגישות עם הבנק. לפגישה הראשונה עם המעצבת הגרפית של האתר הגעתי כבר עם תינוק חמוד בן שבועיים ואת הכסף מחופשת הלידה השקעתי בקולקציה הראשונה שלנו.

 

מתוך השואו רום של בל וסו.

צילום: קרן לחמן

 

האמהות הביאה איתה לא רק מוטיבציה ותחושה שכמעט הכל אפשרי, אלא גם תובנות שעזרו לנו לעצב את האופי של האתר שלנו. החלטנו למשל שלא נצלם דוגמניות בנות 20, ושנוותר על שימוש בפוטושופ. אם אנחנו מצפות מהלקוחות שלנו שיקנו בגד  דרך מסך המחשב בלי למדוד אותו, נציג להן אותו על נשים אמיתיות, שיד מרטשת לא נגעה בהן.

 

ובכלל, לצלם ילדות בנות 20 נראה לנו כמו שטות גמורה - איזה ערך מוסף יש לנערה דוגמנית לתת לצרכנית אינטליגנטית עם אורך חיים שמורכב מילדים ועבודה או לימודים באוניברסיטה?  כלום, חוץ מעור פנים ללא דופי והבעה מיוסרת שהצלם אמר לה לעטות (ייסורים על מה? את בת 20! רבאק, תחייכי).

 

גם כשאנחנו בוחרות קולקציה אנחנו חושבות לא רק מה יתאים לפאשניסטה הקלילה, אלא גם מה ישמח את האימא העסוקה שבקליק אחד יכולה לקפוץ מאסיפת הורים בגן לסוהו בניו יורק.

 

מאז שהשקנו את האתר עברו כמעט שנתיים וחצי, למדתי להיות אמא במקביל לכך שלמדתי להיות בעלת עסק. בשני התחומים אני בטוחה שעשיתי (ועדיין עושה) טעויות איומות: לפעמים אני עדיין מתייסרת על זה שכשיואל היה בן חמישה חודשים נסעתי בלעדיו לשבוע האופנה בניו יורק ולפעמים (אבל ממש מעט) אני מוצאת את עצמי עונה למייל ממעצבת בזמן שאנחנו משחקים ביחד על השטיח. אבל הדבר החשוב הוא שהטעויות האלה הן הטעויות שלי. ואם לעשות את הטעויות של עצמך היא לא ההגדרה של עצמאות, אני לא יודעת מה כן.

 

ענבל בוסיבא היא המייסדת והמכ"לית המשותפת של אתר האופנה belleandsue.co.il, ונבחרה בחודש שעבר ביחד עם אחותה התאומה עדי לרשימת 40  ההבטחות העסקיות במשק הישראלי ע"י גלובס.