בתחתית הידיעות על המשא ומתן הקואליציוני, מסתתרים הדיווחים על כך שאביגדור ליברמן בשקט בשקט מגניב הצעה רדיקאלית לשינוי שיטת המשטר בישראל. על פניו אפשר להתבלבל ולחשוב שההצעה של אביגדור ליברמן לא משנה הרבה: לא את שיטת הבחירות, לא את סמכויות בית המחוקקים, לא את מספר החברים או את אופי המשטר. כל מה שההצעה של ליברמן מבקשת היא "בסך הכל" להגדיר מחדש את האופן שבו מתמנה ממשלה. אם תתקבל, תשבור הצעת ליברמן את האיזון הדמוקרטי, ותקרב אותנו יותר מתמיד למשטר אוטוריטארי.

 

עוד ב-Onlife:

 

 

קיימים שני דגמים של דמוקרטיה: הראשונה היא דמוקרטיה פרלמנטארית. בדמוקרטיה כזו הפרלמנט נבחר ישירות ע"י הציבור ומכיל ריבוי סיעות המשקפות את הזרמים בחברה. מתוך הפרלמנט עצמו יוצאת הממשלה הפועלת מתוכו, זקוקה לאמונו התמידי, ומפוקחת תמידית על ידי הרכב הבית. לרוב, הממשלה הנבחרת היא תולדה של פשרה – יצירת קואליציה בין כמה סיעות שאף אחת מהן לא מספיקה על מנת להחזיק רוב.

 

מה מנסה אביגדור ליברמן לעשות לדמוקרטיה? (צילום: שאטרסטוק)

 

הפשרה בין הסיעות השונות אמורה לבטא את "הרוב" הציבורי שמעניק לממשלה המכהנת לגיטימציה. בנוסף, הפשרה מאזנת את שחקני הממשלה כל הזמן ומונעת משחקנים בודדים לפעול בצורה דיקטטורית.

 

מנגד, קיימת הדמוקרטיה הנשיאותית. שיטה זו קיימת בדרך כלל במדינות גדולות המורכבות לרוב מכמה רמות ממשל נפרדות. מטרת מוסד הנשיאות הוא להוות מורה-על ומייצג הרמה האחידה במדינה. הנשיא בדמוקרטיה נשיאותית נבחר בדרך כלל ישירות על ידי העם בבחירות, כאשר ברוב שיטות הבחירה נדרש המנצח לזכות בסוג של רוב מוחלט מקולות הבוחרים (50%). יחד עם זאת, הנשיא הנבחר איננו מלך.

 

דמוקרטיות נשיאותיות השכילו להגביל מאוד את סמכויותיו של נשיא נבחר, לאזן ולבלום אותו בחוקה נוקשה. בארה"ב למשל, הדמוקרטיה הנשיאותית הידועה בעולם, כל שינוי ומינוי שעורך הנשיא חייב לעבור שימוע מקיף, חקירה ואישור בסנאט. בנוסף, לנשיא כמעט ואין כל יכולת חקיקה עצמאית. לא אחת נדרש הבית הלבן לקיים מו"מ עם כל חברי הקונגרס (אחד אחד לפעמים)  על מנת להעביר חקיקה שבה חפץ הנשיא.

 

לברק אובמה אסור להכריז על מלחמה (צילום: שאטרסטוק)

 

גם הכרזת מלחמה אסורה על הנשיא והוא חייב לקבל אישור מהקונגרס. כל העברת כספים לצבא (שהנשיא האמריקאי הוא זה שרשמית עומד בראשו) זקוקה לאישור ועדת הביטחון של הקונגרס. את נשיא ארה"ב אמנם כמעט ובלתי אפשרי להדיח בנסיבות רגילות במהלך קדנציה, אבל הוא נאלץ להתמודד אחת לשנתיים בבחירות אמצע שמחליפות את בית הנבחרים ולא אחת משמשות מעין משאל עם על מדיניות הממשל.

 

ליברמן מציע להישאר בדגם המשטר הפרלמנטארי, אבל להעניק לרה"מ מינוי ויכולת שרידות נשיאותית: שיטת נשיאות שבה הנשיא לא נבחר ישירות על ידי העם, וגם לא נבלם על ידי הפרלמנט או על ידי חוקה.

 

לפי הפרסומים, ליברמן מציע להשאיר את שיטת הבחירות על כנה, אבל להוסיף שני סעיפים:

1. ראש הסיעה הגדולה ביותר יתמנה אוטומטית לראשות הממשלה, ושתיים,

2. לא ניתן יהיה להדיח אותו (אפילו לא בהצעות אי אמון או באי העברת תקציב).

איך שלא תקראו את הצעותיו של ליברמן, בפועל זה בדיוק מה שהוא מבקש.

 

בנימין נתניהו, ראש ממשלה כל יכול? (צילום: שאטרסטוק)

 

התוצאה: ראש ממשלה כל יכול

המשמעות היא קודם כל שיוכל להיבחר ראש ממשלה שזכה בקושי בשליש או רבע מהקולות בבחירות. ראש ממשלה זה לא יהיה מחויב לשום דבר, בטח שלא לקואליציה או כלפי כלל הציבור שרובו לא בחר בו. כמובן, לפחות כרגע, שראש הממשלה יאלץ להרכיב קואליציות אד הוק על מנת להעביר חוקים – אבל המשמעות היא גם כאן ביטול ממד האחריות הקואליציונית ולמעשה שבירה סופית ומוחלטת של מוסד האופוזיציה.

 

התוצאה היא ראש ממשלה נשיאותי כל יכול, שלא נבחר ע"י הציבור, לא ניתן להפיל אותו, ואין שום חוקה שבולמת אותו. במדינה שבה התרבות הפוליטית גם ככה, אם לומר זאת בעדינות, לא מאוד "תרבותית" ומוסד האחריותיות ממילא בקושי מתקיים, מעבר לראש ממשלה נשיאותי "ליברמן סטייל" תהיה לא פחות מאסון דמוקרטי.

 

בשביל מה? בשביל לחזק את היציבות? הממשלה היוצאת כיהנה ארבע שנים בהצלחה מרובה. מלחמות, התנתקות, אפילו שלום לפעמים נעשים כאן כמעט בלי שום קושי אם רק מאוד רוצים. בשם מה לקיים שינוי כה רדיקאלי בשיטת המשטר? מה הצידוק? מה הטיעון? עוצמה? כוח? חוזק? עוצמה על מי? נגד מי? התשובה היא נגדנו כמובן. עוצמה נגד העם, נגד האופוזיציה, נגד חופש הביטוי, נגד הפלורליזם, נגד הדמוקרטיה.ועם הדמגוגיה של יאיר לפיד שבעצמו מדבר על שינוי שיטת המשטר, ההצעה של ישראל ביתנו עלולה להתקבל.