לפני יומיים פורסמו שני סיפורים, לכאורה לא קשורים. הסיפור הראשון הוא על גבר שאנס ילדה בת חמש, כשצעדה בדרך אל הגן, ביישוב החרדי מודיעין עילית. על פי הדיווחים, הורי הילדה מסרבים לשתף פעולה עם המשטרה מחשש ל"פגיעה בשם המשפחה". בהמשך השבוע התברר כי הסיפור הוא שקרי, ועדיין - מקרים דומים יש בשפע. הסיפור השני הוא על ידיעה שפורסמה בעיתון החרדי "המודיע", על תינוק שנעל את עצמו בחדר השינה ונרדם, כשבתמונה שצורפה לכתבה נראתה מגירת נעליים פתוחה. עורכי העיתון בחרו לצנזר את נעלי הנשים מהתמונה.

 

עוד ב Onlife:

 

השתיקה היא אביזר חרדי מפואר, יותר משטריימל

מה עובר בראש של אדם, שמוחק מתמונה חדשותית נעלי סירה נשיות מהוהות? לא ברור. מה עובר על אדם שיצרו תוקף אותו ושניהם תוקפים בשמחה ילדה בת חמש? את זה בכלל קשה להבין.

 

כולם סיימו להתחלחל ממקרה האונס וברשותכם, אמנע משימוש בסופרלטיבים כגון "מזעזע, מפחיד, מטלטל" כי בינינו, הכל קטן על זה. פדופיליה היא תופעה חוצת מגזרים, תרבויות ועמים. לאיש אין ביטוח שמישהו בסביבתו הקרובה לא יתקוף, הסטטיסטיקה מראה בבירור שרוב התקיפות מסוג זה נעשות בבית.

 

מה שמייחד את המקרה של השבוע זו השתיקה. והשתיקה היא אביזר חרדי מפואר, הרבה יותר משטריימל ממוצע. שנים של חינוך לציות יצרו בני אדם המשלימים עם מצבים והתנהגויות כאילו הכל משמים. עיוותים מוסריים מקבלים מעמד של מום או נכות שעדיף לא לדבר עליהם, ובכלל "בושות" זה שם קוד לפתיחת שערי הגיהנום.

 

זה לא כבוד האישה, זה פחד

מעבר לתרבות השתיקה המיוסרת, התקיפה של השבוע קשורה בעניין נוסף. ההקצנה והטירוף הכרוכים במחיקת כל ייצוג וסממן נשי מהמרחב הציבורי החרדי. עד שתזדעזעו על מחיקת נעליים, הרשו לי להתפתל מול טשטוש פוטושופי של פני ילדות קטנות הלבושות בתחפושת במודעת פרסומת אקטואלית, או יותר גרוע מכך, מודעות פרסום עם בנים בלבד, שלטים במרפאות עם "אבאות" וילדים בגן שעשועים. הנשים לא שם. במטבח, בשופינג, מה זה משנה. בנים גדלים בעולם מטוהר מנשים ובנות וזה מה שחשוב.

 

עולם מטוהר מנשים (צילום: Shutterstock)

 

הדברים אינם חדשים, הם רווחים מאוד בעיתונות ובספרות החרדית, ומטפטוף קטן ולא מחייב הם הפכו לנורמה שהפכה לערך חובה. נשים לא קיימות. לא כתמונה, לא כציור או איור, אפילו לא כסילואטה. ציירי קומיקס חרדים נדרשים להתפתלויות מביכות בסיפוריהם בכדי להיפטר מהנוכחות המטרידה של האם, האחות או כל מישהי עם קוקיות או חצאית. יתרה מזאת, גם הטקסט, כל משפט הנכתב מסונן בשבע נפות מחמירות מתופעות נשיות ייחודיות כמו הריון, לידה ושלא נדע, רחם.

 

שלא יספרו לכם סיפורים על כבוד האישה. אין פה שום כבוד והערכה, יש פה פחד. פחד קמאי שהפך לאובססיה שנהייתה מצע נוח לתרבית פדופילים, אנסים וסתם סוטים שההורמונים שלהם לא מצייתים לקו המחמיר של מבקר העיתונות וצנזור הספרות.

 

שבוע אחד, שני מקרי קיצון, מדרון אחד חלקלק ועמוק שבתחתיתו מחכה לנו טאליבן עם השגחה מהודרת ושתיקה מהדהדת.

 

  • הכתבה עודכנה ב- 7.2, לאחר שהתברר כי סיפור האונס שפורסם הוא שקרי