"בית הספר החדש בחולון” שמכנה את עצמו דמוקרטי, פיטר אתמול את המורה המחליף לאמנות גל וולניץ. וולניץ, אמן וידאו המפרסם את עבודותיו ברשת, פוטר לאחר שתלמידיו, ילדי כיתה ז’, נחשפו מיוזמתם לעבודותיו האמנותיות, הביעו זעזוע והתלוננו על כך בפני הצוות החינוכי. אמש העלה וולניץ לדף הפייסבוק שלו תצלום מסך של הודעת מנהלת בית הספר שעסקה בנושא. מתוכנה עולה כי מדובר ב"דימויים ומראות קשים לצפיה ולא ראויים לחשיפה בפני ילדים מתחת לגיל 18".

 

מעבר לפיטורים המידיים, מרגיעה המנהלת כי גורם הסיכון טופל בנחישות הראויה: "עירבנו גם גורמים מוסמכים וטיפוליים על מנת להתייעץ לגבי אופן הטיפול הראוי במקרה". בנוסף, נוקטת המנהלת בלשון השמורה לטיפול בסיטואציות פוסט טראומטיות או במצבי מצוקה קשים: “מחר נשוחח עם התלמידים על הנושא. בלב השיחה תהיה הקשבה לתלמידים, התייחסות לחרדות שלהם, והעברת מסרים חשובים לגבי האחריות שלנו כמבוגרים כלפיהם. כמו כן נעודד את הילדים להמשיך ולשתף את הצוות וההורים בדברים שהם עוברים. נעדכן את הילדים שהענין בבדיקה ושנעשה כל מה שניתן כדי שיהיו מוגנים".

 

עוד ב-Onlife:

 

הומואים: סכנה לציבור

הבנתם? ראשית, מדובר ב”מקרה”. שנית, תמונת האמן העולה מן הטקסט המורתי היא, לכל הפחות, דיוקנו של פדופיל או עבריין מין מסוכן שיש להגן על הילדים מפניו ולהרחיקו ממגע עם קטינים.”המראות הקשים” להם נחשפו התלמידים הן יצירות אמנות שבמרכזן הומו-אירוטיקה מעודנת ועירום גברי חלקי. אברי מין, למשל, לא מוצגים שם. מה שכן מוצג שם, לפחות במרומז, הם הומואים, רחמנא ליצלן.

 

המראות הקשים. צילום: גל וולניץ

 

הילדים, כזכור, לא הופנו על ידי המורה המחליף לגוף יצירתו האישית או הוזמנו לבחון אותה ולחוות את דעתם. הם חיטטו והגיעו בכוחות עצמם לתגלית המסוכנת שמורם המחליף הוא אדם. ואם לא די בכך - אמן. ועוד כזה שהאמנות בשבילו היא כלי אקספרסיבי, המבטא בין השאר, שומו שמיים, גם את מיניותו.

 

לא הפעם הראשונה שהנוער נחשף לעירום

ואם בכך אין די כדי להרשיעו ולגזור עליו הרחקה מהציבור לאלתר, הרי שהוא אוחז גם בחיים פרטיים, מציג את אמנותו בתערוכות ואפילו מזמין קהל חובבי אמנות לבקר בהן. וכל זאת, אין לתאר, מתרחש על גבי דף הפייסבוק הפרטי שלו. שהרי כמורה לאמנות עליו לחדול מיידית מכל עיסוק אמנותי ולגזור על עצמו תענית יצירה. אלא אם מדובר, כמובן, בעיטורי מקרמה המציגים פכים מטקסי השבעה לכנסת ישראל, או בתערוכה של אוסף מפיות דקורטיביות.

 

אני משוכנעת שנפשותיהם הרכות של בני הנוער הצעירים בעידן הטכנולוגיה הרשתית לא נאלצו מעולם להתמודד עם תמונות עירום או יצירות אמנות המכילות עירום, גברי או נשי, מרומז או אף בוטה בהרבה. מעולם לא הגיע אליהם שימעו של פורנו רך או קשה, ולא נתקלו מעודם בתופעות רשת שאינן ברוח שעת סיפור לגיל הרך.

 

הודעת מנהלת בית הספר על פיטוריו של גל וולניץ

 

קורבנות שואה כן, אמנות לא

נראה שבמערכת החינוך הישראלית מותר ואף רצוי לחשוף בני נוער למחנות השמדה ולהראות להם צילומים של קורבנות שואה, לערוך איתם מסעות לבתי קברות לאומיים ולמערת המכפלה, לחשוף אותם למלחמות, טילים ופיגועים. שר החינוך שלהם יכול להיות די.ג’יי במועדוני לילה אפלוליים, וראש לשכת ראש ממשלתם לשעבר יכול לארגן לעצמו תערוכת צילומים של תחתוני נשים מקולקציית אחת מעובדות הלשכה, שלא בידיעתה או בהסכמתה.

 

אבל אמנות? עד כאן. ואם האמנות אינה נראית, בהכרח, כמו תיעוד מקהלת נערי כנסיה בהופעה בוותיקן, או שהיא נוגעת, חלילה, בתכנים מיניים פרובוקטיביים - מדובר בשערורייה שאין כלים להכילה.

 

האם לא ניתן היה לצפות שלפחות בבית ספר המתהדר בחשיבה "חדשה", “דמוקרטית”, פתוחה ונאורה מהמקובל, יוכל להתקיים דיון פתוח, פורה ומאתגר בגבולותיה של האמנות? הרי המורה-האמן עצמו יכול היה לנהל דיון כזה ולענות על תהיות התלמידים בשיעורי האמנות שלו.

 

לנצל את הזעזוע לדיון תרבותי

בלתי סביר לצפות שלפחות בבית ספר כזה אפשר יהיה למנף את הסיטואציה ליצירת שיח על עירום בעולמם של התלמידים? אי אפשר לנצל את הזעזוע שחשו התלמידים כדי לדון על השימוש בעירום באמנות, ברשת, בעיתונות ובטלוויזיה? לא ניתן היה לראות בכך הזדמנות לנהל דיון על האיסורים החברתיים, הדתיים, והנורמטיביים בחברה הישראלית? האם לא היה מקום לשאול אם יש לכבד נורמות פוריטניות או לנסות לאתגרן? האם התחסדות גורפת והשלכה משפילה של היוצר ממשרתו כמורה היא הדרך היחידה להתמודד?

 

ועוד דבר קטן מסקרן אותי. מה היה עולה, בבית ספר שכזה, בגורלן של יצירות כמו “מקורו של העולם” לגוסטב קורבה, למשל, המציגה פות שעיר, חלק תחתון של אגן הירכיים, בטן ושד ימני של אישה עירומה השוכבת על מיטה ומפשקת את רגליה? ואיזה טיפול חינוכי היה נופל בחלקו של הפסל דוד למיכלאנג’לו, המציג את מלכנו האהוב בעירום מלא, כשערוותו החשופה תלויה ומתנדנדת? האם יש לצנזר גם יצירות אמנות קלאסיות מכוננות כדי לא להשחית את נפש הנוער?