ONE Billion Rising הוא אחד הקמפיינים הגדולים והשאפתניים בעולם, הקורא למיליארד נשים ותומכיהן ברחבי העולם לממש את עוצמתן ולברוא מציאות חדשה, בה האלימות כנגד נשים תופסק לאלתר. האירוע מזמין מיליארד נשים לצאת לרקוד – לעמוד – ולדרוש את הפסקת האלימות חסרת הפרופורציות נגד נשים בעולם.

 

מי שעומדת מאחורי ההפקה הגדולה הזאת היא תנועת V-Day העולמית, בהובלת המחזאית איב אנסלר (מונולוגים מהווגינה), שפועלת כבר 15 שנה ברחבי העולם במטרה למגר את האלימות המופנית כלפי נשים. האות V מסמלת את החופש, הניצחון והווגינה.

 

עוד ב Onlife:

 

 

איב אנסלר על האירוע:

 

יותר מדי אלימות, במשך יותר מדי זמן, ביותר מדי מקומות בעולם

האם יש לי את המשמעת העצמית להיות נשמה חופשית? אולי אני רגישה מדי, סובלת מעודף יכולת לחוש במציאות וחוסר יכולת לסנן ולעבור הלאה. הנה רק אתמול חברה התלוננה בפני שנמאס לה מהצעקות במקום עבודתה. מיד ראיתי שתי אופציות לנגד עיני: בראשונה אני מתייצבת מול המנהל, מגייסת את מיטב המבטים המאיימים שלי ודואגת שהמצב לא יחזור. האופציה השנייה שהצעתי הייתה לחפש מקום עבודה מכבד.

 

חברתי הציעה את האופציה השלישית שכלל לא עלתה על דעתי: להישאר עם המצב כפי שהוא. בסך הכל מדובר בעבודה טובה, עם תנאים טובים, משהו שלא ניתן למצוא כל כך בקלות. ההכנעה בה היא אמרה את דבריה גלגלה אותי דרך מיליארד נשים כנועות היישר אל מעמקי חוסר האונים של עצמי. מגיל צעיר שילמתי מחיר בכל בחירה להישאר נאמנה למי שאני.

 

בתור ילדה לעגו לי כששיחקתי עם הבנים, שכן המגרש שייך לבנים והבנות רק הורסות את המשחק. בסטאג', המדריכה באה אלי בטענות שאני הולכת בלי חזייה ומדריכה אחרת טענה במלים יפות שאני לא מספיק כנועה מול הדוקטור. בהודו הסתובבתי קצוצת שיער והקפדתי על לבוש צנוע. זה הוריד את רמת ההטרדות בצורה ניכרת. הילדים קראו לי גנג'י (קירח) והגברים לא בדיוק ידעו לאיזו משבצת לשייך אותי. זה עדיין לא מנע ממני להצטרף לסטטיסטיקה המזעזעת ולהיות אחת משלוש.

 

לאורך חיי, מגיל הגן ועד היום, אני מוצאת אינסוף נקודות בהן הוטרדתי בשל היותי בגוף של אישה. ההטרדות הן לא בהכרח מגברים, אלא מכל מי שבחר להישאר עבד למערכת הפטריארכלית וסירב להכיר בי כאדם חופשי. לצערי, אין חדש תחת השמש, ופיסות החיים הקטנות הללו הן טיפה בים של חוויות משפילות, אלימות ומדכאות אשר משחיתות את גופינו ונפשנו כבר יותר מדי שנים. יותר מדי אלימות, במשך יותר מדי שנים, ביותר מדי מקומות בעולם.

 

כל הנשים בכל העולם:

 

להראות לעצמנו ולעולם את כוחנו הקולקטיבי

אז יתכן שאני רגישה מדי, עוד אחת עם קושי בקבלת סמכות, לא מוכנה להתכופף, לוותר, להתפשר, להכיר "בחוקי המשחק". עלי לטפל בעצמי, להפסיק להיות "כבדה" ולהתרגש מכל עוולה וחוסר צדק שקורים סביבי. ויתכן ש"רגישה מדי" זו עוד המצאה שעוזרת לשמר את ההגמוניה ושיתוף פעולה עם מנגנון הסמכות הוא שורש הבעיה. לקום, לצאת, לרקוד - התשובה להכנעה.

 

אחת מכל שלוש נשים על הכוכב הזה נאנסת או מוכה במהלך חייה. אחת מתוך אחת חוותה או תחווה אלימות רגשית, מינית, פיזית או מילולית. באפשרותנו להוציא את האמת הזו לאור ולצאת ממחול האימה אל עבר ריקוד ניצחון החופש. תנועת V-Day רוצה, באמצעות אירוע ה ONE Billion Rising להראות לעצמנו ולעולם את כוחנו הקולקטיבי, את המספרים שלנו, ואת הסולידריות שלנו, שממש כמו האלימות - פורצת גבולות של מדינות.

 

מכירות את שיחות הסלון בהן אנו מרשות לעצמנו להפליג עם הדמיון ולחשוב מה היה קורה אילו? פעמים רבות השיחה מתחילה כך: "תארו לכם מה היה קורה אילו נשים היו מנהלות את העולם". ואז נזרקים לחלל החדר כל המשפטים שתוייגו לדיראון עולם כפנטזיה של א/נשים שמזמן ניתקו כל קשר למציאות. משפטים כמו "שלום עולמי", "עולם ללא אלימות", "חברה שוויונית המבוססת על ערבות לכולם". ואז, במידה ואין ציניקן בחבורה, השיחה מסתיימת ב: "תראו, התקדמנו הרבה מאד אך הדרך עוד ארוכה. לאט לאט, צעד צעד". איב אנסלר ונשים רבות מרחבי העולם החליטו שהגיע הזמן לצאת מהסלון ולתת לעוצמה הנשית לפרוץ את מחסומי התודעה הקולקטיבית, כי מיליארד נשים רוקדות זו מהפיכה.