שישי בצהריים, דיזנגוף סנטר, תור לתאי המדידה באחת מרשתות האופנה הפופולריות. אישה בת שלושים פלוס (לא אני, מישהי אחרת) עומדת ליד ילדה בת 13 מקסימום, שתיהן מחזיקות ביד סוודר סגול עם רקמת כלבלבים מתקתקה. בסך הכל תמונה טיפוסית, אבל כשחושבים על זה, הסוודרים תמימי הדוגמה הזאת מעידים על מצב עגום למדי. כי מה קרה לימים שבהן נשים היו מתלבשות כמו נשים, וילדות בנות 13 היו קונות בגדים שאחר כך ההורים לא הרשו להן לצאת איתם מהבית?

 

עוד ב Onlife:

 

על פניו, כל הורה למתבגרת בת 13 יעדיף בכל רגע נתון את סוודר הכלבלבים על פני מלחמות על אורך החצאית ועומק המחשוף, אבל המצב הזה, שבו נשים מנסות להתלבש כמו ילדות ולא להיפך, מעיד על משהו גדול יותר.

 

הילדים של היום מעריצים ילדים

בשבוע בעבר התפרסמה כתבה באתר bitch, ובה דווח על קבוצת תיכוניסטיות שבחרה את הנשים המפורסמות שהן מעריצות, שמעוררות בהן השראה כנשים צעירות בעצמן. לא מדובר בבחירות יומרניות, אלא ברשימה אותנטית למדי, של סלביות של ממש – כמו אמה סטון, טינה פיי, איימי פולר וזואי סלנדז. רשימה מגוונת, והנימוקים לבחירה מגוונים גם הם: כי היא מצחיקה, כי היא מוכיחה שנשים לא שוות פחות מגברים, כי היא מתעקשת על תפקידים שלא מבזים נשים, ועוד ועוד.

 

מדכא לחשוב על ניסיון ליצור רשימה דומה כאן בישראל, ולא רק בגלל שפמיניזם זה פשוט מאד לא מגניב במחוזותינו. דווקא יש בארץ נשים שהן גם מפורסמות, מצליחות ומדוברות, וגם עשו כברת דרך אישית ומקצועית שיכולה לעורר השראה בבנות צעירות. נינט או שרית חדד, למשל, הן שני שמות שקופצים לראש אוטומטית, ויש בוודאי עוד. אבל האם הן מייצגות באמת את הלך הרוח של תיכוניסטיות קופצניות בישראל? תרשו לי להמר בזהירות שלא ממש.

 

הילדים של היום מעריצים ילדים, ויש להם כאלה בשפע – עם כל סדרת נוער חדשה שעולה על המסך – נולדים כוכבים חדשים שעדיין לא סיימו תיכון. גם בתכניות הריאליטי דוגמת כוכב נולד ואחותו החורגת דה וויס מי שכובש את הקהל הם עוללים בני 17.

 

עשתה כברת דרך אישית ומקצועית. נינט טייב (צילום: יח"צ)

 

אנחנו צריכות לשרוף גוזיות עם לבבות

אז מה הבעיה, בעצם? הבעיה היא שהנערות של היום אמורות להיות הפוליטיקאיות, האמניות, והמורות של מחר, אבל בשביל שנערה בכלל תחלום על עתיד, היא צריכה לסמן לעצמה – "הנה, כמו זאת". דרוש להן מודל לחיקוי, כי כשאת מעריצה דמות בוגרת, את מרוויח פרספקטיבה אחרת. כזאת שגם אם את עוד לא מבינה אותה עד הסוף - היא מאתגרת אותך. ואת מי הן יחקו, אם אנחנו, המודליות הפוטנציאליות, מחקות אותן?

 

מהלופ המוזר הזה הנוער מפסיד, זה ברור, וגם התרבות, לו יכלה לדבר, הייתה וודאי מעדיפה גיבורים אחרים. אבל מי שבאמת בצרות כאן אלה אנחנו, הילדות הגדולות, שמסרבות להיות נשים ומתעקשות לשאוב השראה מנערות במכנסי סקיני שטופי אקונומיקה שמדברות ב'היוש' ו'ביוש'.

 

מעבר לבגדים, כי זה אולי עניין של טעם -  גדל כאן דור של נשים צעירות שמסרבות לקפוץ למים ולהיות כאלה. אנחנו צריכות לקחת אחריות, לשאול את עצמנו למה, לשרוף גוזיות בדוגמת לבבות. אנחנו צריכות להתבגר, כי זה כבר מתחיל להיות פיכסוש. ובעצם – גם אנחנו עוד יכולות לגדול.