בעשרות השנים האחרונות התקבעה הדעה כי המדיה אחראית בצורה ניכרת, לבעיות דימוי הגוף של נשים צעירות, אשר מיום היוולדן ועד גיל ההתבגרות המכריע, נתונות להשפעה סביבתית בלתי פוסקת של דמויות בלתי אפשריות לחיקוי.

 

לעמוד הפייסבוק של Dove

לעמוד היוטיוב של Dove

 

לפי מחקר שעשתה חברת דאב העולמית מסתבר כי רק 4 אחוזים מהנשים בעולם מתארות את עצמן כיפות, 6 מתוך 10 נערות נמנעות מפעילות חברתית רק מפני שאינן אוהבות את המראה שלהן ו-72 אחוזים חוות לחץ פנימי וחיצוני להיות יפות.

 

בין הגיבורות הצעירות של הסדרות האהובות בטלוויזיה, לדוגמניות היפהפיות שמופיעות בשלטי החוצות או בפרסומות, ועד הזמרות שמככבות בוידאוקליפים ומציגות גזרה מרשימה, כולן מציבות מודל ויזואלי בלתי ניתן להשגה, אשר יוצר בנערות ציפיות מוגזמות מעצמן ומגופן.

 

פרופסור אלן אפטר, מנהל המרכז לרפואה פסיכולוגית בביה"ח שניידר לילדים, מספר מניסיונו כי "מה שקורה בשנים האחרונות בעולם האופנה, והסטנדרטים החדשים והמקובלים בחברה, מאוד משפיעים על דימוי עצמי ודימוי גוף של אנשים צעירים. בעיקר נשים, אבל גם גברים. השינוי המחשבתי שלנו, המתייחס למה שנחשב בריא ולא בריא, יפה ומקובל, עובר בשנים האחרונות התאמה דרסטית למה שאנחנו רואים על מסך הטלוויזיה, הקולנוע ובשלטי החוצות".

 

עטיפת הספר "יומנה של ברידג'ט ג'ונס"

 

 

גיבורה בספר עלולה להיות הרסנית לא פחות מדמות על המרקע

 

כעת, מחקר חדש בא לבדוק את כוחה של המילה הכתובה - להבדיל מדימוי ויזואלי - כמשפיעה על דימוי גוף. במחקר שערכו באוניברסיטת וירג'יניה טק, הפרופסור לתקשורת רוברט ג. מאגי והסטודנטית לתואר שני מליסה ג'יי. קמינסקי, עולה כי גם הגיבורה (פרוטגוניסטית, דמות ראשית ומובילת עלילה) בספרות לנשים, עלולה להיות הרסנית לדימוי העצמי של הקוראות, לא פחות מהדמויות שאנחנו רואים בסרטים.

 

כולנו ראינו את "יומנה של ברידג'ט ג'ונס" או "משהו שאול", סרטים רומנטים קלילים שנקראים בעגה המקצועית "צ'יק פליק", כלומר, סרטים לנשים, ועובדו לקולנוע מתוך ספרות לנשים, שנקראת צי'ק ליט (chick lit, מהמילה Literature, ספרות – י.ב.כ).

 

ציק ליט מתואר במילון אוקספורד כ"ספרות שנועדה בעיקרה לנשים, ומציגה לרוב קו עלילה בה הפרוטגוניסטית עוברת סוג של מהפך פיזי בדרכה לאהבה, אושר והצלחה".

 

למעשה, כבר ב-2006, כתבו החוקרים גיל ודיקרהוף במאמר כי צ'יק ליט הוא אידיאלי למחקר של הקשר בין דימוי גוף והמילה הכתובה, מאחר וברוב סיפורי הצ'יק ליט, הגיבורה נאבקת עם המשקל שלה. הקשר הזה, בין המשקל לדימוי העצמי, הופך את הז'אנר למדיום האולטימטיבי למחקר על השפעתה של המילה הכתובה ודימוי טקסטואלי, לעומת ייצוג ויזואלי.

 

לכן, אם עד היום נהוג היה לחשוב כי לצפות ברנה זולווגר, מגלמת את ברידג'ט ג'ונס זוללת עוגות וסובלת משלל נוירוזות לגבי המשקל שלה, יכול לפגוע בדימוי העצמי ודימוי הגוף של הצופות, הרי שכעת מסתבר שגם לקרוא על זה, יכול לעשות בדיוק את אותו הנזק. המחקר החדש ניתח את ההשפעה של משקל ודימוי גוף של הגיבורה בספרי בנות, ופורסם במגזין "דימוי גוף", בגיליון דצמבר 2012.

 

עטיפת הספר "משהו שאול" של אמילי גיפין

 

 

קריאה מסוכנת לבריאות שלך!

 

כדי לבסס את המחקר, החוקרים מאגי וקמינסקי השתמשו בשני רומנים ידועים לנשים, בהם הדמויות בעלות משקל גוף תקין, אך סובלות מדימוי עצמי נמוך. הספרים: "משהו שאול" של הסופרת אמילי גיפין (שגם הפך לסרט תחת אותו שם) והספר השני ""Dreaming in Black and White של הסופרת Laura Jensen Walker.

 

החוקרים החליפו בשני הספרים את כל הקטעים הנוגעים במשקל או במידות הגוף של הגיבורה, וכתבו תשע גירסאות נוספות של התיאור הפיזי שלה. הם "הפכו" את הגיבורה לשמנה יותר, רזה יותר, או הורידו התייחסות פיזית למשקל שלה והכניסו חרדות לגבי דימוי הגוף שלה, וכמובן גם יצרו גירסא ללא כל התייחסות לנושא.

 

מאגי וקמינסקי ביקשו מ-159 סטודנטיות לקרוא את הספרים, כל אחת קיבלה את שני הספרים , באחת הגירסאות ולאחר מכן ענתה על שאלון הנוגע בדימוי גוף.

 

תוצאות המחקר היו חד משמעיות:

קריאה של ספרות נשים עלולה להיות הרבה יותר מסוכנת ממה שנהוג היה לחשוב. קריאה על גיבורה ראשית רזה גרמה לקוראות להרגיש פחות מושכות חיצונית, וקריאה על אישה חסרת בטחון, הגבירה את החרדות של הקוראות בנוגע לבמשקל הגוף שלהן.

 

ברידג'ט ג'ונס: לקרוא שהגיבורה סובלת מבעיות דימוי גוף משפיע כמו לראות אותן על המסך

 

פרופסור אלן אפטר מסכים עם תוצאות המחקר, אולם עם הסתייגות. "מחד, מאוד קל להבין את הממצאים של המחקר. קריאה של רומן יכולה להיות בעלת השפעה גדולה על מה שאנחנו חושבים על עצמנו. הדוגמא הקלאסית להשפעת המילה הכתובה על צעירים היתה במאה ה-18 ונקראת "אפקט ורתר", על שם גל ההתאבדויות שהציף את אירופה בעקבות הרומן "ייסורי ורתר הצעיר" של הסופר גתה. ספר משפיע אחר שניתן להתייחס אליו הוא "התפסן בשדה השיפון". יש ספרים שהופכים לקאלט, והם תמיד ישפיעו על מה שאנשים חושבים על עצמם ועל הדרך בה הם מתנהגים. אולם, אני מנחש שכיום, ההשפעה של ספרים פחותה לעומת מה שהיה פעם, ולעניות דעתי, לסרטים ולתמונות יש אפקט יותר חזק על צעירים. ולו רק בגלל שאנשים קוראים פחות ממה שנהוג היה פעם".

 

"מניסיוני, ההשפעה של ספרים לעומת מה שקורה באינטרנט, היא זניחה. ההשפעה השלילית של אתרים מעודדי אנורקסיה למשל, לעומת ספרים, היא משמעותית על הנוער של היום. יותר מזה, כל הכתבות בעיתוני נשים בסגנון "איך לרזות מהר יותר" וכל הסקרים והשאלונים שנועדו לעמת נשים עם הגוף שלהן, משפיעים הרבה יותר על הדימוי העצמי ודימוי הגוף של נשים, מרומנים".

 

"כיום, בעבודתי כפסיכיאטר, רוב הבנות הצעירות שמגיעות אלי, לא אוהבות את הגוף שלהן, ויש ללמד אותן ולמעשה, ללמד אנשים באופן כללי, לקבל את עצמם כמו שהם".