קצף, חוטים ואייל גולן. כמה מילים עייפות וחסרות מעוף, טקס בית ספר שחוק עד כדי עלבון. חיילים במדים ומלל מלא פאתוס, אך ריק מעומק רעיוני. זהו יום העצמאות בשבילי, עוד יום, עוד שקר חלול של תרבות מלאת סתירות פנימיות ורדידות מכעיסה.

 

עוד ב Onlife:

 

 

מה הטעם בהצגה חסרת התכלית הזאת?

יש משהו כל כך לא מובן בדרך בה החברה שלנו בוחרת לציין את היום הזה, אם עצמאות היא הדבר שאנו בוחרים לחגוג ולהנחיל לילדינו. מה יכול להיות יותר מנוגד לרעיון העצמאות מלבלות את היום על חתיכת דשא מאוכלסת לעייפה עם השכנים וחברים, ולצלות חלקי גוויות של יצורים רגישים, אשר מעולם לא טעמו את מרקמן המרנין ומלא הרבדים של החירות והעצמאות, שכל עצם בגופם המעונה דורשת?

 

מה הטעם בכלל בהצגה חסרת התכלית הזו, אם אפילו האוויר שאותו אנו נושמים ב"יום החירות" הזה מזוהם בדיכוי ואלימות קיצונית כלפי אלו שחיים תחת שלטון של טרור, שאנחנו בעצמנו מממנים?

 

אם חגיגת העצמאות הזו מוגבלת רק לקבוצה הבדלנית שלנו, אז מה החזון כאן? אם התרבות שלנו היא כל כך אקסקלוסיבית וחסרת ניידות חברתית (וכן, אני לחלוטין רואה בתרנגולות ופרות, אותן אנו מפטמים ומהנדסים לקראת הטבח, חלק מהחברה שלנו) מה אנחנו חוגגים?

 

בסופו של דבר, אלה חלקי גוויות (צילום: Shutterstock)

 

אין בסיס מדעי או הגיוני ליחס שלנו כלפי בעלי חיים

לאורך מאות ומיליוני השנים בהן הגלגולים השונים של החיה האנושית התקיימה על הכדור הזה, ראינו את עצמנו כחלק אינטגרלי ממארג החיים על הפלנטה הגוססת הזו. אך לאחרונה, בתהליך שהחל רק לפני כ- 10,000 שנה עם ראשיתה של המהפכה החקלאית, התחלנו לפתח תרבות קניינית ורודנית כלפי חברינו לפלנטה.

 

התחלנו לראות בחוויה האנושית ובתפיסה הקוגניטיבית שלנו מן סוג של מדד לערך של חיים. מבחינה מדעית אין לגישה התמוהה הזו שום היגיון או משקל, שכן אפילו הקהילה המדעית נאלצה סוף סוף להכריז לא מזמן את הברור מאליו: בעלי חיים אחרים מלבד האדם מחזיקים במודעות עצמית.

 

במדדים של יכולת חישת כאב והנאה, אין בעלי החיים נופלים בדבר מהדרך בה אנו חווים חוויות אלו. לפעמים אף נדמה כי הקיבולת הרגשית של רבים מהם עזה יותר משלנו. ההתרגשות שהכלב המשפחתי מפגין כשחברו האנושי חוזר הביתה מהעבודה או כשהוא מבחין שהולכים להוציא אותו לטיול היא, ללא עוררין, עמוקה ומלאת משמעות לא פחות מאשר זו שאנו חווים בסיטואציות אותן אנו מוקירים ובוחרים לקדש. הכאב שחש בעל חיים מונוגומי שאיבד את שותפו לחיים הוא משהו שאנו, בני האדם, ככל הנראה לא מסוגלים אפילו להבין. לא חסרות דוגמאות לתצפיות על פרטים שאף איבדו את רצונם לחיות כתוצאה מטראומה רגשית בחייהם.

 

אז אם אין כל בסיס הגיוני ליחס הרודני שלנו כלפי בעלי החיים, כיצד יתכן שהדרך בה אנו בוחרים לחגוג את עצמאותנו היא דרך שלילת החירות והעצמאות של אחרים?

 

אפשר לחגוג עם שיפודים טבעוניים

בחוות ובתי המטבחיים הפגיעה והברוטאליות היא ברורה לכל. אנו כולאים ציפורים בכלובים בגודל גופן, עד שאינן מסוגלות אפילו לפרוס את כנפיהן. לפני כשבוע שיחררו החברים בתנועת 269 תרנגולות שמעולם לא זכו לאפשרות לממש את הצרכים הבסיסיים ביותר שלהן: לדרוך על אדמה (במקום על רשת ברזל), לעשות אמבטיות חול להתעופף או אפילו לדגור על הביצים שלהן. התרנגולות האלה, שבילו את כל חייהן בתוך כלוב מחניק, לא ביזבזו זמן רב לאחר השיחרור ובאופן מיידי החלו לממש את צורכיהן. כי יש להם צרכים, שאינם הצרכים שלנו.

.

אין כל סיבה לשנות את אופי החגיגות של יום העצמאות כדי לחיות כאנשים עצמאיים באמת, אשר לא שוללים עצמאות של אחרים. כל שידרש הוא לבחור לנפנף מעל שיפודים אשר הגיעו ממקור טבעוני.