בשנים האחרונות סחפה שיטות שונות של אימון אישי, או קואוצ'ינג, את עולם הטיפולים בסערה. לא עוד פגישות של שנים על גבי שנים, בהן אנחנו יושבים/שוכבים על ספת הפסיכולוג ומנתחים את עצמנו לדעת, אלא טיפול ממוקד מטרה בעל התחלה, אמצע וסוף, שבו אמור המטופל להגשים את יעדיו בליווי אישי וצמוד, ולאחריו הוא נפרד מהמטפל. 

 

 

עוד ב Onlife:

 

בתוך עולם האימון האישי צמחו נישות שונות של התמחויות עסקיות, זוגיות, בנושאי הורות וכדומה. בחרנו את 5 הנשים הבולטות בתחומים שונים, שיצרו לעצמן שם ומוניטין בזכות עבודה קשה ותוצאות מרשימות. חלקן הגיעו מעולם הפסיכולוגיה, חלקן מחינוך ואחרות בכלל הגיעו משיווק – אבל כולן הבינו שמה שהן באמת רוצות לעשות הוא לסייע לאחרים במקומות בהם הם זקוקים לדחיפה קלה, דרבון, ייעוץ ומילה טובה. 

 

אסתה ברודצקי קאופמן, מאמנת זוגיות

 

בסרט הקולנוע "היץ'" וויל סמית' שיחק יועץ שכל תפקידו הוא לגרום לאשת חלומותיו לשים לב שהוא קיים בכלל. אסתה ברודצקי קאופמן, יועצת דייטינג כבר יותר מעשור, היא הגרסה הנשית והישראלית לכך. לדבריה, כבר מגיל 4 היא היתה מוצלחת בדייטים. "תמיד היו לי חברים וגם כשלא היה לי חבר, ידעתי שזה תלוי רק בי ואם ארצה יהיה לי בן זוג", סיפרה בראיון. "מאז שאני זוכרת את עצמי נתתי עצות לאנשים סביבי והתחלתי להבין שיש דברים שאני יודעת ומבינה לגבי מערכות יחסים והתחלות יותר מאחרים". לדבריה, אמה הדריכה אותה בחוקי ההתנהגות הבסיסיים בין גברים לנשים. "מגיל צעיר היא לימדה אותי להיות תמיד בשליטה עצמית, מאופסת על הרגשות שלי ולא להיכנע לגחמות רגשיות".

 

אסתה ברודצקי קאופמן, 41, נשואה לטייס במיל', נולדה ברוסיה ועלתה לארץ בגיל שנתיים. בגיל 18 היה לה חבר שהיה "מוצלח לכל הדעות", לדבריה. לאמה היה מאוד קשה עם הפרידה שלהם מאחר שהיא בנתה על חתונה, אבל ברודצקי קאופמן לא הרגישה את מה שהיא אמורה להרגיש. בעקבות הפרידה היא טסה לניו יורק וכששבה לתל אביב, בגיל 25, נכנסה היישר לסצינת הדייטינג. היא מעריכה שמאחוריה לפחות 400 דייטים.

 

אסתה ברודצקי קאופמן, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בתקשורת, ניתבה את את היכולת לקרוא היטב את האופי של אנשים אחרים לשיווק, ועבדה כיחצ"נית במשרד יחסי ציבור ובהמשך גם בחברת הכבלים איי.אס.פי, עד שהבינה שייעוץ הדייטינג, שנידבה עד אז בחינם, יכול לתת לה גם פרנסה מכיוון אנשים מחפשים הדרכה בתחום הזוגיות. "אני הייתי הראשונה בישראל שעסקה בתחום. לאט לאט החלו להגיע עוד אנשי מקצוע, ובהחלט יש מקום לכולם".

 

בין הנושאים שברודצקי קאופמן מייעצת בהם: ניתוח רושם ראשוני, איך תדעו אם מישהו נמשך אליכם, איך להכיר אנשים, איך להתחיל עם אנשים, ייעוץ טרום ופוסט דייטינג, בחירת בני הזוג, מעבר שלבים בזוגיות, ולבסוף מחויבות לעתיד.

 

אורית מרד-פרקש, מאמנת עסקית

 

"זה קורה לי המון", מספרת אורית מרד-פרקש. "אני מגיעה לפגישה עם מנהל בכיר או מנכ"ל שעל פניו יש להם הכל: משרד מרשים עם מכונת אספרסו משוכללת, משכורת מפנקת, רכב מנהלים. בקיצור, חלומם של רבים. אבל מהר מאוד מתברר כי מאחורי התדמית מעוררת הקנאה ישנה בדידות לא קטנה: מצד אחד הצורך התמידי להיות חזק, להפגין עוצמה ושליטה: 'אני מנהל את העניינים'. מצד שני, ככל שחלה התקדמות בסולם הארגוני כך יש לך פחות אנשים להתייעץ איתם ולשתף: העובדים שאמנם רוצים בקרבתך לרוב מנסים למצוא חן ונהפכים ליסמנים- ולכן אינם פרטנרים אמיתיים להתייעצות".

 

לדברי מרד-פרקש, מאמנת עסקית, התופעה הזו נקראת בדידות בצמרת: הגעת לקצה הפירמידה ואתה מביט ימינה ושמאלה ומבין שאתה לבד. עם הזמן, הלחץ העצום של התפקיד והאחריות יוצרים שחיקה: אובדן חוויית ההנאה והיצירתיות, אתה מתחיל  להתנהל על אוטומט. המומחיות של מרד היא להוציא מנהלים מהמצב הזה. מזה כמעט עשור היא מלווה מנהלים בארגונים ליצירת שינויים בסגנון הניהול שלהם ובחוויית ההישג האישי בתפקיד, בשגרה ובעתות משבר.

 

אורית מרד-פרקש, 34, בעלת תואר ראשון במדעי החברה ובתקשורת, היא מאמנת בכירה לתקשורת ומנהיגות מטעם חברת תות תקשורת ותוצאות בע"מ. עם ניסיון בחינוך, שיווק, פרסום ומכירות, היא הובילה עשרות תהליכי אימון אישיים ועסקיים בארגונים שונים, בהם: ביה"ח הדסה, בנק הפועלים, ישראכרט, זר פור יו, האוניברסיטה העברית, מכללת שנקר ועוד.

 

מרד-פרקש מסייעת להטמיע תהליכי אסטרטגיה בארגונים, תוך ניתוח תהליכי עבודה קיימים במטרה לשפר הממשקים השונים בתוך הארגון, מול מנכ"לים ובעלי תפקידים נוספים בארגון; מנחה סדנאות לשיפור התקשורת הארגונית והבינאישית; ומלווה מאומנים פרטיים ליצירת פריצת דרך בחייהם האישיים. כיום היא מאמנת אישית ועסקית בכירה, מעבירה את הכשרות המאמנים בתות, מלווה קבוצות מאמנים בחברה ומרצה באוניברסיטה הפתוחה בקורסי אימון. בנוסף, אורית מרד-פרקש היא גם יו"ר ועדת הביקורת בהנהלת ארגון המאמנים.

 

מיכל דליות, מאמנת בנושאי משפחה והורות

 

 

מיכל דליות מעולם לא שאפה להיות כוכבת טלוויזיה. היא ניהלה את הפעילות הארצית של היחידה למשפחה ולקהילה במכון אדלר ומאוד אהבה את העבודה, ש"סיפקה לי את תחושת המשמעות והעשייה וההישגים והקידום", סיפרה. "יום אחד בעלי ראה ידיעה בעיתון שב'קשת' הולכים לקנות את הזכויות של בי.בי.סי ויצלמו את סופר נני בארץ. הוא אומר לי, 'מיכל, זו את, תפני'. אמרתי לו, 'עזוב, בחייך, אני עובדת, אני מנהלת, הילדים שלי עוד חיו בארץ, התחילו להיוולד נכדים, לא מתאים. ב'קשת' המשיכו לחפש, ואחרי תקופה מסוימת פניתי גם אני".

דליות הגיעה לאודישן מצולם,ואחריו זומנה דליות לראיון נוסף. "בחוץ אני רואה נשים יפות וחכמות ומקצועיות. כשהגיע תורי נכנסתי לחדר והתיישבתי, מולי ישבו משהו כמו שישה?שבעה גברים. היה ככה שקט איזה כמה שניות, אני מסתכלת עליהם, הם מסתכלים עלי, ואז אמרתי להם “רבותי, תציגו את עצמכם". מאז אין כמעט איש שלא מכיר את דליות כ"סופר נני" – האשה שתבוא לעשות לכם סדר במשפחה.

מיכל דליות, 62, נולדה בתל אביב לאם עקרת בית ולאב בעל חנות וילונות. "גדלתי בבית של אמא אמריקאית ואבא רוסי. אמא שלי מאוד אהבה לקרוא, מאוד אהבה היסטוריה, סיפרה וקראה לנו באנגלית. היא היתה אשה צעירה, שמנמנה, מפונקת מאוד. ואבא שלי הוא איש עדין, מכבד, לא מתפרץ, חרוץ ומסור. זה היה בית סטריאוטיפי בחלוקת התפקידים. היא ניהלה את הבית, ואבא עבד קשה בחוץ. היא רצתה לצאת לבלות ולהזמין חברים, והוא תמיד היה נרדם לה".

דליות למדה הוראה לגיל הרך בסמינר לוינסקי וב- 1971 הוסמכה להיות גננת ומורה לכיתות א' ו - ב', והחלה לעבוד כמורה מחליפה בבית הספר בו למדה כילדה. לאחר הולדת בנה הראשון עבדה לסירוגין כגננת, בזמן שילדה שלושה ילדים נוספים. ב- 1979 פתחה דליות גנון לבני שנתיים, ולאחר לידת בת הזקונים שלה הפסיקה לעבוד בתחום החינוך.

"באמצע שנות ה– 30 שלי, החלטתי שאני לא רוצה יותר לעבוד עם ילדים, גם ארבעה משלי וגם עשרות ילדים שעברו אצלי כל השנים וניסיתי לעשות דברים אחרים. מזכירתו של זה, ועובדת החברה הזאת. לא מצאתי בזה עניין" סיפרה בעבר. "ואז חברה גילתה לי את המקצוע הזה שנקרא הנחיית הורים ובגיל 40 חזרתי ללמוד, ושוב פתחתי גן, כדי שיכלכל אותנו במשך היום. לעבוד תמיד היינו צריכים שנינו. ובערב למדתי".

לאחר ארבע שנות לימוד במכון אדלר הפכה דליות למדריכת הורים וליועצת בנושאי הורות. ב- 2002 היא אף הצטרפה להנהלת מכון אדלר ושנתיים לאחר מכן החלה לשמש כמנהלת בית הספר להורים של המכון, שנה לאחר מכן הפכה גם למאמנת ביחידה לאימון. את תפקידה כמנהלת סיימה ב-2007. באוגוסט 2006 החלה בצילומי "סופר נני", סדרה שספגה גם לא מעט ביקורת על חשיפת ילדים וניצולם לשם רייטינג. בנוסף, מדי שישי משודרת ברדיו ללא הפסקה תוכנית ייעוץ בהנחייתה.

דורית בר, מאמנת בנושאי מיניות ויחסים


דורית בר (צילום מתוך האתר)

דורית בר, 38, היא מאמנת אישית ומנהלת בית הספר למיניות מודעת "חכמת אישה" – מרחב להתפתחות העוסק במיניות, במערכות יחסים, ובאהבה ומתאים לנשים ולגברים. בר, בוגרת לימודי פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, טיפול משפחתי וזוגי, היא גם מנחה ותרפיסטית בשיטת האור הלבן ובטכניקת השאלה, מאמנת אישית ועסקית, מדריכה יחידים וקבוצות להתפתחות אישית ורוחנית והיא בעלת טור קבוע בערוץ יחסים באתרYnet .

דורית בר למדה במגמת פסיכולוגיה בתיכון והיא מספרת שהיא מאוד אהבה את עצם ההתבוננות פנימה והעיסוק בנפש האדם. היא המשיכה ללימודי סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, לימודי עבודה סוציאלית בבר אילן ולבסוף במכון אדלר. אולם שבע השנים באקדמיה הבהירו לבר שהנתיב הפסיכולוגי לא מספק אותה.

 

כשהייתה בת 26 נפטרה אמה של בר וכיווני החקירה שלה אחר משמעות החיים נותבו לתורות רוחניות כמו: בודהיזם, קבלה וטאואיזם. "תורות המזרח הביאו איתן ניחוח שהיה חסר לי כל החיים - ניחוח של דממה וטעם של אמת", היא אומרת."אנחנו יכולים לבחור להתנגד לנסיבות חיינו, לכעוס ולסבול, או שאנחנו יכולים להסכים להתנסות בהם במלאות וליצור לעצמנו חוויית חיים חיובית". דורית בר אמרה כי "התעורר בי הדחף לשלב פסיכולוגיה עם רוחניות", ובסוף המסע שלה מצאה שילוב מנצח לטעמה בשיטת האור הלבן, שם כולל לסדרת טכניקות להעצמה אישית. 

 

 

מיה לויט פרנק, מייסדת שותפה ומנהלת בית הספר לאימון של מכון אדלר ומאמנת עסקית

 

החזון המקצועי שעומד לנגד עיניה של מיה לויט פרנק הוא "לאפשר לאנשים לחיות את חייהם מתוך תקווה, יצירת אפשרויות, בחירה ותנועה". כבר כילדה היא למדה את עוצמתו של חזון: מיה לויט פרנק גדלה בדרום אפריקה, אך כשהיתה בת 13 הוריה החליטו להגשים את חזונם ולעלות לארץ. "האמונה שחזון מעורר אצלנו תקווה ומניע אותנו לפעולה מופנם אצלי מילדות", היא אומרת.

בסיום לימודי התואר הראשון נסעה מיה לויט פרנק בעקבות חלומה – לחיות שנה בפריס. היא חזרה ארצה, למדה תואר שני באוניברסיטה העברית בפסיכולוגיה חברתית ורכשה ניסיון באימון ליחידים ולארגונים, בהדרכה בהנחיית קבוצות, בליווי מנהלים ובייעוץ ארגוני.

ב-2001 נסעה לויט פרנק יחד עם בעלה ושלושת ילדיה לקנדה לשלוש שנים. שם למדה אימון בבית ספר המוכר על ידי ארגון המאמנים הבינלאומי. באמצעות לימודי האימון גילתה לויט פרנק לראשונה את התיאוריה האדלריאנית. "שמחתי לגלות שלמקצוע שבו התאהבתי יש תיאוריה פסיכולוגית ותיקה ומוכחת שתומכת בה ומעשירה אותה", היא אומרת. כך למשל, אחת מגישותיה היא האמונה כי מלים יכולות לשנות. באמצעות שיטה שנקראת "שפה מטאפורית כמפתח לשינוי" היא מאמנת אנשים. "דימויים ומטאפורות יכולים לעזור למתאמן ליצור דימוי אחר, כדי להבין את המציאות אחרת ולהגיע אל היעד. להבין מושג אחד בעזרת מושג אחר", היא מסבירה. 

 

בתחילת מסלול לימודיה במכון אדלר בטורונטו נולד החזון של הקמת בית הספר לאימון בישראל. כשלויט פרנק שבה ארצה היא הגשימה את חזונה, וייסדה את בית הספר לאימון במכון אדלר, בו היא מנהלת שותפה יחד עם אנאבלה שקד, מנחה, סופרוויזרית ומאמנת בכירה. במקביל מנהלת מיה לויט פרנק עסק פרטי לאימון ולהעצמה ליחידים, לקבוצות ולארגונים. היא מאמנת במודל המשלב גישות שונות ומבוסס על התיאוריה האדלריאנית.

 

  • סייעו בהכנת הרשימה: אלון גל ונועה נבט