החברה המערבית, וזה כבר ידוע, קושרת קשר הדוק בין רזון להצלחה. נשים בכל גיל, מקצוע ומעמד, מוכנות להתייסר כדי להגיע למידות גוף "אידיאליות".

 

עכשיו מתברר, שיש לכך מחיר. המחיר שמעסיקים מוכנים לשלם לנשים על עבודתן. מחקר שנערך באוניברסיטת פלורידה  בארצות הברית, מוכיח כי נשים רזות משתכרות יותר מנשים במשקל "נורמלי", והרבה יותר באופן משמעותי מנשים שמנות. אבחנה נוספת שעולה מן המחקר היא שהדרישות והציפיות שמביעים המעסיקים באמצעות התגמול הכספי, קשוחות לא פחות מחוקי תעשיית האופנה. "נשים שמנות 'מוענשות' על שהפרו את קוד המשקל המקודש, באמצעות תלוש המשכורת שלהן", טוען החוקר ד"ר טימוטי ג'אדג', מהמכללה למנהל עסקים באוניברסיטת פלורידה.

 

ג'אדג' בדק את נתוני המשכורת של כ-24 אלף אמריקאים וגרמנים. הוא מצא כי נשים רזות הרוויחו 15 אלף דולר לשנה יותר מנשים ששקלו 12 ק"ג יותר מהן בממוצע. לעומת זאת, נשים ששקלו כ-12 ק"ג מעל המשקל התקין, הרוויחו 14 אלף דולר לשנה פחות מבעלות משקל תקין.

 

"אנשים שמנים ובעיקר נשים שמנות, מתקשים למצוא עבודה וסובלים מיחס שגובל בגזענות", טוענת ד"ר מירה חניק, מומחית להעצמת נשים, מרצה במכללה האקדמית בית ברל ומנהלת האתר "הדרך למעלה". לדבריה, במרבית מקומות העבודה בארץ ובעולם מצפים מאנשים להיראות טוב. "רזון וממדי גוף 'אידיאליים' הם שווי ערך לתווי פנים יפים. זו כנראה הסיבה להצלחתן של נשים רזות".

גם להיות גבר רזה לא משתלם

הגברים גם הם סובלים ממלכודת המשקל הזו, אם כי הפער בין רמות השכר קטן יותר. לא רק זאת, גברים רזים מדי, סובלים כנראה גם מחשבון בנק "רזה" יותר: על פי נתוני המחקר,  הגברים הרזים מרוויחים בממוצע 8,000 דולר לשנה פחות מגברים בעלי משקל ממוצע.

 

ניתוח הנתונים שעשה ג'אדג' מראה, כי משכורתם של בעלי המשקל הממוצע עלתה בהתאמה ככל שמשקל גופם היה גבוה יותר, אבל רק עד גבול מסוים. שכן גם מי שמכונים בארצות הברית בביטוי  obese  (שנגזר מהמלה Obesity, שמתורגמת לעברית, כהשמנת יתר קיצונית), זכו להערכה נמוכה בעבודה, שהתבטאה בשכר הנמוך יחסית.

 

לדברי פרופ' ליאת קוליק, סוציולוגית ופסיכולוגית מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן, הקשר בין היקף המותניים לתלוש המשכורת, נעוץ בסטריאוטיפים על השמנים. "אנשים שמנים נתפסים כחסרי מוטיבציה ושליטה עצמית, כנראה בגלל שההשמנה גורמת להם להתנייד לאט ויוצרת קונוטציה של עצלנות. שמנים נוטים להזיע, לכן הם נתפסים כפחות נקיים וכמוזנחים, מבחינת בריאות והיגיינה. כשיש עמדה שלילית כלפי אנשים, הנטייה היא להפלות אותם ולא לקדם". 

 

"במקביל", טוענת פרופ' קוליק, "ההשמנה עצמה היא שמשפיעה על האישיות. שמנים מפתחים דימוי עצמי נמוך, חוסר בטחון עצמי, לא מפתחים קשרים חברתיים אפקטיביים, נוטים לעצבנות כי רע להם עם עצמם. עם נתונים כאלה, קשה מאוד להתקדם. ייתכן גם שבגלל ששמנים סוחבים דימוי גוף שלילי, הם מנתבים את עצמם למקצועות פחות יוקרתיים, מקצועות שמרוויחים בהם פחות. סוג של סלקציה עצמית".

להיות שמן עולה כסף

במחקר נוסף, שנערך באוניברסיטה של שם ג'ורג' וושינגטון, וושינגטון (D.C.) חישבו החוקרים את מחירה של השמנת יתר. החישובים כללו את עלותם של טיפולים רפואיים, של דיאטות למיניהן ואת עלות אובדן ימי עבודה, בעטיים של אלה. הממצאים ממש לא מפתיעים: גברים שסובלים מהשמנת יתר הוציאו כ-2,600 דולר לשנה, בממוצע ואילו נשים, כמעט פי שניים (4,879 דולר).

 

על פי נתוני המחקר הזה, ייתכן שבכל זאת מדובר בסוגיית בריאות, אם כי גם כאן בולטים ההבדלים בין גברים ונשים. ד"ר ג'אדג' סבור שאנשים בעלי משקל רזה וממוצע, שקשובים להגדרות הרפואיות הנוגעות למידות ומשקל תקינים, הם קונפורמיסטים וממושמעים יותר, לכן מבצעים את עבודה נאמנה יותר וזוכים להערכה ולגמול כלכלי גדולים יותר.  

 

ולמרות זאת, הקורלציה בין הצלחה לרזון, מודגשת אצל נשים. לדברי ד"ר חניק, "תעשיית היופי בעולם שוטפת לנו את המוח עם אידיאלים של רזון, מציבה כמודל להערצה וחיקוי דוגמניות שדופות ואנורקטיות. נשים נענות לשטיפת המוח הזו, אבל גברים רודפים פחות אחרי אידיאל יופי ובעיקר אחרי הרצון להיראות רזים, כי אצל גברים מראה שדוף נתפס כחולשה, כמראה 'לא גברי'".

 

אבל לדברי פרופ' קוליק, חלק מהאשמה טמון בנשים. "הסיבה שפערי השכר בין שמנים לרזים מודגשים יותר כשמדובר בנשים, הוא שעדיין יופי ומראה אסתטי נתפסים כמשאב נשי. ולמרות המגמות הפמיניסטיות, נשים עדיין מוכנות לשתף פעולה ולהנציח את אידיאל היופי המוכתב מלמעלה".

 

פרופ' קוליק בטוחה כי השינוי הוא בדרך. "יש מושג חדש, הגבר החדש, המטרוסקסואל, והחברה מתחילה לצפות גם מגברים לטפח את עצמם. החברה כבר נותנת לגברים לגיטימציה להיות מטופחים ו'נשייים'. מאחר שאידיאל הגבר משתנה, ומכיוון שגם גברים מוכוונים לרזון הם סובלים יותר ויותר מהפרעת אכילה כמו אנורקסיה, שבעבר היתה נחלתן של נשים".