שלום שרת הבריאות שלנו, זו שאמונה על בריאותנו, זו שטוענת שקנביס הוא סם מסוכן. לפני כמה ימים, במליאת הכנסת, דיברת על הקנביס הרפואי. ניסית להצדיק את צמצום החלוקה של הקנביס לחולים הנזקקים לו ומטופלים באמצעותו מזה שנים, והשתמשת שם בטיעון שטרם שמעתי:" בארץ מחלקים קנביס רפואי יותר מאשר בכל מדינה אחרת באירופה". ליבי התמלא גאווה באותו רגע – אני חיה במדינה נאורה! - אבל אז הסתבר לי שמבחינתך, קידמה רפואית היא דבר פסול.

 

עוד באון לייף

 

כבר שנים שמדינת ישראל נמצאת בחזית הרפואה העולמית, הן ברמה המחקרית והן ברמה הטיפולית. מדינת ישראל נחשבת למדינה פורצת דרך בתחום הרפואה, ומבחינתי, את צריכה להיות גאה במדינה שלך, שהגיעה ראשונה למסקנה שצריך לאפשר לחולים טיפול שהוא אולי שנוי במחלוקת אך מוכר מחקרית (כן, לגמרי מוכח מחקרית). אבל את העדפת לאמר "אני רוצה להיות כמו כולם".

 

מבחינתי, אותה מדינת ישראל שזקפה את קומתה כשמתוכה יצא הקופקסון, התרופה ששינתה את חייהם של חולי הטרשת הנפוצה בכל העולם, צריכה לזקוף את קומתה גם כשהיא מביאה בשורה פחות פופולרית: כן, אפשר לטפל בחולים גם בתוצרים טבעיים, ללא הטיה של שיקולי ממון או לחצים מחברות התרופות הגדולות.

 

אנחנו לא צריכים להיות "כמו כולם", כי אנחנו כבר שנים לפני כולם. העולם צריך להסתכל עלינו ולאמר: "הנה, בישראל זה עובד. בישראל זה חוסך כסף למערכת הבריאות. בישראל נותנים לחולה את מה שהוא צריך, גם אם לתרופה אין תועמלן, תווית, מפעל ורשימת תופעות לוואי." אם היית קודמך בתפקיד,  כבוד הרב ליצמן, הייתי אומרת לך בפשטות, שלא תחששי להיות אור לגויים.  

 

אני יודעת שאת חושבת שהאצבע קלה פה על ההדק, ושנורא קל להשיג פה קנביס רפואי. אני יודעת שאת חוששת שהסם המסוכן יזלוג לרחובות, ולחשש הזה אפשר למצוא פתרון – אבל לא במחיר גזילה שרירותית של תרופה מחולה שזקוק לה.אני אדייק: חולה שזקוק לה אנושות.

 

 

העניין הוא שאת לא מבינה שקנביס הוא תרופה. בדברייך במליאת הכנסת אמרת ש"קנביס הוא סם מסוכן", וגם אמרת ש"קנביס איננו תרופה ועד היום לא הוכחה מחקרית יעילותו". מאז, כבר כמה ימים, אני שוקלת מה לאמר לך. תוהה איך להסביר לך שאת טועה. איך להעניק לך את התמונה הרחבה של יתרונות הקנביס. אז אני אשמח שתקשיבי, כי זה לא פשוט. זה אפילו הולך להיות קצת ארוך.  

 

אז ככה: חשבתי שנדלג על שנה א' ושנתחיל מיד בשנה ב', שנה שכולה מוקדשת למדעי המוח. חייבים לייצר את התשתית להבנת התרופה הזו. אח"כ נתקדם לשנה ג', לקורס בפרמקולוגיה. קורס שבו לומדים איך עובדת כל תרופה ותרופה בגוף האדם. זה קורס שנחשב לקשה, אבל את בטח תביני מהר, בכל זאת שרת בריאות וזה, שיודעת ואוהבת להגיע מהר למסקנות.

 

בשנה ד' נלמד אותך "מבוא לרפואה קלינית", שם תוכלי להכיר את מגוון המחלות החביב שקנביס מסייע ללוקים בהן. מדובר רק בכמה עשרות מחלות, לא משהו מסובך במיוחד. בשנה החמישית נבקר ביחד במחלקות פסיכיאטריות ואונקולוגיות ונוירולוגיות, שם תוכלי להכיר מקרוב את כל התרופות היקרות מאוד שאת מעדיפה לחלק מתקציב הבריאות במקום קנביס.

 

נכיר גם את תופעות הלוואי של אותן תרופות, ואם יבוא לך, נבקר גם חולים שהסתבכו בגלל אותן תופעות לוואי (שאגב, לא קיימות בקנביס. אלא אם כן אופוריה נחשבת תופעות לוואי). החולים האלו מאושפזים בכל מיני מחלקות, וגם, לצערנו, בכמה בתי קברות. בשנה השישית יישבר לך הלב כשתבקרי במרפאות כאב, והחולים יספרו לך ששום תרופה לא עזרה להם כמו הקנביס, אבל שמשום מה מעדיפים לתת להם תרופות ממשפחת המורפיום (שהוא, אופס, ממשפחת האופיום בכלל, סם טיפה'לה יותר מסוכן).

יש לי תחושה, שרת הבריאות, שעד השנה השביעית ללימודייך את תאפשרי כבר לכל רופא משפחה לרשום מרשם שכזה. השאלה היא אם נראה לך הגיוני לתת לחולים שלנו, וכרגע גם שלך, לסבול עוד שבע שנים, במקום, נניח, לגייס סביבך צוות מקצועי שיחסוך לך את הזמן ופשוט ילמד אותך לעומק את העובדות.

תגיות