הכינו את התור לפסיכיאטר. בימים אלה שוקדת אחת מהקבוצות שאחראית על הצעות להכנסת הפרעות ומחלות נפש ל-DSM, ספר ההפרעות הפסיכיאטריות המהווה את ה 'תנ"ך' של הפסיכיאטריה, המלצה מיוחדת: להגדיר את ה-Premenstrual dysphoric disorder) PMDD), "הפרעה דיכאונית קדם וסתית"כהפרעה נפשית. מדובר, כך לפי החוקרים, בדרגה חמורה יותר של ה-PMS, התסמונת הקדם וסתית. בין תסמיניה – תחושת עצב וייאוש עמוקה, התקפי פאניקה, עייפות כרונית, רעב בלתי ניתן לסיפוק ועוד שלל הנאות שכאלה.

 

האמת? במבט ראשון היוזמה הזאת נראית כמעט מבורכת. אחרי הכול, אם יש דיאגנוזה, יש גם כמה תרופות שיכולות לפתור כמה ימים בלתי נסבלים, שבאים עלינו לכלותינו כל פעם מחדש. אבל במבט שני, השחלות מתכווצות. הרי הפעם האחרונה שבה תופעות כאלה בקרב נשים אובחנו כמחלה, הייתה כשהן גם היו אחוזות במחוכים, מעולפות מהבגדים הצמודים ומכונות היסטריות. וההיסטריה הרי כבר מזמן הוגדרה כתוצר חברתי ותרבותי, כסימפטום לא של פתולוגיה כלשהי אלא של מבנה מדכא, שחונק וכובל נשים, בחדרים סגורים, בתפקידים מגבילים וכאובייקטים מיניים גרידא.

 

קבוצת החוקרים הממליצה על הכנסת התופעה ל-DSM עושה זאת, לטענתה, כדי שהנושא יקבל יותר תשומת לב, וכתוצאה מכך יותר מימון לצורך מחקר. יש בטענה הזאת היגיון, אבל בו זמנית היא גם מכבסת מילים, שחושפת את הפעולה החמקמקה והאכזרית של הכוח החברתי. מצד אחד, זיהוי משהו כמחלה מספק לו גם הכרה, נותן ייצוג ונראות לסבל של נשים (כן, לפעמים זה אשכרה סבל). מצד שני, העובדה שמשהו מקוטלג תחת קטגוריה גם מאפשר להפעיל עליו כוח, ובעיקר להדיר אותו מתחום "ההתנהגות הנורמלית" או "ההתנהגות הבריאה". מחקרים אגב, אפשר לעשות גם בלי לקטלג משהו כמחלת נפש, והעובדה שרק כך סוגיה נשית שכזאת מקבלת הכרה - אומר דרשני.

 

אבל אולי יותר מכל, הרצון להכתיר את התופעות הקדם וסתיות כמחלה, חושפת את האיום הגדול שמרגישה החברה הפטריארכלית מכל מה שהוא "נשי" – מיניות נשית, מחזור, לידה, הריון – כל אלה נראים מעומעמים, מלאי דם והפרשות, ומתבקשים להסתלק מהשטח כמחלות שיש לרפא או להחביא. אולי בגלל זה כל הפרסומות לתחבושות הגייניות מעדיפות להשתמש בנוזל כחול כדי להדגים ספיגה, מדוע בסרטים ובסדרות הגיבורה אף פעם לא במחזור כשהגיבור חושק בה ולמה אפשר להראות שוב ושוב איך נראה איבר המין הגברי, אבל לא ממש איך נראה הנשי.

 

נשים לפני מחזור הן לא משוגעות, הן פשוט נשים לפני מחזור. כמו לגברים גם להן יש ימים יותר טובים, ופחות טובים. לפעמים הם קשורים להורמונים ולפעמים לא, ויש מי שזה משפיע עליה יותר ויש מי שפחות. אבל המגוון והמורכבות הזאת כנראה לא ממש מעניינות את מי שקובעים מה נורמלי.

 

ועוד נקודה אחרונה למחשבה – בדרך כלל, מאחורי כל רצון להגדיר משהו כמחלה, עומדות מיני חברות תרופות שיפתחו בדיוק את הכדור המתאים. בדרך כלל, החברות האלה נמצאות בבעלות שליטה גברית. לא שיש כאן איזו קונספירציה נגד נשים, אלא שבשביל החשיבה הקפיטליסטית (הגברית), שעסוקה באופן כפייתי במה יעיל ומה לא, מה ישיג את הרווח ומה לא, נשים עם התסמונות שלהן זו תופעה שחיים לטפל בה. מעניין אם משקיעים את אותם מאמצים במציאת תרופה לאנסים.