הורים רבים שותפים לפנטזיה אחת: "הילדים שלנו אף פעם לא יריבו". אנחנו יוצאים לדרכנו ההורית עם ההנחה כי יחסים הרמוניים באמת יכולים להתקיים. ובמציאות?הם רבים על כל דבר – מי ידבר ראשון כשחוזרים מהגן, מי קיבל יותר פתיתים בארוחת הצהריים, השניצל של מי יותר גדול, מי יתרחץ ראשון, מי יבחר היום את הסיפור לפני השינה. מוכר?

 

עוד באון לייף:

ריבים בין ילדים: איך מתמודדים?

איך הילד שלכם מצייר אנשים?

ציורי ילדים: מה אומרים תווי הפנים בציור?

 

ציורי המשפחה שהילדים שלנו מציירים עשויים להאיר עבורנו, המבוגרים, חלקים נוספים בפאזל עולמו של הילד. הוריהם של ינון ויואב, זוג תאומים בני חמש, ביקשו ללמוד באמצעות הציורים על טיב היחסים בין התאומים. ההורים מספרים: "השהות בבית הפכה לבלתי אפשרית. הם רבים  כל היום, כל הזמן. אנחנו מנסים להפריד, מאיימים, מענישים, כועסים, צועקים... אבל שום דבר לא עוזר. אנחנו רוצים להבין למה הם רבים כל הזמן. נראה לנו שיש צורך להתמקד בעיקר בינון, שהוא בדרך כלל זה שמתחיל במריבות"

 

הילדים רבים, ויש להם מטרה: רוב המריבות מכוונות אל הקהל, כלומר אלינו, ההורים. תכליתן של מרבית המריבות היא לברר לצד מי יתייצבו ההורים הפעם: במי הם יתמכו? את מי הם יאשימו? כלומר, המריבה היא הזדמנות עבור כל אחד מהילדים, לברר את מעמדו  בזירה המשפחתית.

 

כל אחד מהילדים רוצה להרגיש מורגש, אהוב, נחוץ, תורם, משפיע, מועיל ומשמעותי בשדה המשפחתי. הילדים רוצים אישור למקום שלהם במשפחה - מקום יציב, שאינו תלוי בדבר. כל ילד עושה, בהקשר זה, שתי פעולות: האחת-הוא מתנהג. השנייה - הוא בוחן את תגובותיהם של הוריו לפעולותיו. התנהגותו של הילד מושפעת מהתגובה של הוריו.

 

 

הציור של ינון

נבדקו עשרות ציורים של ינון (הציור המוצג כאן הוא אחד מהם). מניתוח הציורים, עולים מספר מאפיינים: ינון הוא ילד כריזמטי, שאוהב להיות במרכז העניינים, בעל כושר מנהיגות. כושר הביטוי של ינון מפותח, והוא מרבה לנהל עם הוריו משאים ומתנים בנושאים שונים. משא ומתן בין ינון לבין ההורים, בדרך כלל מסתיים כשידו של ינון היא על העליונה. בציור של ינון ניתן להבחין  בבירור כי סגנון הקו בציור האדמה ובציור השמיים מתפרץ בתנועה סוערת, המאפיינת את המהירות בה הוא מסיים את הציור. ינון  יוצא לא אחת מגבולות הדף ופולש בציור האדמה לתוך מבנה הבית, סימן נוסף המעיד על התנהגותו הסוערת. מעניין לראות, כי בצד השני של הציור, מופיעים ציורי העץ והפרח, בהם  ינון מפגין  סבלנות בתהליך הצביעה.

 

הציור של יואב

 

הציור הזה הוא אחד מתוך עשרות ציוריו של יואב, אשר נבחנו. יואב, אחיו התאום של ינון,  הוא בעל אופי עדין ונינוח. מניתוח ציוריו עולה, כי ליואב יש כשרון מוסיקלי, כשרון לציור וחוש אסתטי מפותח. יואב מאוד אוהב מגע והוא זקוק לחיבוקים רבים במהלך היום. יחד עם זאת, סגנון הציור המעוצב והמוקפד של יואב, מעיד על כך שהוא עוצר בתוכו דחפים רבים ונמנע מלבטאם.

 

על היחסים בין ינון ויואב

ינון מתקשה לשאת את סגנון המשחק המוקפד והאיטי של יואב. ההקפדה הנוקשה של יואב על הכללים, מוציאה את ינון מדעתו: ינון רוצה להתחיל לשחק, בעוד יואב עסוק בהבנת כל כללי המשחק על בוריים. ינון מפציר ביואב להתחיל לשחק, אך יואב ממשיך בשלב ההכנות למשחק, עד שינון המתוסכל מתפרץ לכל עבר. מן הצד נראה כאילו ינון "התחיל", אבל גם ליואב קשה. כאשר יואב משחק עם ינון,  הוא מבקש להפנים את הכללים היטב ורק לאחר מכן להתחיל במשחק. ינון, שרוצה כבר להתחיל במשחק, מאיץ ביואב - והמפגש הופך להיות מתסכל עבור שניהם. קשה  להבחין בדינאמיקה הזו  כמתבונן מן הצד, בחיי היום - יום, אך סגנון הציור מלמד על טמפרמנט שונה ועל דרכי ביטוי שונות של כל אחד מהתאומים.

 

אין כל צורך להפריד בין האחים. מתוך היחסים עם האחים בבית, לומדים ילדים כללים ודרכים, לגבי השתלבותם בקבוצת השווים. עם זאת, כדאי  לצייד את ההורים במספר כלים נוספים להבנת דינאמיקת המשחק המאפיינת אותם. תגובות מותאמות של ההורים, הצליחו להיטיב את הקשר בין השניים ולשפר את האווירה המשפחתית. 

 

איך משפרים יחסים?

צעד ראשון בדרך להפחתת המריבות הוא החלטה שלנו, ההורים, לגבי תפקידנו: אנחנו לא עוקבים כדי לבדוק מי התחיל, אנחנו לא פוסקים מי צודק ומי אשם, אנחנו לא נוקטים עמדה. אנחנו מעורבים אבל לא מתערבים. המעבר מהתערבות במריבות למעורבות הורית מתחיל בשיתוף: "עד עכשיו, כאשר היו ביניכם מריבות, אנחנו היינו מחליטים מי אשם ומי צודק. חשבנו על זה. אנחנו הרי אוהבים את שניכם. אנחנו לא רוצים לבדוק מי אמר למי מה ומתי.

 

בעניין המשחקים, אפשר להציע לילדים לבחור משחק המקובל על שניהם, למשל: לשחק באבירים או בדמויות-משחק אהובות אחרות, שם כללי המשחק כבר מוכרים לשני הילדים. מומלץ גם לסמוך על הילדים, ולהעביר מסר ברור: אנחנו סומכים עליכם שתפתרו בעצמכם אי הסכמות. אם תצטרכו עזרה – אנחנו כאן".

 

הילדים, כמובן, יעמידו את ההצהרה הזו למבחן. רבים הסיכויים, שהתקופה הראשונה של תהליך השינוי תתאפיין במריבות תכופות ואולי אף עוצמתיות יותר. הילדים בודקים האם ועד כמה אתם מתכוונים ברצינות לחולל את השינוי הזה. בתהליך הזה חשוב שההורים ישמרו הן על עקביות והן על נחישות: בכל פעם שהילדים רבים –  הקפידו לא  לנקוט עמדה. (אפילו אם ראיתם מי "התחיל" הפעם) הקשיבו לילדים, ועזרו להם  להגיד זה לזה מה הם מרגישים, ומה יעזור להם להרגיש כרגע טוב יותר. ("אתה, יואב רוצה להבין את כל הכללים. אתה, ינון, ממש רוצה להתחיל כבר במשחק. מה אתם מציעים? איך אפשר למצוא פתרון שיתאים לשניכם?").

 

כן מחבקים, כן מביעים אמפטיה, ובעיקר – סומכים עליהם: ביכולתם להציע רעיונות מצוינים, כדי לסיים את הריב. אם נצליח לא לנקוט עמדה, נאפשר להם ללמוד במגרש הביתי, המוגן, לא רק איך לריב, אלא גם כיצד להשלים.

 

עוד עיקרון חשוב: תמיד נשמור על ביטחונם של הילדים. לא נאפשר לילד להכות את אחיו. אפשר לכעוס, אפשר לא להסכים, מכות – לא. המריבה מסלימה? נפריד.  ("מי רוצה ללכת לאמבטיה? מי רוצה לראות טלוויזיה?"), אפשר כמובן להתיישב ביניהם, לחבק אחד מכל צד. תפקידנו לעזור לילדים להביע את רגשותיהם ("אנחנו מבינים שאתה כועס על אחיך. במקום להכות ולקלל, שתף אותו: ספר לו מה אתה חושב ומרגיש"). אין כאן "אשם" ואין כאן "צודק" - יש מצב שאינו מאפשר כרגע לשחק יחד.

 

לסיכום, נקיטת עמדה הופכת ילד אחד ל"אשם" וילד שני ל"מסכן". היא אינה מועילה, ועלולה אף להזיק: הילד שפסקנו לרעתו – אינו מרוצה. הוא מרגיש מקופח, עצוב או מתוסכל. הילד ה"מוגן" מקבל אישור להיותו חלש ותלוי במבוגרים, כדי לפתור קשיים בקבוצת השווים. מריבות בין אחים לא חייבות להפוך ליריבות! אם נאפשר להם גם לריב וגם להתפייס – הרי שאפשרנו להם ללמוד שיעור חשוב בתקשורת. נקיטת עמדה מצידנו, היא זו שעלולה להחריף את מערכת היחסים, ולגרום לחשש שלנו להפוך למציאות: נקיטת העמדה שלנו מעודדת את התפתחותה של היריבות בין ילדינו.

 

 

מיכל וימר (info@michal-wimmer.co.il) –  תרפיסטית בהבעה ויצירה(M.A) מומחית לפענוח ציורי ילדים, מחברת הספר: "המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים" ואורית רוזנבוים (orit@m-adler.com) – מנחה בכירה במכון אדלר, בעלת תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית יישומית.