אתמול (ב') התקיימה בכנסת ישיבת חרום של הוועדה לקידום מעמד האישה, שהתכנסה בעקבות התבטאותו המחפירה של השופט נסים ישעיה, שטען כי יש נשים שנהנות מאונס. ההתבטאות עוררה זעזוע בקרב חוגים רבים; נפגעות תקיפה מינית, מרכזי הסיוע, ארגוני הנשים, אנשי משפט, פוליטיקאים ובעיקר פוליטיקאיות, וזכתה לביקורת תקשורתית רחבה.

 

עוד ב Onlife:

 

מערכת המשפט, ובראשה נשיא בית המשפט העליון השופט אשר גרוניס, גינו את התבטאותו: "אני מבקש לגנות ולהוקיע את דבריו של השופט בדימוס ישעיה. אמירתו של השופט בדימוס חמורה ביותר, ומוטב היה שלא תיאמר ושאף לא תעלה על בדל מחשבתו של אדם. חשוב להבהיר שעמדות אלה אינן משקפות כלל ועיקר את עמדתה של הרשות השופטת או את עמדתם של השופטים במערכת".

 

דבריו של גרוניס הוקראו בתחילת הישיבה בוועדה לקידום מעמד האשה, על ידי מנהל בתי המשפט השופט מיכאל מרדכי שפיצר. כך ניסה שפיצר לבודד את אותו שופט, כפי שמבודדים תפוח רקוב מתוך סל תפוחים טריים ויפים.

 

עכשיו על הנפגעת לפתוח חזית נוספת, מול השופט

"חשוב שהתבטאויות כאלו ידווחו להנהלת בתי המשפט והן יטופלו בהתאם", אמר שפיצר ובכך החמיץ את מקור הבעיה כולה והסיט את הדיון לשולי הדברים. אמירתו של שפיצר מטילה, שוב, את האחריות על הנפגעת להגיש את התלונה ולהפנות את הזרקור על הפגיעה בה. כאילו לא די לה בהגשת התלונה ובעדות בבית המשפט נגד מי שפגע בה מינית, עכשיו היא תצטרך לפתוח חזית נוספת מול השופט.

 

הדברים נאמרו בתמימות, בכוונה טובה, כאילו מדובר בתלונה פשוטה, כמעט אקט פורמלי. כאילו מדובר במצב בו כולם שווי כוח. שהרי אם התלונה תתברר וימצא כי אין תעוד לאמירה של השופט (שהרי אמירות מסוג זה אינן מתועדות בפרוטוקול הדיון) והנהלת בתי המשפט תמצא שאין מספיק ראיות המצביעות על התנהלות לא ראויה של שופט, אזי אותה אשה תצטרך להמשיך את ההליך המשפטי עם שופט שזוכר לה את התלונה שהגישה, אך על האדם הלא נכון – הוא עצמו.

 

"עמדות אלה אינן משקפות את עמדתה של הרשות השופטת או את עמדתם של השופטים".

ניסים ישעיה (מתוך אתר הרשות השופטת)

 

האם שופטים לא שבויים בסטריאוטיפים?

אבל הטלת האחריות הזו על הנפגעת, חמורה ככל שתהיה, היא אינה הבעיה היחידה בבקשתו של שפיצר. בעייתיות חמורה נוספת נובעת מהעובדה שהוא לא רואה כיצד התבטאותו המחפירה של השופט ישעיה היא רק הקצה של תופעה נרחבת הרבה יותר, והיא בורותם של שופטים בכל הקשור לתופעת אלימות מינית. בורות אשר גורמת לשופטים להכריע בתיקי עבירות מין על סמך היכרות שטחית עם הנושא וגרוע מכך, על סמך דעותיהם האישיות המושפעות, כמונו, מסטריאוטיפים חברתיים הנטועים בנו – בכולנו.

 

לא משנה כמה פעמים יאמרו לי שפגיעות מיניות מתרחשות במרבית המקרים בין אנשים המכירים אחד את השני ושה"אונס בסמטה" הוא מיעוט המקרים. לא משנה כמה פעמים אני עצמי אומר את זה בהשתלמויות שונות. בסופו של יום, אני עדיין אפחד יותר ללכת בסמטה.

 

אני, שבקיאה בנושא, שלמדתי אותו, שמלמדת אותו, עדיין שבויה בסטריאוטיפים. אז מה ניתן לומר על שופטים שכל השכלתם היא משפטית בלבד? שאינם מבינים בהשלכות הסבוכות של הטראומה הנגרמת מפגיעה מינית?

 

כך עוצמים עיניים לרווחה

הבידוד ששפיצר עושה לשופט ישעיה, ההרחקה שהוא עורך בינו לבין השופטים, הוא אופייני למערכת המשפט. אותו הבידוד נעשה גם לגבי עברייני מין. כל אחד מהם נידון כמקרה בודד. יחיד. עוד תפוח רקוב.

 

מעטים הם פסקי הדין המסמנים את הפגיעות המיניות כתופעה חברתית שיש להלחם בה ברמת חברתית. קל יותר להסתכל על עברייני המין ולדבר על פדופילים או סוטים אחרים. שהרי אם הוא פדופיל הוא בוודאי לא הבן שלי, הוא לא בן זוגי, הוא לא אני.

 

אם השופט ישעיה הוא שופט שסרח, שכשל במילותיו, אם הוא יוצא הדופן, הוא בוודאי אינו מייצג את השופטים כולם, הוא בוודאי אינו אני. הוא החריג ואני, לעומתו, נטול פניות, נקי, ולא נגוע במיתוסים שוביניסטיים. כך לוקחים בעיה מערכתית ומטילים אותה על מקרה הקיצון. כך עוצמים עיניים לרווחה.

 

השתלמויות על פגיעות מיניות כחובה מקצועית

שרת המשפטים ציפי לבני יצאה בקריאה לקיים השתלמויות חובה לשופטים על פגיעות מיניות. היא התחייבה לקיים פגישה, עם נשיא ביהמ"ש העליון השופט גרוניס ועם מנהל בתי המשפט השופט שפיצר, בכדי לקדם את היוזמה.

 

הקריאה שיצאה מהוועדה היתה לקדם את אותן השתלמויות ולא כפי שנעשו עד כה, ביוזמה פרטית של שופטים המגוייסים לנושא ובהרשמה מבחירה על ידי שופטים שהתעניינו בנושא, אלא כחובה מקצועית שתוטל על כל השופטים בישראל להבין לא רק במשפט, אלא גם בפגיעה המינית.

 

עכשיו נותר רק לחכות ולראות האם האמירות המשמעותיות הללו יתורגמו למעשים.

תגיות