מזה למעלה מעשור פורסות אוניברסיטאות שונות חסות על מכוני לימוד עבור הציבור החרדי, מוסדות אשר מתקיימים בהם תנאי לימוד מיוחדים, כגון הפרדה מגדרית בכיתות. בכתבה על התופעה מדווחת ירדן סקופ כי בעוד שעד כה רבים לא הכירו את התוכניות האלה, "כעת מעוניינות המועצה להשכלה גבוהה (מל”ג) והוועדה לתכנון ולתקצוב (ות”ת) למסד את התוכניות האקדמיות לחרדים", וזאת על ידי בניית קמפוסים מיוחדים לסטודנטים החרדים ליד האוניברסיטאות.

 

עוד ב Onlife:

 

השתלבותם של החרדים בשוק העבודה, ורכישת השכלה באופן כללי, הן כמובן מטרות חשובות בצורה בלתי רגילה עבורם ועבור החברה בישראל, ואין ספק שמדובר בצורך חיוני עבור כולנו. השאלה כאן – כמו תמיד – היא באיזה מחיר נוכל לממש את המטרה שלנו. על פי סקופ "אחת מהדרישות המרכזיות של המועמדים החרדים ללימודים היא אכיפת הפרדה מגדרית בכיתות, שמשמעותה, בדרך כלל, היא גם שמרצות נשים לא ילמדו סטודנטים גברים, בעוד מרצים גברים יכולים ללמד נשים".

 

עד כמה אנחנו מוכנים לוותר על ערכים שחשובים לנו ולהקריב את הנשים?

וכאן אנחנו מגיעים לבעיה מהותית. בעוד הפרדה מגדרית בכיתות, הגם שהיא בהחלט לא נוחה לנפש המודרנית,  אינה כוללת בצורה הכרחית אפליה – שהרי ייתכנו אותם תנאים בדיוק עבור שתי הקבוצות, הסטודנטים הגברים והסטודנטיות הנשים – ההתעקשות על כך שנשים לא תוכלנה ללמד בכיתות של סטודנטים חרדים מובילה בהכרח להדרת נשים מהסגל המלמד. בעוד גברים יוכלו ללמד גם גברים וגם נשים, נשים לא תוכלנה ללמד גברים. משום כך הן תקבלנה פחות שעות, ובהמשך גם יקבלו לעבודה ויעסיקו פחות נשים (מצטער, זה לא משתלם לי, את מבינה אותי, נכון?).

 

לא רק לאקדמיה יש אתוס משלה, העומד על רגליים ערכיות של שוויון, חירות, ושאיפה לאמת, גם לחברה הדמוקרטית יש, כמובן, את הערכים שבלעדיהם היא מרוקנת מתוכן ואינה נאמנה לשמה. שוויון הזדמנויות לנשים (ולשחורים, ולהומואים, ולערבים) הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה, ואין חברה דמוקרטית ללא שוויון. בפתיחת קמפוסים אוניברסיטאיים בהם נשים תודרנה מהוראה אנחנו מוותרים בצורה חסרת אחריות על אחד מעמודי התווך עליהם בנויה החברה שלנו. בנוסף, אנחנו כמובן פוגעים פגיעה ישירה באותן נשים שלא תוכלנה ללמד.

 

השאלה כאן, אפוא, היא עד כמה אנחנו מוכנים לוותר על ערכים שחשובים לנו ולא פחות חשוב - להקריב את הנשים הקולגות שלנו, כדי שאוכלוסייה חרדית תוכל לרכוש מקצוע והשכלה. זאת לא שאלה קלה, כי השתלבות של חרדים בחברה הישראלית היא אכן מטרה ראויה וחשובה מאוד. עם זאת, לדעתי התשובה חייבת להיות שלילית.

 

נשים אינן כלי שאפשר לוותר על שירותיו אם לא מסתדר

יש לזכור שנשים הוקרבו כבר יותר מדי פעמים עבור מטרות שונות, שתמיד היו, כמובן, הכי חשובות וראויות. רק לאחרונה הסבירו קולות מהמחנה הליברלי לנשות הכותל שהמאבק שלהן אינו חשוב מספיק כדי להטריד בו את כולנו, ושעליהן להיאבק דווקא למען מטרות חשובות יותר, כמו סיום הכיבוש או חלוקת ההון. אלא שהגיע הזמן שנפסיק להתייחס לצרכי מחצית האוכלוסייה כמשהו שניתן לדחות אותו למועד מאוחר יותר. צריך לעמוד על כך: נשים אינן כלי שאפשר לוותר על שירותיו אם לא מסתדר, והשוויון אינו ערך שניתן להתעלם ממנו אם פתאום צריך.

 

שנית, מפני שכבר היום ישנן סיטואציות שבהן גברים חרדים מקבלים הדרכה מנשים: מרופאות ואחיות בבתי חולים, משוטרות, מעובדות סוציאליות, מפקידות שומה, מבנקאיות. נכון שזה לא אותו דבר כהוראה, אולם כנראה הדבר אפשרי, בגבולות מסוימים. יש גם חשש שאם יתברר שאפשר לדרוש ולקבל רק מרצים גברים, בעתיד ידרשו ויקבלו רק רופאים, אחים, שוטרים, עובדים סוציאליים, פקידים ובנקאים. נשים תודרנה גם מאלה.

 

לכן לא נוכל ואסור עלינו להסכים לזה. מצטערים, אבל זה פוגע לנו ברגשות הערכיים. כן, זה כמו רגשות דתיים, רק של הומניסטים. להתחשבותכם נודה.