הפרדה בין בנות לבין בנים בבתי הספר קיימת במערכת החינוך הציבורית בישראל החל במסגרות לגיל הרך ועד לאקדמיה, אבל גישת ההפרדה המגדרית כבר הוכיחה עצמה כבעלת תוצרי לוואי בעיתיים מאד, הן מהבחינה האופרטיבית והן מהבחינה הערכית חינוכית.

 

עוד ב Onlife:

 

הפרדה מגדרית ככלל נעשית, ברב המקרים, בצורה הפוגעת בנשים. במחקר יסודי ומקיף שערכה עו"ד ריקי שפירא רוזנברג על ההפרדה בין נשים לגברים במרחב הציבורי (המרכז לפלורליזם יהודי, 2010) היא מסכמת כי המונח הפרדה הוא מונח נייטרלי, אולם לא ניתן להתעלם מהעובדה כי רוב דרישות ההפרדה מיושמות באורח לא שוויוני, לרעתן של נשים. המצדדים בהפרדה המגדרית לעולם ידגישו את הצד ההלכתי דתי (בין אם מדובר ביהודים, מוסלמים או נוצרים), ולא יודו שתפיסה זו כרוכה באפליה כלפי נשים. זוהי המציאות בפועל וזו עובדה.

 

הבנות לומדות על חיי משפחה והבנים לא

ראשית, מן הבחינה הערכית חינוכית, ההפרדה בין בנות לבנים במערכת החינוך גוררת אחריה ברוב המקרים גם הפרדה בתכנים, באופן המחזק  את אי השוויון המגדרי. עבודת הגמר של התואר השני שלי (2007) עסקה בהבדלים בתכנים של המקצוע "חינוך מיני" כפי שהוא נלמד בבתי הספר הדתיים לבנות ולבנים.

 

במחקר זה מצאתי כי ישנם הבדלים מהותיים בין החינוך לבנים לבין החינוך לבנות. מסתבר כי הבנות בבתי הספר ובאולפנות זוכות לחינוך לחיי משפחה החל מגילאי חטיבת הביניים ועד סיום לימודיהן, ואף נבחנות על כך במסגרת יחידת בגרות בתושב"ע. בניגוד מוחלט לכך, הבנים אינם רוכשים בבית הספר ובישיבות חינוך מסוג זה.

 

מחקר שערכה ד"ר ברוריה סמט ב- 2005 על תפיסות מחנכים דתיים בנושא "חינוך לחיי משפחה" מלמד כי מצב זה עשוי להוליד מציאות מעוותת ב"יום שאחרי", כשבן הישיבה ובת האולפנה מתחילים את דרכם הזוגית יחד כמשפחה. כך יוצא שהמורות והמדריכות באולפנות עמלות לאורך שנות חינוכן של הבנות להדריכן ולהכינן כראוי לקראת חיי אישות תקינים ובריאים, כאשר הגבר עימו הן אמורות לחלוק את חייהן המשותפים לא עובר הכשרה דומה.

 

"אני מאוד מתוסכלת בנושא. אני מרגישה שאנחנו הבנות התקדמנו שנות אור במשך השנים. אבל הר"מים בישיבות נשארו באפלה", אומרת נועה, מחנכת כיתה יב' באולפנה לד"ר סמט, "כיוון שהבנות שלי מתחתנות עם הבנים שגדלים שם, אני רואה את הפער הבלתי נסבל במידת המוכנות של הבן והבת שמתחילים לגור יחד. זה מטריד אותי, כי אני מרגישה שכל מה שאני עושה לא שווה, אם הם לא עושים את זה".

 


חינוך שונה לגמרי לבנים ולבנות (צילום: Shutterstcok)

 

הבניית מציאות המפרידה באופן מלאכותי בין בנות לבנים באמצעות סייגים וגדרות במרחב הציבורי גוררת בהכרח הבדלים בחוויות של כל קבוצה והתרחקות מהשאיפה לשוויון מגדרי כלשהו. הבדלים אלו מסומנים כמעט תמיד לרעת מעמד האישה.

 

מדוע כמעט? עלינו להישמר ולא לשטח את המציאות המורכבת. ישנם מקרים בהם ההפרדה בין בנות לבנים במערכת החינוך יכולה להיטיב. כך, למשל, ההפרדה בשיעורי חינוך גופני הינה חיונית לאור היכולות הגופניות השונות בין המינים ומסיבות אחרות. כמו כן, ישנם מחקרים הטוענים כי דווקא הפרדה מגדרית במקצועות הריאליים, למשל, מחזקים את ביטחונן העצמי של הבנות ומביאים לשיפור ניכר ביכולותיהן ובבחירותיהן המקצועיות בהמשך (בכר שרי, ללמד מקצועות מדעיים וטכנולוגיים בהפרדה מגדרית, משרד החינוך, 2010).

 

מה המשמעות לתעסוקה של מורות ונשות חינוך

גישת ההפרדה המגדרית מעלה לא רק שאלות מהבחינה של התכנים והרוח, אלא גם מהבחינה של המעשים והארץ.  

 

בבתי הספר הדתיים בהם מתקיימת הפרדה מגדרית, במגזר הממלכתי דתי וגם בקמפוסים החרדיים, אישה לא יכולה ללמד בנים, אבל גבר יכול ללמד בנות ובנים. המשמעות? יותר משרות לגברים, כמובן. זו אפליה בוטה באפשרויות התעסוקה והקידום של נשים. בהמשך, בתי הספר הדתיים–ממלכתיים לבנות מנוהלים תמיד על ידי שניים: גבר ואישה או שני גברים, שכן אחד מהם חייב להיות רב. משרת הרב היא משרה חינוכית ציבורית החסומה בפני נשים ומחייבת בכל בית ספר דתי אורתודוקסי בישראל. גבר יכול לנהל אולפנה לבנות (תפקיד שנהנה ממנו שר החינוך עצמו) ואישה לא יכולה לנהל מסגרת חינוכית לבנים.

 

המציאות משקפת תמונה מדאיגה של חדירת ההפרדה המגדרית עד למעוזים של "לימודי החול" הגבוהים ביותר, אי שם במגדל השן. המוסדות האקדמיים היוקרתיים הטכניון והאוניברסיטה העברית החליטו לאחרונה שבמטרה (המבורכת) לשלב יותר חרדים במוסדות מטעמן – אף הם יתנו יד להפרדה המגדרית. כנראה שהמטרה מקדשת את האמצעים, שכן גם הפעם ההפרדה הזו נעשתה באופן הפוגע בנשים: בשני המוסדות בחרו לפתוח את השנה הראשונה של המכינה החרדית לגברים בלבד ולסגור שעריה בפני נשים, על אף הביקוש הגבוה והעובדה ששיעור הנשים החרדיות המבקשות עבודה והשכלת "חול" גבוה לאין ערוך משיעור הגברים החרדים. יתר על כן, הסגל וההנהלה הבכירה במסגרות אלו, שבאופן מוצהר מיועדות הן לחרדיות והן לחרדים, היא על טהרת הגברים. כך לדוגמה במכינה החרדית במכון מגיד מיסודה של האוניברסיטה העברית. האם לא ניתן היה לחשוב על דרך שוויונית יותר ליישם מדיניות זו?

 

הפרדה מגדרית אינה מחייבת אפליה. כך למשל, בהודו פועלים קרונות רכבת לנשים בלבד שנועדו להגן על הנשים מפני הטרדות מיניות. הנשים אינן מוגבלות במרחב, אלא מקבלות אפשרות לעלות על קרון רכבת נוסף. לא כך בהפרדה בתחבורה הציבורית בישראל, שם הנשים יושבות מאחור - מקומות הנחשבים פחות טובים. לא בכדי המקומות השמורים לקשישים ונכים הם המקומות הקדמיים הסמוכים לנהג/ת האוטובוס. מה יעלה בגורלה של אישה הרה, אישה קשישה או אישה האוחזת עגלה היושבת מאחור והמבקשת לשאול את הנהג היכן לרדת? רק לאחרונה התבשרנו שוב על אפליית נשים בצה"ל בעקבות התרחבות ההפרדה המגדרית, וכאן כוונתי למקרה בו לוחמת מג”ב לא הורשתה לאכול במוצב של הנח”ל החרדי לאחר פעילות מבצעית.

 

אי השוויון מתרחב: תלמידי החינוך הדתי ילמדו גם בכיתות קטנות יותר

לאור המציאות הכואבת הטופחת על פנינו בישראל שוב ושוב, הציפייה מנבחרות ונבחרי הציבור שלנו היא למגר את התופעה הפסולה. על אחת כמה וכמה לא מתקבל על הדעת שזו תמומן בכספי ציבור. השבוע פורסם כי "לראשונה משרד החינוך יממן הפרדה בבתי ספר יסודיים בחינוך הממלכתי דתי". הפעם, על פי הדיווח, ההפרדה כרוכה לא רק בחוסר שוויון מגדרי, אלא אף בחוסר שוויון כלפי הציבור שאיננו דתי, שכן הציבור המפריד מגדרית מקבל, למעשה, תוספת תקציבית שתביא להקטנת מספר התלמידות/ים בכיתה. פקטור שהינו, לכל הדעות, קשור ישירות לטיב החינוך. ככל שיש פחות תלמידות/ים בכיתה – כך החינוך אישי ואיכותי יותר.

 

החדשה הזו מבשרת כי אי השוויון הקיים רק יתרחב. מספר התלמידים הממוצע בכיתות בתי הספר בזרם הממלכתי-דתי עומד על 24.4, לעומת 28.5 תלמידים לכיתה בחינוך הממלכתי. להזרים עשרה מליון שקל למערכת החינוך למטרת הרחבת ההפרדה המגדרית זו הוספת חטא על פשע. אי שוויון מגדרי יחד עם אפליית כלל הציבור הלא דתי. וכל זה מהכיס שלנו. שר החינוך- אל תתמוך בהפרדה המגדרית. זה לא חינוכי.